תועפות ראם רפח

מחוסר בגדים. בנדפס סי' ש"מ וז"ל שם תניא בפ' הנשרפין [סנהדרין פ"ג א'] אלו הן במיתה מחוסר בגדים [כצ"ל כמו שכתבתי למעלה בראש וי"ו רביעי] ששימש [שם ע"ב] מנלן אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן ומטו בה משמיה דר"א ברבי שמעון וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו והיתה להם כהונתם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוו להו זרים וכבר פירשנו עליהם למעלה לזר ששימש אזהרה ועונש מיתה ובמה הוא חיסור בגדים כדתנן ביומא [ע"א ב'] כהן גדול משמש בח' בגדים וכהן הדיוט בד' בכתונת ומכנסיים ומצנפת ואבנט מוסיף עליו כה"ג חשן ואפוד ומעיל וציץ, וכאן בהכת"י חסר כל זה כמש"כ למעלה ועיין בסה"מ להרמב"ם עשה ל"ג ומשכ"ש הרמב"ן להליץ בעד בה"ג וכן הוא דעת היראים כבה"ג ולכן לא כ' היראים מש"כ הרמב"ם. מ"ע כ"ד לקדש הכהן ידיו ורגליו בשעת העבודה וסמך על מש"כ כאן שלא רחוץ ידים ורגלים עיין מש"כ סי' שכ"א אות א' בביאורי:

ר' חנא. לפנינו רב הונא.

בנדפס כתוב כאן תיבות אלו "תירוץ לא שמעתי" ועיין בסנהדרין פ"ג ב' תוד"ה וט"י תירוץ לזה