תועפות ראם רסב

אבוה כ' הגרא"ד צ"ל אבהו.

עיין בהרמב"ן לסה"מ שורש א' שמיישב שם ד' בה"ג דהלל דיו"ט דאורייתא והקנאת סופרים שם עומד וצווח על הרמב"ן מלשון של בה"ג שכ' י"ח ימים לגמור בהן את ההלל מדאפקי' בהאי לישנא די"ח ימים שהוא כולל בהן ימי חנוכה וקאמר נמי לגמור משמע ודאי דעל ההלל הנהוג בכל ישראל הוא דקא מני לי' למ"ע ועל דא אתמוהי קא מתמה הרמב"ם ז"ל כו' וגם המרגניתא טבא שם אות ט' כ' מלשון בה"ג שאמר ההלל בה"א הידיעה וממה שאמר לגמור דמשמע ההלל הזה שאנו גומרים ע"ז השיג הרמב"ם על בה"ג אולם רבינו רא"ם כ' מבואר וח' ימי חנוכה דרבנן נינהו והואיל וכללם ר' שמעון בחשבון כללתים גם אני במ"ע דאורייתא וא"כ לק"מ גם מלשון לגמור ומלשון את ההלל דר' שמעון עכצ"ל כן ולכן כ' גם בה"ג כזה הלשון אבל במ"ע דאורייתא כוונתו כמש"כ הרמב"ן דר"ל מ"ע דאורייתא לומר שירה ביו"ט: