תועפות ראם רסה

הוא מבואר בספרי דברים פ' רצ"ט ואמרת אליו שאינך כפוי טובה ש"ח.

וכאשר יקרא הקורא יקרא בלשון כו' כ"ה בנדפס ונראה לי דמאחר דמקרא ביכורים בלה"ק נלמד מדכתיב וענית ואמרת לפי"ז אין החיוב בלה"ק כ"א מן ארמי אובד אבי וגו' אבל מה שאומר הגדתי היום וגו' עד ארמי א"א, יכול לאומרה בכל לשון וא"ש פרש"י סוטה ל"ב א' ד"ה מקרא בכורים וז"ל שהי' קורא מארמי אובד אבי ע"ס כל הפרשה ע"כ ואילו במשנה ו' פ"ג דבכורים מפורש קורא מהגדתי היום כו' ועיי"ש בתוס"ח שעמד על פי' הרע"ב ובאמת כן פרש"י אבל לפי מה שכתבתי לק"מ וכן נראה מדברי ס' החינוך מ' תר"ו שכ' שם וז"ל שנצטוינו בהביאנו הבכורים למקדש לקרות עליהם הכתובים אלו הנזכרים בפרשה זו והם מארמי אובד אבי עד כו' אשר נתת לי ד' ועז"נ וענית ואמרת לפני ה"א וגו' וזה המקרא יקראו ז"ל מקרא בכורים עכ"ל ולכאורה הו"ל לומר והם מהגדתי היום כו' ועז"נ ואמרת אליו אלא ע"כ דס"ל דלקרות הכתובים אלו הנזכרים בפרשה דהיינו בלה"ק אינם כ"א מארמי א"א ועז"נ וענית ואמרת דהיינו בלה"ק, וחידוש בעיני על המנחת חינוך דכל רז לא אנס לי' שלא הרגיש כאן מלשון החינוך מידי, ובמכות ד' י"ז א' פרש"י לאוכל מבכורים עד שלא קרא עליהן ארמי אובד אבי נראה ג"כ משם דמארמי אובד אבי עיקר הקריאה ולא מהגדתי והיום, ומדברי הרמב"ם פ"ג מהל' בכורים ה"י אין להוכיח דעתו שכ' שם ואין קורין אותה. אלא בלשון הקודש שנאמר וענית ואמרת בלשון הזאת ע"כ וי"ל שסמך עמש"כ וענית ואמרת ושמעינן מינה דמשם ולהלן בלה"ק כנ"ל.

וצ"ל בחברים כו' לינפו כולהו [הגרא"ד].

פ"י כצ"ל. ועיין במנחות ס"א ב' תוד"ה כהן שכ' שרש"י תי' עיי"ש ורבינו כ' ולא תירץ ולפנינו בפרש"י ליתא כלל ועי' להלן סי' תנ"ב ובהגהות חי' להרא"ם הורוויץ פ"ג דביכורים מ"ו בפי' הרא"ש ועיין סוכה מ"ז ב' בפרש"י ותוס':