תועפות ראם כט

בנדפס סימן ר'.

אלא. בנדפס איתא "לא" והוא ט"ס וצ"ל אלא.

והמפרש כו' הוא פרש"י חולין מ"ח א' ד"ה פסול וכ"כ שם ד"ה כשר. לבא בקהל כו' ועיין בפ"מ ירושלמי יבמות פ"ח ה"ב שכתב שם דהברייתא דספרי פליג אדלעיל דאמר בכרות שפכה חוזר להכשירו והוא מדברי הב"י שפירש כן באה"ע סימן ה' עיי"ש ועיין ביש"ש יבמות פ"ח שמיישב פרש"י בג' אופנים וכתי' הג' כ"כ הב"ת שם ליישב פרש"י וז"ל דאע"פ דנקב נמי איסוריה משום דשופך כמו כרות מכ"מ מקבל רפואה והא דתניא דכרות אינו חוזר אינו אלא בכרות ממש אבל נקב בעלמא יש לו רפואה ונסתם עכ"ל והגאון מהר"ח הנ"ל סי' כ"ח אות ו' ביאר יפה דהחולקים על הרא"ם ס"ל דהספרי לא קאי על כ"ש דמתני' אלא אקרא קאי וכדאמר רבא פצוע בכולן דך בכולן כרות בכולן דהיינו כל שנכרת בין בביצים בין בגיד מיקרי כ"ש וכל שנפצע בין בביצים בין בגיד מיקרי פ"ד ואהא הוא דנקט בספרי מאי בין פ"ד לכ"ש אלא שפ"ד חוזר וכ"ש אינו חוזר וניקב תולדה דפצוע הוא דפצוע הוא שנבקע ביקוע רב וניקב הוא ביקוע מעט וה"א בברייתא ע"ה סע"א איזהו פ"ד כו' ואפילו ניקבו וא"כ לק"מ על הספרי מברייתא דניקב בגיד חוזר ונסתם דניקב אף בגיד מיקרי פ"ד ויש לו רפואה. וז"ש רש"י בחולין דניקב פסול מפני שהוא כ"ש נקט רש"י לשון משנתינו ר"פ הערל ול"ד הוא כמש"כ דמשנתינו הוא ל"ד ולשון הברייתא דנקט מפני שהוא שותת אינו מוכרח דכ"ש הוא דמאן יאמר דפצוע ודך נמי פסולייהו לאו מטעם דמפני שהוא שותת הוא ומסברא נראה דמש"ה הוא דאין מולידין עכ"ד. וראיתי בספר רביד הזהב תצא ד"ה פ"ד וכ"ש שכתב על הב"י אה"ע סי' ה' וז"ל מכותלי כתבו ניכר שלא היה ספר יראים מצוי לו ומ"ש בשמו הוא מהמרדכי שקיצר מקצת דברים ואלו ראה דבריו לא היה כ"כ עכ"ל והנה אף שדבריו צודקים בזה דלפני הב"י לא היה גוף הס"י וכ"כ הנשמת אדם כלל כ"ב מהלכות שבת אות א' דלדעתו לא היה להב"י ולהרמ"א גוף הספר אך מש"כ הרה"ז ואלו ראה דבריו לא היה כ"כ אין אני מודה לו בזה דדברי הב"י מתקיימין אף אם הי' לפניו כל דברי רבינו הרא"ם וספר הסמ"ג היה בודאי לפני הב"י ושם לאוין קי"ט הביא כל דברי הרא"ם דכאן ותמיהני מה ראה בדברי הב"י שיאמר עליו המעין בפנים הס"י יראה שא"א לומר כן.

לפוסלו כצ"ל.

דע דמן וגם כו' עד והכי גרסינן חסר בנדפס והסמ"ג שם הביאו בלשון הרא"ם וז"ל וגם אין לפסול האיש הזה מפני פסולי פצוע דכה שהרי סתימה זו שנסתם שבילו בידי שמים היתה ואמר שמואל פ"ד בי"ש כשר עכ"ל והב"ח באהע"ז שם כתב ע"ד הסמ"ג בשם הרא"ם וז"ל אבל בספר יראים לא מצאתי מזה כלום גם במרדכי לא כתב כך עכ"ל אולם דברי הסמ"ג כנים והנה הנם כאן בהכת"י. אלא שיש כאן איזה ט"ס דמש"כ משום צ"ל משמע וזש"ר דאיסתתם משמע פצוע בי"ש כו' הוא דלא כמש"כ בתשובת הרא"ש כלל ל"ג סי' ד' וכן בפסקיו דאיסתתם בידי אדם ע"י מכה עיי"ש וגם מש"כ כאן כשר הוא תיבת כשר ט"ס וכן הגיה הרב הגאון רא"ד שליט"א. וביאור דברי רבינו אלה כתב מהרא"ש בסמ"ג שם וז"ל וגם אין לפסול האיש הזה כו' פי' דההוא עובדא דפומבדיתא שנסתם השביל כו' אין לפוסלו בשביל. פ"ד כו' כדמפרש ואזיל וא"ת שמא גבי ניקב פסול האיש משום פ"ד דהא גבי פ"ד אמר דאפשר יש לו תקנה ברפואה אך כ"ז שלא נתרפא פסול יש לומר כי ניקב הגיד לא דמי לפ"ד רק לכ"ש דומה וכן גבי עובדא דפומבדיתא מצינו למימר דהאיש פסול משום כ"ש אלא משום דאינו שייך לדמות סתימת השביל לכרות שפכה עכ"ל וז"ל מהרש"ל שם בביאוריו לסמ"ג אבל אין להקשות דילמא האי ברייתא קאי לעולם על האיש ופסול משום פ"ד והשתא לק"מ דשפיר חוזר להכשירו דהא יש לו רפואה ז"א משום דפצוע דכא אין שייך אלא בביצים ולא בגיד וחילופו בכ"ש ומה שמסיק אח"כ וגם אין לפסול האיש כו' זה קאי אמעשה דפומבדיתא שדומה לפ"ד שנסתם שביל ש"ז דהוי כמו נפצעו ביציו ואינו קאי על הברייתא. ואע"ג דאמר לעיל כרות שפכה בכולן כו' ושייך נמי בביצים מ"מ סתמא דכ"ש האמורה בתורה אינו אלא בגיד וכן פ"ד אינו אלא בביצים עכ"ל ובדבריהם אלו יש לסתור מש"כ הב"ח שם לדייק ממש"כ הרא"ם וגם אין לפסול האיש הזה מפני פסולי פ"ד שהרי סתימה זו שנסתם שבילו בי"ש היתה ואמר שמואל פ"ד בי"ש כשר וז"ל הב"ח מבואר מדבריו דאי הוי כרות הוי פסול אפילו בידי שמים דלא כשאר כל הפוסקים כו' עיין בדבריו באורך ובאמת לא כן דדעת הרא"ם ככל הפוסקים דגם כ"ש בי"ש כשר וזש"ר מפני פסולי פ"ד ה"ה דהמול דאף אם נימא מפני פסול כ"ש אין לפוסלו משום דבי"ש היתה אלא משום דאינו שייך לדמות סתימת השביל לכרות שפכה וכמהרא"ש ועיין לעיל סי' כ"ח אות ו'.

ונעשה כרות שפכה כצ"ל.

בנדפס הגי' בשבוש. וכפי מש"כ כאן כ"כ הסמ"ג בלשון רבינו וז"ל שם ועוד לא יתכן לומר כי נקב וכרות דבר אחד כי שני דברים הם עכ"ל. ואפרש שיחתי שכתבתי לעיל סי' כ"ח אות ו' פי' רבינו בהך ברייתא דיבמות ע"ו א' ניקב פסול כו' והוא כמש"כ הב"ח אהע"ז סי' ה' וז"ל עוד נראה דהא דקאמר הרא"ם דבנקב הולד הוא דפסול אבל איהו גופיה כשר אינו אלא בניקב ע"י חולי אבל בכרות ע"י חולי פסול דאילו בנקב בי"ש אפילו כרות ממש כשר ואילו בניקב בידי אדם פשיטא דפסול דהוי בכלל פ"ד אע"פ שאינו כרות כדתניא בפצוע ואפילו ניקבו וכההיא דחרזיה סילוא בביצים אלא ודאי בניקב ע"י חולי קאמר והשתא למאי שכתבנו למעלה דנקטינן דע"י חולי הוי בי"ש א"כ אעפ"י דלענין פירושא דשמעתתא חולק הוא הרא"ם אשאר פוסקים מכ"מ לענין פסק דין שוין הם להכשיר בניקב שעל ידי חולי כו' עכ"ל וכן נראה מלשון הריטב"א והנ"י בלשון הרא"ם שהביאו אחר דברי הספרי בזה"ל ולקמן בפרקין אמרינן כי סריס אדם אין לו רפואה אלא פסול מלהוליד קאמר ובניו ממזרים עכ"ל משמע דלפי' הרא"ם אינו סריס אדם אלא סריס חמה דיש לו רפואה ופי' סריס חמה כתב הערוך ערך סרס שנסתרס ע"י קדחת והיינו ע"י חולי והגרי"פ בהפלאה שבערכין שם כתב על פי' הערוך וז"ל לכאורה תמוה דע"י קדחת היינו חולי שמקדיח את הגוף ומחממו ומבעירו וא"כ היה לו שעת הכושר והרי להדיא תנן במשנה דיבמות דף ע"ט דסריס חמה לא חולץ וכו' מפני שלא היה לו שעת הכושר ואולם ראיתי בשו"ע אהע"ז ריש סי' קע"ב בזה"ל סריס חמה כו' וכתב ע"ז בבאה"ג כו' וא"כ זשכ"ר שנסתרס ע"י קדחת אין המובן על הסריס בעצמו אלא על אמו שילדתו בקדחת מחמת חום התנור וכו' והעיקר חסר בדברי רבינו או בהעתקה או בשגגת הדפוס עכ"ל וההפלאה זו א"י מה היא ולא ראה דברי הריטב"א בחי' ליבמות ע"ט ב' עמ"ש בגמרא ה"ד סריס חמה וז"ל פי' האמור במשנתינו דאילו סריס חמה דעלמא הא ידעינן מאן נינהו ולקמן נתפרשו סימנין הרבה ואלו הכא לא תפסו בו אלא סימן אחד אלא ודאי מפני שר"ע תלה טעמו דסריס אדם חולץ מפני שהיה לו שעת הכושר וא"כ לא כל סריס חמה הוא פסול שאף הוא יש שהיה לו שעת הכושר כו' אמר אביי כו' כיפה פי' זה סימן מיוחד ומובהק למי שהיה סריס חמה ממעי אמו אמר רב יוסף כו' ולא ידענא מאי ניהו סריס זה שהוא מפרש דאלו לענין לבוא בקהל ה' כל סריס חמה כשר ואפילו לא היה לקוי ממעי אמו אבל השתא ידענא דר' אמי על סריס חמה דמשנתינו קאי עכ"ל וא"כ פי' הערוך הוא כפשטי' על סריס חמה דעלמא ואין כאן תימה כלל. וראיתי להב"ש אהע"ז ס"ה ססק"ט שכתב ולדברי הרא"ם ניקב כשר לבוא בקהל אלא אינו מוליד וסמ"ג והמרדכי והרא"ש בתשו' כלל ל"ג סי' ד'] ואגודה הביאו דבריו וכן אם נסתם שביל ש"ז כשר לדעתו ואם נשא צ"ע אם כופין להוציא עכ"ל ועיין ק"נ יבמות פ"ח ס"ב עמש"כ שם הרא"ש וכצ"ל דאי בידי אדם איירי ואינו מוליד היאך יהיה כשר מי גרע מההוא גברא דאיסתתים גובתא דש"ז כו' דפסול לפי שאינו מוליד וע"ז כתב הק"נ שם ולפי פי' רא"ם דסבר אע"פ שאינו מוליד עקר הוא וכשר לבוא בקהל והך עובדא לפסול בניו קאמר כו' אין סתירה לר"ת מהך עובדא עכ"ל הק"נ ואני תמה דהא מבואר בדברי הרא"ם כאן וכ"כ הסמ"ג על שמו דסתימה זו שנסתם שבילו בידי שמים היתה ומש"ה כשר לבא בקהל וא"כ אין שום מחלוקת בנסתם שביל ש"ז אלא בפי' ההוא עובדא דהוה בפומבדיתא יבמות ע"ה ב' אם נפרש דהיה בידי אדם אז פסול לבוא בקהל וכן פי' הרא"ש אבל רבינו הרא"ם פי' דבי"ש היתה א"כ כשר לבוא בקהל אלא הולד פסול וא"כ אין התחלה לדברי הק"נ דהרא"ש קאמר דאי בידי אדם איירי כו' וכן מה זה שכתב הב"ש וכן אם נסתם שביל ש"ז כשר לדעתו דבאופן שפירש הרא"ם לכו"ע כשר: