תועפות ראם רסח

לפנינו דם הניתז ושעל הסכין ופרש"י דם הניתז חוץ לגומא וכ"ה שם פ"ג ב'.

לפרש דהא ריב"ל ור' יוחנן ס"ל אימתי לפרש בפ' ז"ב בסנהדרין ובפ' תולין בשבת. כ"ה בנדפס וט"ס הוא דצ"ל ובפ' חלון בעירובין [פ"א ב'] וכ"ה בדברי היראים להלן סי' תל"ח.

דאשכחנן כו' הלכך לא קי"ל דאימתי לחלוק כתב הווי העמודים נראה דר"ל דס"ל לר"י וריב"ל דכל אימתי דרבי יהודה לפרש וכו' וה"נ הא דתנן התם אר"י אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא וכו' מפרש דברי חכמים וליה לא ס"ל דחכמים סברי דמו אפי' מקצת דמו כדסברי גבי בכור מקצת בכור משמע אבל לר' יהודה גופיה דמו כל דמו משמע כדסבר בכור כולי' בכור משמע עכ"ל ואני תמה דא"כ מה יענה רבינו להאבע"א דבכורות שם דכ"ע בכור כולי' בכור משמע ולפי"ז יקשה מכסוי הדם דהתם מידרש דמו מקצת דמו לרבנן אי נימא דאימתי דר"י לפרש בא ואם נימא דאימתי דר"י לחלוק תיקשה דר"י אדר"י וצ"ע.

צ"ל דתנן באותו וא"ב (פ"ג א') ועיי' ביד מלאכי כללי הכ"ף. סי' ש"א שקיהה על מש"כ היראים כאן דאיכא דלא תני אימתי אלא במה וז"ל שם דגירסא זו לא ראינוה ולא מצאנוה לא בראשונים גם לא באחרונים ואיכא למימר דכל כי האי לא הוו שתקי מינה עכ"ל ולא ראינו אינה ראי' ומצאנו בתוספתא דחולין ספ"ה הגי' אר"י בד"א כו' והיינו הך דאר"י במשנה עיין בר"ן ורא"ש ולכן השמיט רבינו לקמן סי' של"ט ולא הביא דברי ר"י שבמשנה שם והשם חדש בנדפס סי' קל"ח כ' ל"י טעם רבינו אמאי השמיט להא דר"י אם לא שנאמר שדעתו דפליג ר"י ארבנן ולרבנן לא מפלגינן ובאמת ברור הדבר בלי ספק דדעת רבינו כן כמבואר כאן.

אלא במה ועיין יד מלאכי שם שכ' להקשות דאכתי תיקשה אמאי לא מותיב מינה תיובתא לריב"ל דאית לי' דבמה ג"כ לפרש ועיי"ש תי' בדוחק ובביאור ווי העמודים כ' דט"ס נפל בדברי רבינו וצ"ל ולא במה ולפי מה שכתבתי למעלה לאשר דברי רבינו מהתוספתא א"כ עכצ"ל אלא במה. והתוס' בחולין פ"ג א' ד"ה ומודה הניחו בתימא למאן מודה ואזלי לטעמייהו שכן תמהו בגיטין פ"ג ב' ד"ה מודה אבל הרשב"א בחי' שם כתב אף דלא שייך מודה לבר פלוגתי' מ"מ נקט מודה לומר דמוציא מכלל שאמר ועיין בגלה"ש ב"מ מ"ט א' וכה"ג י"ל באותו ואת בנו ועיין בלח"מ פ"ז מהל' יו"ט הלכה כ' מה שהקשה שם ע"ד המ"מ והיינו כמשכ"ר כאן אבל הריטב"א בחי' למ"ק שם כ' ומודה דאמרינן בש"ס לגמריה עכ"ל [מה שהעיר המבאר מד' הרשב"א גיטין פ"ג דאשכחן מודה גם שאין חולק א"כ תיקשה הך דכתובות רפ"ב שהביא רבינו לשון הגרא"ד שליט"א].

בנדפס איתא לזכירה לעשייה מנלן והשם חדש הגיה להיפוך ויפה כיון כמש"כ כאן.

"אמר רבא" לפנינו וכן בנדפס ליתא.

ואמרינן בשבת פ' המוציא כ"ה בנדפס אבל ליתא שם וצ"ל פ' הבונה (שבת ק"ד ב').

ט"ז ב' עיי"ש א"ר תנחום ואמרי לה א"ר אסי ותל"מ.

שרטוט כו' כ' האו"ז סי' שע"ג בזה"ל מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה כספר תורה שירטוט הלכה למשה מסיני עכ"ל וכ' אח"כ תשובת ר"ת שכ' שם בזה"ל ועדיין חמורה מס"ת בהרבה דברים כדאיתא פ"ק דמגילה שצריכה דיו ושירטוט כי לא מצינו בס"ת בתלמוד אלא במס' סופרים שמצריך לס"ת שרטוט עכ"ל ועיין סוטה י"ז ב' תוד"ה כתבה שכ' ע"ש ר"ת שפי' כאמיתה של חורה כיחידה של תורה דהיינו מזוזה דיש בה עול מ"ש ולאו היינו ס"ת עיי"ש וכ"כ התוס' בגיטין ו' ב' ד"ה אמר ע"ש ר"ת והא דאמר במס' סופרים אינו רשאי לכתוב אא"כ סירגל ויריעה שאינה מסורגלת פסולה היינו ד' שרטוטין מלמעלה ומלמטה ומצדדין עיי"ש וד' האו"ז הוא לשון רש"י במגילה אבל תשובת ר"ת שהביא אח"כ חולק על פרש"י וזש"ר כאן כאמתה של תורה פי' עקרה של תורה ור"ל דהיינו ס"ת כפרש"י וכמש"כ ההגמי"י פ"א מהל' תפילין אות ח' ע"ש הרא"ם ואח"כ כ' ענין אחר כאמתה של תורה מזוזה [כצ"ל וכ"ה בנדפס] כפי' ר"ת והנה בין לפרש"י ובין לפיר"ת מגילה צריכה שרטוט על כל שיטה ושיטה כמש"כ הגר"א באו"ח סי' תרצ"א סק"ג וזש"ר ולפנים בהלכות של תפילין בעמוד ז' סי' שצ"ט אאריך בהלכות דיו וראיות אביא ומשם תלמוד גם הלכות מגילה ולא כ' רבינו לדמות מגילה למה שכ' שם בהלכות של תפילין שהלמ"מ היא לסרגל תפילין מד' רוחות כדאמרינן בגיטין ו' ב' כו' דה"נ למגילה אלא דמגילה בעי שרטוט בין שיטה לשיטה והשם חדש ליראים הנדפס סי' ט"ז כ' עמשכ"ר שם שהלמ"מ שצריך לסרגל תפילין מד' רוחות כו' לא ידעתי מנ"ל לרבינו שהוא הלמ"מ כו' ונראה לי שרבינו כיון למ"ש במס' סופרים ריש פ"א הלמ"מ שמסרגלין בקנה ומפרש דקאי אספרים תפילין ומזוזות שזכרו מקודם וכ"ה בירושלמי דמגילה פ"א ה"ט עיי"ש בק"ע ד"ה וכורכין דמיירי להדיא בתפילין ומפרש לה רבינו בשירטוט מד' רוחות דבעי גם בס"ת ותפילין וכד' התוס' הנ"ל ומ"ש רבינו כדאמרינן בגיטין א"ר יצחק כו' לכאורה מהך דגיטין קשה למ"ל הלמ"מ לס"ת ותפילין לשרט מד' רוחות ת"ל דבלא"ה ג' אין כותבין בלא שירטוט מד' רוחות לפי' רבינו. מיהו רינבו שכתב שם הדברים מפי' ר"ת א"ש לשיטת ר"ת בתוס' גיטין הנ"ל דדוקא שמתכוין לכתוב הפסוק לדרשא צריך לשרטט והשתא הא דא"ר יצחק היינו נמי מהלכה למ"מ בס"ת ובכה"צ שכותב לדרשא הוי דומיא דס"ת כמש"כ מהרש"א במנחות ל"ב ב' בדה"ת שם ולפי מה שהוכיחו התוס' מהירושלמי דלא כר"ת אלא אפי' באגרת שלומים נמי אסור צ"ל דהלמ"מ אתא למימר דפסולה בלא"ה דאע"ג דאסור לכתוב בלא שרטוט המגילה עצמה אינה פסולה קמ"ל דפסולה כדה"ת דסוטה שם וראיתי בס' ברוך שאמר בריש הספר שכ' שם הג"ה מספר יראים בזה"ל הל"מ שיסרגל מד' רוחות כדאמרינן בגיטין כו' והא דאמרינן במנחות הלכתא תפילין לא בעי שירטוט מזוזה בעי שירטוט פי' הכי כו' לפי שפרשיות של מזוזה כתובין בתפילין הוצרך שירטוט ותפילין לא בעי שירטוט כו' עכ"ל. והוא תמוה דהא מזוזה בעי שירטוט בין שורה לשורה וא"כ מה זה שכ' לפי שפרשיות של מזוזה כתובין בתפילין הוצרך שירטוט מה טעם הוא זה וברור דט"ס שם וכצ"ל לפי שפרשיות של מזוזה כתובין בתפילין הוצרך לומר מזוזה בעי שירטוט ותפילין לא בעי שירטוט וכ"ה בפנים הספר יראים הנדפס וכוונת רבינו דקשה לי' לפי פירושו למ"ל להגמרא להזכיר תפילין לא בעי שירטוט מאחר שלא חידשו בם דבר דבשלמא לשיטת רבינו שמחה שמפרש דתפילין לא בעי שירטוט היינו דהכי גמירי דפסול אם שירטט בין שורה לשורה עיין או"ז סי' תקמ"ג והתוס' בסוטה שם דהכי גמירי דלא מצי לשרטט תפילין א"ש. משא"כ לרבינו דמשוה תפילין לשאר כתבי הקדש דלא בעי שירטוט בין שורה לשורה ותו לא. לא הול"ל אלא מזוזה בעי שירטוט ותל"מ. ועז"א רבינו ולפי שפרשיות של מזוזה כתובות בתפילין הוצרך לומר כו' ובכת"י להלן סי' שצ"ט הגי' הוצרך לומר תפילין לא בעי שירטוט עכ"ל והוא מדוייק יותר עיי"ש אות ל"ז ועיין יד שאול ליו"ד סי' רפ"ד מה שכתב שם בדין שירטוט דס"ת ותפילין.

עיין סי' שצ"ט פי' רבינו בענין הג' זיונים ובעהע"ט הל' מגילה כ' ויראים שאמר צריכין זיונין לא דייק.

לא ידעתי מה מקום למשנה זו כאן ולהלן הביאה רבינו עיי"ש.

מהיכן קורא את כו' כצ"ל ואמרו בגמרא דאפי' למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה ומזה תמוה לי מש"כ בס' יהגה חכמה סי' קי"ז בשם הגאון מוהרא"א במגילה ט' א' דרנב"י אמר וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן ולא מייתי מהמוקדם ואת יקר תפארת גדולתו משום דס"ל שצריך להתחיל מתוקפו של המן וגם ס"ל ממוכן זה המן לפי"ז צריך להתחיל מויאמר ממוכן ולכך הביא הפסוק וכל הנשים יתנו יקר כו' והוא פלא בעיני דלכ"ע צריכה שתהא כתובה כולה וא"כ שפיר יש לפרש תרגום שכתבו מקרא במגילה דהיינו ואת יקר תפארת.

כי נהירנא לך לפנינו ליתא שם כ"א בד' ל"ד ב' וכן ליתא בנדפס.

דאמר ט"ס וצ"ל דתניא שומע שומע כו' אמר רבי יוסי בד"א כו' ועיין להלן סי' תי"ט אות י"ב.

פי' בגמ' [י"ח א'] לע"ז יונית. המעיין בגמ' יראה דבמסקנא אידחא לה הך פירושא ובכל לעז קורין אותו ללועזות שמבינים אותו הלשון וצ"ל דדעת רבינו שהביא זה הפירוש אינו אלא לאפוקי דלא נימא כרב ושמואל דס"ל במסקנא דלעז יוני לכל כשר וכאשורית מש"ה כ' רבינו מפרש בגמ' לעז יונית ור"ל דאפ"ה דוקא ללועזות קורין אותו ולא לכל וכדעת הרי"ף שדחה מהלכה הא דאמרי רב ושמואל לעז יוני לכל כשר.

בפ' ג"פ [כ"ח א'] כצ"ל.

לענין כצ"ל.

עיין שו"ת חו"י סי' קע"ה שתמה שם על תי' הב' שכתב התוס' בתמורה י"ד ב' ד"ה דברים כתמיהת רבינו כאן ולפמש"כ כאן י"ל דגם התוס' שם ס"ל כן וא"ש. והחו"י לא ראה ד' היראים ועיי' יומא ד' ע' תו"י שם שהביאו ד' הרא"ם דכאן בסמוך. ודע דמהריא"ל בביאורו למס' סופרים פ"א סוף הלכה א' בעטור סופרים נתקשה בזה למ"ל גז"ש דזכירה זכירה במגילה דאם קראה על פה לא יצא ת"ל מהא דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרן ע"פ עיי"ש ולא ראה ד' היראים דכאן.

שומר עמו ישראל לעד כ"ה בנדפס.

מגומרי כ"ה בנדפס.

בנדפס כ' ע"ז המסדר וז"ל אמר בנימין צעיר לא הי' צריך להאריך הרב כ"כ בזה דבין מדאורייתא ובין מדרבנן דברים שבכתב אא"ר לאומרן על פה ושבע"פ אא"ר לכותבן. ועל הני מקראות דתפלה וקריאת שמע אין לתמוה דכיון שהן נאמרים בתוך התפלה פסוק הנה ופסוק הנה א"נ פרשה מהנה ופרשה מהנה לא הקפידו בהן כמו שהקפידו בקריאת ס"ת ומגילה תדע שהוא כן דאמרינן ביומא ובעשור שבחומש הפקודים קורא אותם על פה והטעם מפרש לפי שאין גוללין ס"ת בצבור כלומר שכיון שהתחיל הכהן לקרות וקורא אחרי מות ואך בעשור אין דרך להפסיק בקריאתו ולגלול הספר עד שימצא ובעשור לחדש שבחומש הפקודים לקרותה בכתב אלא קורא אותה ע"פ. ה"נ הרבה הפסקות הי' עושה אם הי' צריך לקרות כל פסוק וכל פרשה ופרשה בכתב על כן לא הקפידו בהן כמו שהקפידו בתורה ובמגילה לאומרם בכתב. ופסוקי דזמרה כיון שהאריכו בהן ואין סדרן כסדר הכתובים אלא מזמור מהנה ומזמור מהנה ופסוקים אחרים מובלעים בהם גם בהן לא הקפידו חכמים אבל בהלל נראה שראוי לאומרו בכתב שהרי כולו על הסדר והדילוג אינו הפסק שהרי בסמוך לו ואינו יכול לטעות בהפסקתו והמשכיל יבין עכ"ל. ויש לדחות ראיית המגיה הרר"ב מהא דאמרינן ביומא ד"ע ובעשור שבחומש הפקודים קורא ע"פ לפי מש"כ התו"י שם בשם הריב"א שפי' ואמר הואיל ואינו מגיד אלא עבודת היום יכול לקרות בע"פ כעין תפלת המוספין שאנו קורין בע"פ ומביא ראי' מן הירושלמי עיי"ש וכ"כ בשו"ת עמודי אש סי' ו' אות ד' עיי"ש.

שאינם יוצאים י"ח כו' מלשון היראים משמע דאותן בני אדם עצמן שקוראין ע"פ עם הקורא אינם יוצאין י"ח דמצד שקוראין לא יהבי דעתייהו לקריאת הש"ץ מן הכתב וכלשון היראים כאן כן הביא השבה"ל השלם סי' קצ"ח בשם היראים אבל הב"י באו"ח סי' תר"צ לא הביא ד' היראים וכ' שם בשם הא"ח בזה"ל נהגו לגעור במי שמסייע לחזן ע"פ והטעם שמא יתן לב השומע לזה שקורא ע"פ ולא לקריאת החזן עכ"ל ומזה דייק המג"א שם סק"ו דהוא עצמו יכול לשמוע לש"ץ אע"פ שקורא וא"כ לפי"ז חולק האורחות חיים עם היראים ולכן השמיט הב"י דברי היראים וכ' דברי הא"ח ולא הביא שניהם דנראה לו לפסוק כהא"ח ועיין בהגהת שו"ע סי' תר"צ סעי' ד' שכ' וכן לא יסייע שום אדם על פה לחזן עכ"ל י"ל שכיון לד' הא"ח וכ"כ הכלבו וכמש"כ בב"י וכן נראה שמפרש הגר"א שכ' שם ס"ק י"א מטעם הנ"ל ור"ל למש"כ מקודם עיין ט"ז והט"ז כ' בסק"ד מטעם דאחרים ישמעו מזה כו' ואפשר לומר דהרמ"א כיון לדברי רבינו היראים שהביא השבה"ל דגם מה שסיים הרמ"א ולכן כו' הוא ג"כ מדברי השב"ל שם והרב הגאון הגדול סוע"ה וכו' מוהר"ר ירוחם יהודה ליב מד"א דמחנינו האיר עיני מדברי הרמב"ם דלא ס"ל כדברי האורחות חיים דבפ"ב מהל' מגילה ה"ז כ' הרמב"ם וז"ל וקורא אותה גדול עם הקטן ואפי' בצבור וכ' שם הלח"מ נראה דהשמיענו דאע"ג דא' מן הקוראים דהיינו הקטן אינו מוציא האחרים י"ח ודילמא יהיב דעתי' אקטן מ"מ כיון שגדול קורא עמו ל"ל בה. ופליאה גדולה על הב"י והאחרונים שלא הרגישו בדברי הרמב"ם זה. ומקור לדברי הרמב"ם כ' עוד הגאב"ד מד"א הנ"ל שהוא ממ"ש בתוספתא פ"ב דמגילה הובא באו"ז הל' מגילה סי' שע"ז וכ"ה בירושלמי פ"ב דמגילה ה"ה "מכאן ואילך הנהיגו שיהיו קטנים קורין אותה לרבים" ומפרש לה הרמב"ם דהיינו בהדי' גדול דהא עדותו של ר' יהודה שאמר שם והובא בבבלי מגילה כ' א' קטן הייתי וקריתי למעלה מר"ט וזקנים בלוד נאמנת מאד דאע"ג שהי' אז קטן מ"מ הא אמרינן בכתובות דכ"ח ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן כו' וא"כ נאמן לומר שקרא אז לפניהם אלא שחכמים השיבו לו אין מביאין ראי' מן הקטן דכיון שקטן הי' אז לא דקדק בזה כ"כ דגם גדול קרא אז ור"ט והזקנים יצאו בקריאת הגדול שבאותה שעה א"כ עכ"פ זאת מוכח דקטן עם הגדול שפיר דמי להכי הנהיגו מכאן ואילך שיהא קטן קורא ג"כ בשעה שגדול קורא ומזה כ' הרמב"ם וקורא אותה גדול עם הקטן ואפי' בצבור פי' ולא חיישינן שמא יתנו השומעים לבם לקריאת הקטן ודפח"ח וש"י.

בר אבא אמר רב הלכה כו' כצ"ל, ומש"ר ומסקינן דהלכה והלכה ט"ס והי' נראה להגיה ומסקינן דרב אמר אין הלכה כר"מ וכוונת רבינו למ"ש רב יוסף נקוט דרב ביבי בידך וא"כ דעת רבינו ג"כ כהתוס' שם ד"ה נקוט דא"ח לראש. אבל ביראים הנדפס חסר ומסקינן כו' ואחר ר' יהודה כתוב שם ושמואל אמר אין הלכה כו' וא"כ פסק רבינו כהשאלתות סי' ס"ו וכ"כ השב"ל והגהמי"י בדעת היראים.

ניכרת כצ"ל ותיבת ביחיד ט"ס ובנדפס איתא ביחיד יצא ופי' מחסרא ומייתרא פורתא היינו דלא שוו יריעות המגילה ליריעת שאר הכתובים שעמה אבל יריעות המגילה עצמה שוה אחת לחברתה דאל"כ מיפסלא לדברי השו"ת תשובה מאהבה שבפ"ת ליור"ד סי' רע"ג סק"ד ומגילה דינה כס"ת וד' הנ"צ להפ"ת שם בהג"ה שה"ר מכאן דלא כהשו"ת הנ"ל תמוה דלא מכרעא מידי וק"ל.

בנדפס הגי' אדיום ועיין באו"ז ח"ב סי' שס"ט כגי' הכת"י בצירוף תיבות אלא מוהלין ופי' האו"ז שם אלא ר"ל אַלׁא אולם לפנינו "ולא" מוהלין והוא ציון המשנה ותו ל"מ ועיי"ש באו"ז פסק ר"ת אע"פ שבירך זמן בלילה חוזר ומברך אותו ביום וכ"כ התוס' מגילה ד' א' ד"ה חייב ועיין תשב"ץ קטן סי' קע"ז דלא כדברי רבינו.

י"ל שהוא ר"ת רב יוסף וכן גי' האו"ז סי' שע"ט, ובנדפס מבואר ר' יוחנן כגי' רב אלפס ועיין בהרא"ש שכ' ר' יעקב, ומש"כ האל הנפרע עיין בד"מ סי' תרצ"ב או"ג שכ' ואין לומר האל הנפרע דהא גם לבסוף הזכיר השם וכן בנדפס ליתא ועיין מ"ס פי"ד ה"ה ומש"כ כאן חנינא לפנינו רבא ונראה שחסר כאן והדן את דיננו.

אין קורין אותה אלא בעשרה כו', הנה לשון הגמרא רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה ומזה כ' הרז"ה בס' המאור דלכ"ע אם קראה ביחיד יצא דאף רב אסי לא אמר אלא להדור מצוה ולפרסומי ניסא דהכין קאמרינן קורין אותה בי' ולא אמרינן אין קורין אותה אלא בי' שמעת מינה דמצוה לכתחילה למעבד הכי כו' ומדשינה רבינו וכ' אין כו' אלא כו' ש"מ דס"ל דבדיעבד פליגי וכשיטת הרמב"ן שם במלחמות. ולענין פסק הלכה נראה שרבינו פוסק כרב אסי דבסמ"ג כ' ובה"ג פוסק כרב אסי וכ"כ במלחמות שם וז"ל אבל רב שמעון בעל הלכות פסק כרב אסי עכ"ל והיינו ע"כ מדכ' בה"ג הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי וא"כ בדברי רבינו מוכח יותר שפסק כרב אסי שלא הביא כלל דברי רב בר פלוגתי' דרב אסי וכ"כ הרדב"ז בשו"ת סי' תרס"ה וז"ל ואיכא כמה רבוותא דפסקו כרב אסי דאין יחיד קורא אותה וכיון שהוא פטור למה יברך וכ"כ בה"ג ורב עמרם ור"ג מאור הגולה וספר יראים והראב"ד ז"ל עכ"ל ולענין קושיית התוס' ה' א' ד"ה הוה מהא דא"ר יוחנן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים ביחיד יצא אלמא שקורין אותה ביחיד וגם רבינו היראים כ"כ לעיל הך דר' יוחנן יש לומר דא"ש עפמש"כ הא"ח בשם הראב"ד דבמקום שיש צבור שקראוה בי' אם יש שם יחיד או יחידים שלא קראוה עמהם יוכלו לקרותה ביחיד כיון שהי' בעיר פירסום דקריאת הצבור עכ"ל הובא בב"י ובהג"ר ס"ס תר"ץ ולפי"ז מיירי הך יחיד דקורא במגילה הכתובה בין הכתובים כה"ג שכ' הראב"ד ומיושב קושיית התוס', ועיין טו"א שהקשה לשיטת רבינו ודעימי' דגם בדיעבד לא יצא בלא עשרה מהא דתנן מגילה י"ט א' בן עיר שהלך לכרך כו' אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו והרי בן עיר זה יחיד הוא בכרך כו' ומ"מ קורא כמקומו ומהרצה"ח בהגהותיו לש"ס יישב קושיית הטו"א בדברי הראב"ד הנ"ל וז"ל כיון שהיה כבר פרסום הנס ע"י קריאת בני הכרך שוב בכה"ג לכ"ע יצא בדיעבד ביחיד עכ"ל. ובמחכ"ת לא תי' מידי דהרי בן עיר קורא בכרך בי"ד בלילה אף שבכרך לא קרו עדיין כלל דהרי זמנם בט"ו ושפיר הקשה הטו"א אע"ג דידע ג"כ מדברי הראב"ד שהביאו אח"כ לתרץ קושיא אחרת עיי"ש מיהו יפה תי' הטו"א שם ע"ד דברי הרמב"ן עיי"ש דבן עיר שבכרך כו' כשקורא שם כמקומו קורא בפני י' מאנשי המקום שהוא שם ואע"פ שאין היום זמן קריאה להם אפ"ה לדידי' איכא משום פרסומי ניסא ולפמש"כ הבעל העיטור לפרש הא דאמרינן בציבור לא יצא פי' בב"ה ואשה מקום צבור ובעי פרסומי ניסא אבל שלא בב"ה אפי' בי' יצא והביאו הטור ס"ס תרצ"א מיושב ג"כ קושיית התוס' ה' א' ד"ה הוה כמש"כ בשו"ת משכנ"י סוף חא"ח.

ראיתי להעיר כאן ס"ס רס"ח בס"ד סיומא דשו"ע או"ח שהוא בענין מקרא מגילה שכתב כאן רבינו הרא"ם: א) שו"ע או"ח ס"ס תרצ"ז וי"א דאף בהספד ותענית מותרים. הי"א הוא שיטת הרא"ש פ"ק דמגילה ד"ו ב' והוא מדברי רבו מהר"ם ב"ר ברוך מר"ב כמבואר במרדכי פ"א דמגילה ובתשו' מהר"ם סי' תרמ"ג ובתשו' מהר"ם ח"ג סי' קצ"ה ומש"ש אין צריכין לחזור ולקרות ט"ס וצ"ל אז צריכין לחזור ולקרות וכ"ה בתשב"ץ קטן סי' קע"ח עיי"ש שסיים "כך הפירוש וכן מוכח בכל ההלכה" אבל הרר"פ שם בהגהות כ' ע"ד מהר"ם ומה שפירש בפנים דהא דתנן אין בין אד"ר וכו' והיינו אם קראו וכו' ט"ס הוא כדמוכח התם בהדיא כדפרישית עכ"ל. וראיתי להגאון מהרש"ך שליט"א בהגהותיו חשק שלמה למס' מגילה שם שביאר כוונת הרר"פ שכ' דמוכח התם בהדיא דלא כמהר"ם דר"ל דהרי לר"א בר"י דס"ל אפי' מקרא מגילה לכתחילה בראשון י"ד שבאדר השני דינו ממש כמו י"ד שבאדר הראשון לדידן דהא בחי' הרשב"א מבואר דאם לא קראו המגילה באדר הראשון לר"א בר"י תו אין קוראין כלל דאין מצותו רק בראשון ומ"מ תניא בברייתא ושוין בהספד ותענית שאסורין בזה ובזה והתם לא שייך כלל לומר דמיירי שטעו וקראו בו דזה אינו מעלה ומוריד כיון שיודעין שאדר שני הוא וליכא לפרש נמי דהך ושוין לא קאי אפלוגתא דתנאי רק קאי אאדרים דהם שווין דאין הלשון משמע כן ועוד דא"כ תיבות בזה ובזה הם מיותרים וע"כ דאפלוגתא דתנאי קאי ולכן דברי מהר"ם והרא"ש צלע"ג. וע"ד הדוחק י"ל דהך ושוין לא קאי רק את"ק ורשב"ג לחוד עכ"ל החשק שלמה. ולדעתי פשוט הדבר דהך ושוין בהספד ותענית שאסורין בזה ובזה הוא סיום דברי רשב"ג משום ר' יוסי כמבואר בירושלמי שקלים פ"א ה"א ופ"א דמגילה ה"ה שאמרו שם תני רשבג"א מצות הנוהגות באדר השני אין נוהגות באדר הראשון חוץ מן הספד ותענית שהן שוין בזה ובזה ועכצ"ל שהן שוין שאמר רשב"ג פי' שב' אדרים שוין ובזה ובזה פירושו בי"ד וט"ו כפי' הק"ע בירושלמי וכן פרש"י במגילה ולדעת הי"א שהוא הר"מ והרא"ש יתפרש הברייתא דברי רשב"ג הכי מצות הנוהגות באדר השני אין נוהגות באד"ר שאם קראו הד' פרשיות באדר הראשון שעדיין לא היו יודעין שצריכין לעבר ואח"כ עברו השנה אפ"ה צריך לחזור ולעשותן בשני וכן מצות שילוח מנות ומתנות לאביונים ועשיית סעודה אם לא עשו עדיין עד שנתעברה השנה אע"ג שקראו המגילה מקודם שוב אין נוהגות באדר הראשון חוץ מן הספד ותענית שהן שווין בזה ובזה וישאר היום י"ד וט"ו שבאדר הראשון באיסור הספד ותענית כמקדם: ב) והנה אף לפי' הר"מ והרא"ש דסיפא ארישא קיימי עכ"ז פליגי רשב"ג ור"א בר"י בכל השנים מעוברות דלראב"י אפי' מקרא מגילה לכתחילה בראשון משא"כ לרשב"ג אף אם קרו בראשון חוזרין לקרותה בשני וטעם מחלקותן אמרו במגילה ו' ב' א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו בכל שנה ושנה כו' וביאר החתם סופר חא"ח סי' קס"ג וז"ל המובן דר' יוחנן לא בא אלא לומר דמבכל שנה נפק"ל דאינו נוהג בשני אדרין אלא באחד משניהם ושוב אח"ז פליגי התם אמוראי רבי טבי ור' אלעזר בפירושא דהא מילתא דר' טבי ס"ל בסברא פליגי רשב"ג וראב"י כיון דמבכל שנה נפק"ל דאינו נוהג אלא בא' מהם ס"ל לראב"י אין מעבירין על המצות ורשב"ג ס"ל מסמך גאולה לגאולה עדיף ודכ"ע לית להו דרשא דהשנית לענין שנה מעוברת אלא דכ"ע ס"ל דהשנית אתא לכדרב שמואל בר יהודה דאמר רשב"י בתחילה קבעוה בשושן ולבסוף בכל העולם כולו. אמנם ר' אלעזר פליג אדר' טבי וס"ל דלאו בסברא פליגי דמסברא הוה מודה רשב"ג דאין מעבירין עה"מ אלא בדרשא דהשנית פליגי דרשב"ג ס"ל השנית אתא לדרשא דשנה מעוברת דקורין אותה בחודש השני וראב"י ס"ל דהשנית אתא לכדרב שמואל בר יהודה עכ"ד. ובזה נ"ל לבאר גמרא דברכות ד' ע"ב דא"ר יוחנן איזהו בעה"ב זה הסומך גאל"ת של ערבית וריב"ל אמר תפלות באמצע תקנום במאי קמיפלגי אב"א קרא אב"א סברא אב"א סברא דר' יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הוי אלא גאולה מעלייתא לא הוי אלא עד צפרא וריב"ל סבר כיון דלא הוי אלא מצפרא לא הויא גאולה מעלייתא. ועדיין יש להבין באיזה סברא פליגי דעכ"פ לדברי שניהם התחילה להם גאולה מבערב שנאמר הוציאך ה"א ממצרים לילה כברכות ט' א' וא"כ מ"ט דר' יוחנן דחש להך מקצת גאולה לסמוך לה תפלת ערבית ומ"ט דריב"ל דלא חש לה כלל. ולכן אומר אני עפמש"כ הגאון רעק"א בדו"ח סוף מערכה א' במסכת ברכות דטעמא דריב"ל דס"ל כר' יהודה דאמר תפה"מ עד פלג המנחה ומשם ואילך מתחיל זמן ת"ע כברכות כ"ז א' ולענין ק"ש חליא בזמן שכיבה ומפלג המנחה ואילך לאו זמן שכיבה הוא עד צה"כ [ועיין מש"כ הרא"ש ריש ברכות] וא"כ קדים חיובא דתפילה לחיובא דק"ש מש"ה ס"ל דתפלה קודם לק"ש ולפי"ז אתי שפיר דריב"ל ור' יוחנן בסברא פליגי כמו דפליגי רשב"ג וראב"י בסברא לר' טבי. דר' יוחנן ס"ל כסברת רשב"ג דאע"ג דאין מעבירין עה"מ והי' לנו לעשות פורים באדר הראשון מ"מ מסמך גאולה לגאולה עדיף וה"נ אע"ג דזמן תפילת ערבית חיובה קדים לק"ש מ"מ מסמך גאולה לתפילה עדיף ומש"ה ס"ל ק"ש ואח"כ תפילה וריב"ל כראב"י ס"ל דאין מעבירין עה"מ עדיף מסמיכת גאולה לגאולה וה"נ תפילה ואח"כ ק"ש משום דתפילת ערבית זמנה קודם כנ"ל וסמיכת גאולה לגאולה שקול כסמיכת גאולה של ערבית לתפילה וא"ש ר' יוחנן לשיטתי' דבמגילה ו' ב' א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג שאמר משום ר' יוסי וא"כ לסברת ר' טבי מסמך גאולה לגאולה עדיף מאין מעבירין עה"מ ומש"ה גם בברכות שם ס"ל ק"ש ואח"כ תפילה לסמוך גאל"ת של ערבית. אולם בירושלמי פ"א דשקלים ה"ב ומגילה שם אמרו ר' ברכי' בשם רב ור' סימון בשם ריב"ל הלכה כרשב"ג וא"כ אין לומר דריב"ל בברכות שם ס"ל כר"א ברבי יוסי דלא כרשב"ג וצ"ל דריב"ל ס"ל כר' אלעזר דפליג אר' טבי וס"ל דלאו בסברא פליגי דמסברא הוי מודה רשב"ג דאין מעבירין על המצות ולכן ס"ל בברכות אליבא דכ"ע תפילת ערבית ואח"כ ק"ש ולא חיישינן לסמיכת גאל"ת של ערבית: ג) ובזה יתבאר לנו בהא דאמרו תענית כ"ט א' אמר ר"י ברי' דר"ש ב"ש משמי' דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה אר"פ הילכך בר ישראל דאית לי' דינא בהדי נכרי לישתמיט מיני' באב דריע מזלי' ולימצי נפשי באדר דבריא מזלי' ע"כ. והח"ס סי' ק"ס חא"ח עמד על מה שבהלכות מגילה לא כ' הרמב"ם ולא השו"ע הא דמרבינן בשמחה משנכנס אדר ולא הא דלימצי לנכרי והמג"א ס"ס תרפ"ו הביאו וצריך לידע טיים להשמטה זו עיי"ש שביאר מש"כ רש"י בתענית שם ד"ה משנכנס אדר בזה"ל ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח וביעב"ץ ח"ב סי' פ"ח נתעורר בזה מה רצה רש"י להוסיף פסח וכ' שם דכוונת רש"י לומר אע"ג דאין מזל לישראל מ"מ אחז"ל חולין צ"ה ב' אע"ג דאין ניחוש יש סימן והוא דאיתחזק וס"ל הכא אתחזק תרי זימני עכ"פ פורים ופסח וקיי"ל ב' זימני הוי חזקה א"נ ס"ל בחד זימנא איכא למימר שמא ריעא מזלא דעמלקים גרס ולא בריא מזלא דישראל דאין מזל להם כשבת קנ"ו א' אבל השתא דאירע ע"י ב' אומות שונות רצופים עמלק ומצרים ש"מ יש סי' טוב דבריא מזלא דישראל ועכ"פ יש סימן זהו דעת רש"י עכ"ד הח"ס. ומעתה אומר אני דזהו סברת רשב"ג לר' טבי מסמך גאולה לגאולה עדיף דבריא מזלי' וכפרש"י פורים ופסח משא"כ לראב"י לא עדיף לי' כ"כ סברת מסמיך גאולה לגאולה לדחות דין אין מעבירין עה"מ וה"נ לדידי' אין לסמוך על הך סמיכת גאולה לגאולה להמציא נפשי' באדר לנכרי שמא יסתכן ונימא בזה ג"כ דרב דתענית שם אזיל לשיטתי' ג"כ דפסיק בירושלמי שם הלכה כרשב"ג וכן הביא השבה"ל השלם סי' כ"ג לשון הגמרא דמגילה ו' ב' וז"ל אמר רב חייא בר אשי אמר רב הלכה כרשב"ג שאמר משום ר' יוסי עכ"ל ונוכל לומר דטעמו כסברת ר' טבי אליבא דרשב"ג מיסמך גאולה לגאולה עדיף לדחות הך דאין מעבירין עה"מ ושפיר יש סימן ובריא מזלי' ולכן אר"פ אליבא דרב דלימצי נפשי' באדר והרמב"ם והשו"ע לא פסיקא להו דדילמא הלכה כר' אלעזר ובסברא דכ"ע ס"ל דאין מעבירין עה"מ ושפיר השמיטו הך דרב ור"פ דתענית שם ועיין בשו"ת היכלי שן סי' כ"ט וסי' ל"ב. ד) והנה בהגהת רמ"א סוף שו"ע כ' והמנהג כסברא הראשונה פי' דלא כהר"מ והרא"ש וכ' אח"כ יש אומרים שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאד"ר ואין נוהגין כן כו' ועיין תוס' מגילה ו' ב' ד"ה ור"א ברבי יוסי כו' שכ' וריהטא דמתניתין נמי משמע כן מדקאמר אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים בלבד מכלל דלענין משתה ושמחה זה וזה שוין ולא נהירא דהא אמרינן בגמרא הא לענין הספד ותענית זה וזה שווין מכלל דשמחה ומשתה ליכא דע"כ לא תליא הא בהא כו'. והנראה לי דתליא בפלוגתת דר' טבי ור' אלעזר שם הנ"ל אות ב' דלר"ט טעמא דרשב"ג מסמך גאולה לגאולה עדיף מש"ה ס"ל לרשב"ג דמשתה ושמחה בעינן ג"כ למיעבד בשני ויען שעכ"פ אין מעבירין עה"מ והוא דאורייתא כמש"כ החיי אדם כלל ס"ח אות א' להכי די במה שגם י"ד וט"ו שבאד"ר אסורין בהספד ותענית ונפקינן בזה במה שאנו מצוים מדאורייתא לעשות זכר לנס שיצאנו ממות לחיים כמש"כ החת"ס חא"ח סי' ר"ח. משא"כ לר' אלעזר דמסברא הוה מודה ר' שמעון בן גמליאל דאין מעבירין על המצות אלא בדרשא דהשנית פליגי וכיון שבפסוק דהשנית לא כתיב אלא לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית שפיר אמרינן דגם בי"ד וט"ו שבאדר ראשון משתה ושמחה בעינן משום אין מעבירין עה"מ כי אם לענין מקרא מגילה [ומתנות לאביונים דהא בהא תליא] אהני לן קרא דהשנית דבשני בעינן לקוראה ותל"מ מדכתיב בכל שנה ושנה דאינו נוהג בשני אדרין אלא באדר אחד מהם ואתי שפיר מה שבמשנה לא אמרו אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים מכלל דלענין משתה ושמחה זה וזה שווין לר' אלעזר ואולי שלזה כיון הרמ"א בסיום השו"ע וטוב לב משתה תמיד, ורבים שוטטו להבין כוונתו וי"ל שרומז לדברי ר' אלעזר ור"ל כמש"כ דלר' אלעזר משתה תמיד ויען דבאבות פ"ב מ"ט ר' אלעזר אומר לב טוב לכן כבשים ללבושו ואמר וטוב לב ור"ל לר' אלעזר ואף שר' אלעזר דמגילה ו' ב' הוא אמורא ואין זה ר' אלעזר שבאבות התנא ל"ל בה דעכ"פ חד שם הוא סימנא מילתא היא: ה) והגר"א בביאוריו שם סק"ג כ' ע"ד היש אומרים וז"ל וכ"ה בירושלמי שם מתניתין בשעברו ואח"כ קראו אבל אם קראו ואח"כ עברו לא. הדא מתניתין לא אמרה כן אלא קראו את המגילה באד"ר ונתעברה השנה קורין אותה באדר שני. אלמא דבכה"ג דוקא מיירי שקראו ואח"כ עברו בו ביום אבל הר"ן שם מפרש דה"ק דאף בכה"ג מיירי וכלישנא דירושלמי עכ"ל. וז"ל הפנ"י מגילה ו' ב' במשנה קראו את המגילה באד"ר ונתעברה השנה כו' פשטא דלישנא משמע שנתעברה אחר פורים כדקי"ל דמעברין כל אדר ונראה דלרבותא קתני הכי דלא מיבעיא היכא שעברו קודם פורים ואותן שלא ידעו קראוה בראשון פשיטא דקורין אותה בשני כיון דקריאה ראשונה בטעות היתה ובמקום הועד לא קראוה אלא אפי' בכה"ג שקראו אותה כדינא אפ"ה חוזרין וקוראין בשני כן נראה מלשון התוס' בד"ה סדר פרשיות כו' ודברי הפנ"י הם הם דברי הר"ן בפי' הירושלמי שכ' הגר"א. אבל הר"מ והרא"ש מפרשים דהירושלמי דוקא קאמר דמתני' מיירי שנתעברה אחר פורים פי' אחר שקראו את המגילה משא"כ היכא שעיברו קודם פורים לא אמרינן עלה אין בין אדר ראשון כו' הא לענין סדר פרשיות זה וזה שוין וה"ה נמי הא לענין הספד ותענית זה וזה שווין דמאחר דבטעות קראו הד' פרשיות או בטעות הנהיגו היום איסור בהספד ותענית אין ממש בקריאתם והנהגת איסורן וטעות חוזר לעולם הא חזינן מהירושלמי דסיפא ארישא קיימי וכפי' הר"מ והרא"ש. זהו ד' הגר"א. והס"ד דירושלמי הי' דמתניתין מיירי בשעיברו ואח"כ קראו ומ"ש במשנה ונתעברה השנה ר"ל שהשנה היתה מעוברת אך הקוראים לא ידעו מזה ובטעות קראוה ועז"א במשנה קורין אותה באדר השני אבל אם קראו ואח"כ עברו לא. וראיתי בירושלמי פ"א דמגילה ה"ה שאמרו שם ר' לוי בשם ר' חמא ב"ר חנינא אותה השנה [שנעשה בו הנס] היתה מעוברת מ"ט [כלומר מנ"ל] דכתיב מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ופי' הק"ע הוא חדש אדר למ"ל אלא ה"ק לחדש שנים עשר שבכל שנה אבל עתה הוא חדש י"ג עכ"ל. ולפי זה הירושלמי ופי' הק"ע נ"ל דשיטת הר"מ והרא"ש מוכרחין דמאי שייטי' דאדר ראשון ליאסר בהספד ותענית כיון שהנס היתה בשנה מעוברת בחדש אדר שני וחידוש על הגר"א שלא זכר זה הירושלמי לראי' להי"א. ונראה דאין הכרח כפי' הק"ע ועיין שו"ת ח"ס חא"ח סי' קס"ג שפי' בכוונת הירושלמי דמדכתיב שנים עשר מכלל דאיכא י"ג אבל הנס נעשה באדר הראשון ודלא כשו"ת עמודי אש בקונטרס עמודי ירושלים לירושלמי מגילה שם שתפס להחת"ס מפי' הק"ע ולא השגיח דלשיטת החולקים על הר"מ והרא"ש אא"ל כפי' הק"ע כנ"ל וצ"ל כפי' החת"ס שם. וביום טובה היינו בטוב בסיום השו"ע או"ח ה' כסליו התרנ"ח ואמרתי מ"ש בפסחים ס"ח ב' רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא אמר אי לאו האי יומא דקגרים כמה יוסף איכא בשוקא. ויש להבין למה רב יוסף אמר כן ולא איש אחר. והנראה דרב יוסף לשיטתי' דתני רב יוסף במגילה ה' ב' שמחה ומשתה ויו"ט שמחה מלמד שאסורים בהספד משתה מלמד שאסור בתענית ויו"ט מלמד שאסור בעשיית מלאכה וכבר כתב בשאלתות דרא"ג פ' ויקהל וז"ל ועדיף יומא דפוריא כיום שניתנה בו תורה וכ"כ בה"ג סי' י"ט ועדיף יום פורים כיום שניתנה בו תורה. וביאר הגאון בהע"ש דכוונת דבריהם משום דאיתא בשבת דפ"ח הדר קבלוה בימי אחשורוש שנאמר קימו וקיבלו היהודים קיימו מה שקבלו כבר ומש"ה חשיב פורים כעצרת יום שניתנה בו תורה לישראל. ולכן רב יוסף דס"ל פורים אסור בעשיית מלאכה כעצרת ממש אמר עבדי לי עגלא תלתא ביומא דעצרתא שרמז להך דרשא דגלילאי שבת פ"ח א' דיהב אוריאן תליתאי כו' להבדיל בין נתינת תורה דעצרת לקבלת התורה דפורים. אולם בירושלמי פ"א דמגילה סוף ה"א אמרו תני שמואל מפני מה מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין ר' פליפא בר פרוטה אמר קומי ר' יונה לית הדא אמרה שמותר בעשיית מלאכה שהרי מביאין מים ומזון וקשיא לנחמן שאמר שם מקודם ויו"ט מכאן שאסור בעשיית מלאכה א"ל אין מן הדא לית שמע מינה כלום הרי חולו של מועד הרי הוא אסור בעשיית מלאכה והם מספקים מזון לאחיהם שבכרכים וא"כ לפ"ד הירושלמי ויו"ט דתני רב יוסף אין פי' יו"ט ממש אלא כחוש"מ דאסור בעשיית מלאכה ולפמ"ש בבבלי מגילה ד"ד ב' לא תימא כדי שיספקו מים ומזון אלא אימא מפני שמספקים מים ומזון כו' לק"מ קושיית הירושלמי ודוק ולפ"ד הירושלמי אין לומר כמש"כ הפנים יפות בפי' התורה דברים ד' ב' הטעם שלא קבלו עליהם יו"ט משום דהוי כמוסיף על החגים דבכה"ג שאינו יו"ט ממש אלא כחוש"מ אין בו משום לא תוסיפו: