תועפות ראם רפ

פטור. בנדפס כתוב לעובדי כוכבים ולמתים חייב והוא ט"ס וצ"ל פטור כמבואר כאן והוא מוכרח.

עיין בתוס' סנהדרין וע"ז שם שתי' בענין אחר.

בגמ' אמרו מתים נמי פטור דכיון דמית ליה מת מיקרי ולא אדם ורבינו כתב שאינו אלא לתענוגים וצ"ע.

דעובדי כוכבים לא נצטוו. מכאן כתב הרב הגאון הגדול מד"א דמחנינו מהרי"ל זצ"ל להשיג עמש"כ המנחת חינוך מ' י"ד ומ' קכ"ז ור"פ במדבר דעובד כוכבים חייב בגזל גבוה עיי"ש דאם כדבריו הא העובד כוכבים מצווה מטעם גזל דהא שמן המשחה הוא קודש ואם דאינו מצווה ע"ז הלאו דלא ייסך רק מטעם אחר הא לגבי ב"נ אין שום נ"מ מזה ע"כ נראה ברור דבקדשים ליכא לאו דגזל אף לענין ב"נ ולא אמרינן מ"ל גזל הדיוט מ"ל גזל גבוה עכ"ד בגליון המנחת חינוך. ולענ"ד משום הא לאו תברא דהא בשמן המשחה אמר ר"י הוריות י"א ב' ובמדרש וי"ר פ"י סי' ח' דשמן המשחה שעשה משה במדבר מעשה נסים נעשו בו מתחילה וע"ס דאחר כל המשיחות כולו קיים לעתיד לבוא עיי"ש וא"כ אם סך אחד בשמן המשחה ליכא שום גזל דלא נתמעט מאומה מאותו שמן וכולו קיים כמו שהיה אלא דאפ"ה הזהירה תורה על בשר אדם לא ייסך. וא"כ אינו ענין כלל לגזל גבוה ואין העובד כוכבים מצווה ע"ז מטעם גזל הקדש דלא חיסר כלום מאותו שמן. ונראה לי עוד דלפמ"ש בסנהדרין נ"ז א' בפחות משו"פ עובד כוכבים בישראל נהי דבתר הכי מחיל ליה צערא בשעתיה מי ל"ל א"כ בגזל גבוה עובד כוכבים מהקדש בפחות משו"פ אינו חייב דבהקדש לא שייך לומר צערא בשעתא מי ל"ל ומ"ש במנחת חינוך ריש ס' במדבר וב"נ נהרג ע"ז כמו גניבת הדיוט ואפילו בפחות משו"פ לא קאי בפחות משו"פ אגניבת הקדש אלא על גניבת הדיוט דסמיך ליה קאי והא ודאי דסיכת שמן המשחה לא בעינן שו"פ אלא כל שהוא או כזית א"כ אכתי עובדי כוכבים אינם בסך בפחות משו"פ ושפיר אינם בבל ייסך מיהו דברי הראשונים לר"י ב"ר אלעאי נכונים וברורים דבשמן המשחה שעשה משה אפי' בשו"פ ליכא גזל. וראיתי בס"ס מקור חיים בחי' למס' כריתות ד"ו ב' שכתב דאפשר לומר דקטן כיון דאתי לכלל שלא יסוך כשיגדיל מיקרי ישנו בבל יסוך א"כ גם אחרים מצווין עליו שלא יסיכוהו ותמיהני מ"ש מהך דקשירה גיטין מ"ה ב' דחשיב שם קטן שאינו בקשירה ואינו בכתיבה דכל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה עיי"ש ולא אמרינן בקטן דחשיב ישנו בקשירה דאתי לכלל קשירה כשיגדיל וא"כ ה"נ אינו בסך וגם אחרים אינם מצווין עליו שלא יסיכוהו ועיין יד שאול ליו"ד סי' רפ"א סק"ג שנשאל בזה למה ממעט קטן מוקשרתם והרי הוי בר קשירה משיגדיל. ועי' בבינת אדם כלל א' אות א'

ייסוך. בנדפס יסיך וכ"ה לפנינו בגמ' ז' א' ועיי"ש ברש"י וכ"כ בתוס' שם הכא אינו מוסיף על התיבה אלא מסרס התיבה להטיל יו"ד בין סמך לכף.

אף נתינה כו' עד שנאמר ראשית דגנך חסר בנדפס ד' זאלקווא והווי העמודים לא הרגיש בהט"ס שחסר שם.

נתינה שאינה כו'. בנדפס כתוב בלשון אחר וז"ל שם וי"ל נתינה שהיא בתשלומין בשו"פ שאינן נקראין תשלומין פחות משו"פ וגבי תרומה כו' ועיין תוס' פסחים שם ובב"מ מ"ז א' תוד"ה קונים ובס' התרומה ריש הל' גיטין ולעיל סי' קנ"א בסופו.

חייב. בנדפס ליתא תיבת חייב. ובאמת אינו מובן מה ענין חייב לכאן ואדרבה צ"ל בכל שהוא פוטר כדא"ש חטה אחת פוטרת את הכרי.