תועפות ראם רפא

המוסגר הוספתי מהנדפס וכ"ה בת"כ.

כ"ה בנדפס ובהכת"י חסר זה ועיין בסמוך שכתב רבינו מהת"כ מנין לרבות את הדם ת"ל או זבח והיינו ד' ר"ע. ודע דאף שאמרו דם יחשב לרבות את הזורק מ"מ עיקר רבויא הוא מסיפא דקרא דם שפך כפרש"י בסנהדרין ל"ד ב' ומתרבי מדם שפך וכ"כ רש"י בפי' החומש דם שפך לרבות את הזורק דמים בחוץ ור' ישמעאל לשיטתו דר' ישמעאל ס"ל בסוף פסחים דזריקה בכלל שפיכה ור"ע חולק עליו בזה ולא יכול לרבות זורק מן דם שפך כ"כ התו"ה אחרי סי' צ' ועיין בס' בית דוד בהקדמה.

על החולין פי' בשוחט חולין בפנים יכול יהא חייב כרת ת"ל כו'.

עיין ברש"י זבחים ק"ח סע"א שכתב וקס"ד ונכרת האיש ההוא עכ"ל מבואר דלמסקנא ההוא אחד ולא שנים ילפינן מדכתיב דם יחשב לאיש ההוא דבשחיטה כתיב משא"כ ונכרת האיש ההוא כתיב בהעלאה ג"כ וכ"כ הרע"ב בפיה"מ שנים שאחזו בסכין ושחטו פטורין דכתיב דם יחשב לאיש ההוא אחד ולא שנים וא"כ תמוה משכ"ר ונכרת האיש ההוא אחד ולא שנים ולא כתב כפי המסקנא דם יחשב לאיש ההוא אחד ולא שנים. וכתב הריטב"א בחי' לקדושין מ"ג א' עמש"ש חד למעוטי שנים אוחזין ושוחטין וז"ל וכ"ת והא למ"ל קרא מהכא תיפוק ליה מדכתיב בעשותה אחת מכל מצות ה' ודרשינן התם אחד שעשה חויב שנים שעשאוה פטורין ואיכא למימר דאיצטריך דגבי שחוטי חוץ כתיב איש איש ומרבינן מינה לחייב שנים שהעלו את האבר לחוץ סד"א לרבות נמי שנים ששחטו בחוץ קמ"ל ההוא ולא שנים ששחטו כו' ועיין בתוס' רעק"א למשניות זבחים פי"ג אות ק"א ומשכ"ש והכי משמע לכאורה מד' הריטב"א מדמקשה דכבר נפקא מקרא דבעשותה ולא תי' דאתיא לזה אינו יכול וזה אינו יכול עכ"ל לאו דוקא לזה א"י וזה א"י דאליבא דר"ש צ"ל לזה יכול וזה א"י דאמרינן שבת צ"ב ב' דלד"ה חייב ופי' זה שיכול כרב חסדא שם צ"ג א' וה"ה לכל איסורין שבתורה מיהו גבי השוחט קדשים בחוץ שנים שאחזו בסכין ושחטו פטורים אפי' ז"י וזה א"י מדכתיב קרא יתירא דההוא ובחנם התפלא עליו חכם אחד בקונטרס כנסת ח"י אדעססא תרנ"ו סי' קס"ד ויתפרש מ"ש ר"ש בברייתא דזבחים ק"ח ב' איש איש מה ת"ל לרבות שנים שאחזו באבר והעלו שחייבין פי' בכל ענין כמו המיעוט דההוא דשחיטה דבכל ענין אחד ולא שנים וה"נ איש איש לרבות שנים גבי העלאה דבכל ענין חייבין ושפיר אמרו אח"כ שיכול והלא דין הוא ומה השוחט כו' ר"ל דהו"א דבכל ענין פטורין כמו השוחט משא"כ בכל התורה מדכתיב בעשותה אינו אלא בז"י וז"י או שניהם א"י אבל ז"י וזה א"י חייב לד"ה אפילו לר"ש וזש"ר בסמוך ומניין שבהעלאה חייבין ולא גמרינן משחיטה דהיינו כמ"ש בברייתא שם שיכול והלא דין הוא ומה השוחט להדיוט שחייב כו'.

דמיתרע. הלשון מגומגם והיותר נראה דצ"ל דמיתבע פי' דמיבעיא ליה לשחיטה ובנדפס כתוב הלכך כל כמה דמקרב סוף שחיטה לא מיקרי כו' ודע דסברת רבינו מוכרחת דא"כ לריש לקיש אין למצוא שחיטה כשירה דהא הוי נקובת הוושט מתחילת שחיטה אלא ע"כ דכיון דדרך הכשר קעביד אין כאן מום: