תועפות ראם רסא

תספר לך כצ"ל ותיבת תלויה המוסגר אח"ז ליתא בכ"י והמעתיק הוסיפה.

צ"ל מצה [הגרא"ד].

כ' המעתיק על תיבת מן וז"ל בכ"י "מצא" בט"ס עכ"ל ופשוט דצ"ל מצה וגם זה נכון.

לקצור. ט"ס וצ"ל יקצור ת"ל כו' הגירסא בת"כ וכן הפירוש יכול כו' אינך רשאי להחל חרמש אלא ביום ספירה וראיתי פי' אחר וגירסא אחרת וזו ישרה בעיני. נחזור לברייתא אי מהחל חרמש בקמה יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה כו' הביאכם, אי מיום הביאכם יכול יקצור כו' כצ"ל כאן וכ"ה בנדפס סי' קי"ד אלא מה שהנהתי "וכן הפירוש" חסר גם בנדפס והגהתיו מסמ"ג עשין ר'.

ולסה"ע מדברי רבינו נראה שכן הי' לפניו במשנה ועיין ירושלמי פ"ב דמגילה ה"ז שנראה משם ג"כ כגי' רבינו.

וכתיב שבע וגו' בנדפס הגי' וכתיב שבעה שבועות תספר לך וכ"ה בגמרא חגיגה י"ז ב' אולם נוסחת הכת"י כאן הוא במנחות ס"ו א' שאמרו שם בגמרא אי מדר' יוחנן ב"ז דילמא כדאביי כו' וריב"ז שם ס"ה ב' אמר כתוב א' אומר תספרו חמשים יום וכתוב א' אומר שבע שבתות תמימות תהיינה כו'.

איכא נ"ל דט"ס תיבה זו וכן ליתא בנדפס ובה"ג, ואינשי פי' שכח וצ"ל אח"ז "ולא" בריך ומש"כ רבינו ע"ש רי"ג הוא תמוה דאדרבה דעת רי"ג שאם שכח לברך בא' מן הימים שלא יברך עוד בימים שלאחריו כמש"כ הר"ן סוף פסחים ע"ש והתוס' במנחות ס"ו סע"א וכן בה"ג שלפנינו ה' עצרת וה' מנחות לא אמר רי"ג אלא בשאר לילות היכא דלא מנה מאורתא מני ביממא וש"ד ותו לא מידי והנראה דצ"ל בדברי רבינו אינו מברך בשאר יומי, ואפשר עוד דצ"ל בדברי רבינו כ' רב האי גאון ז"ל וכמש"כ הטור בשם רב האי באו"ח ס"ס תפ"ט דדעתו כדעת ר"י דבכל לילה מצוה בפ"ע הוא ואפי' חיסר יום א' נמי מברך בשאר לילות עיי"ש בב"י, ודע דבנדפס כתוב אחר ונראה הדבר בזה"ל וכן שמעתי מן הר"ר אפרים כו' ובאמת לא שייך כלל דברי הרר"א למש"כ מקודם ויפה גי' הכת"י שלפנינו ושמעתי מהרב כו' שהוא דבר בפ"ע. שוב ראיתי למהרי"צ גיאת בס' מאה שערים סוף הל' חדש וסה"ע שכ' שם ע"ש ה"ג אי אינשי ולא בריך יומא חד מברך בשאר יומי והיינו כמשכ"ר ע"ש רב יהודאי גאון ז"ל ומה שמבואר בשארי מקומות דעת רי"ג שלא לברך בימים שלאחריו היינו כששכח ביומא קמא ודעת רב האי שם שאין חילוק בין יום א' לשאר הימים עיי"ש ועיין בהעיטור סוף הל' מצה ומרור שהביא ד' רב יהודאי ובפתח הדביר שם אות כ"ה.

לברך שבוע כו' כ"ה בנדפס ופי' דברי הרר"א הוא דביום ח' אין צריך לומר היום ח' ימים שהם שבוע א' ויום א' וכן ביום ט"ו אצ"ל היום ט"ו ימים כו' ולא אצטריך לממני אלא שבוע דהיינו ביום ח' יאמר היום שבוע א' ויום א' וכן ביום ט"ו יאמר היום ב' שבועות ויום א' וז"ש רבינו על שמו לברך שבועי בלא יומא ומפרש ואזיל ויומי דלא הגיעו לכלל שבוע לא אצטריך לממני אלא שבוע וכנ"ל לבד ביום השלמת שבוע צריך לממני יומי ושבועי דאי לא מני אז יומי חסרו להו חמשים יום ור"ל דאי אמרינן ביום השלמת שבוע השבוע לבד ולא מנין הימים ג"כ לא יתקיים הפסוק תספרו חמשים יום ובנדפס הגי' דאי לא מני אך יומא וט"ס תיבת אך וצ"ל אז כמבואר כאן וכ"כ בשבה"ל סי' רל"ד ועיין או"ז סי' שכ"ט ובמרדכי ספ"ב דמגילה שכ' ג"כ בשם רבינו אפרים שפי' מצוה למימני יומי עד שיגיעו לכלל שבוע כגון שהיום ז"י שהם שבוע א' אבל בח' וט' וי' א"צ למנות עם השבוע הבא יום של שבוע שעבר אלא הכי מברך על סה"ע שהם שבוע א' ויום א' ואצ"ל שהיום ח' ימים שכבר מנאם בשבוע שעבר וכן לט' וי' וכן כל הסדר אבל שבוע צריך להזכיר עם כולם עכ"ל והוא הי"א הא' שכ' הטור סי' תפ"ט וכן פי' השם חדש, ובס' בית הלוי ח"א סי' ל"ט כ' ע"ש הטור דאם מנה ימים בלא שבועי או שבוע בלא ימים יצא ובאמת ד"ז לא נמצא בטור ומש"כ המג"א שם סק"ד ואם מנה שבועות לבד נמי יצא כמש"כ הטור עיין פי' בח"י סק"ח וכ"כ בהע"ש סי' ק"ז סק"א דלא כהבית הלוי. וראיתי להעיר במש"כ המרדכי ספ"ב דמגילה מכאן דקדק ראבי"ה דהיכא דקאי בה' ימים וקסבר שהם ד' פתח ובירך אדעתא דד' וסיים בה' א"נ להיפוך לא יצא הואיל ולא איפשיטא אזלינן לחומרא וחוזר ומברך וסופר כהלכתו כו' עכ"ל וכלשון הזה כ' בשו"ת מהר"ח או"ז סי' נ"ה בשם אביו וז"ל מכאן דקדק מורי רבינו אבי העזרי זצ"ל דהיכא דקאי בה' ימים וכסבור שהם ד' ימים ופתח ובירך אדעתא דד' ימים וסיים בה' ימים או איפכא דל"י כו' ודבריהם מבוארים בפנים האו"ז ח"א סי' שכ"ט ותחת מש"כ הם "א"נ להיפוך" "או איפכא" שם מפורש א"נ קאי בד' וכסבור שהם ה' ימים ופתח ובירך אדעתא דה' ימים וסיים בד' ימים ל"י כו' אזלינן בה לחומרא וחיישינן דילמא בתר פתיחא אזלינן ול"י י"ח וחוזר ומברך וסופר כהלכתו עכ"ל וא"כ גם הר"ח בנו של האו"ז והמרדכי שקיצרו ד' הראבי"ה וכתבו א"נ להיפוך או איפכא כוונו להמפורש בהאו"ז דאי בתר פתיחא אזלינן לא נפיק או דילמא בתר חתימה אזלינן וכדין חתם ונפיק אבל הטור באו"ח סי' תפ"ט כ' בלשון הראבי"ה א"נ איפכא הם ד' ופתח אדעתא דלימא ד' וטעה וסיים בה' מי אזלינן בתר פתיחא ונפיק או בתר חתימה ולא נפיק ונ"ל שהטור מעצמו חשב דכוונת הראבי"ה שכ' או איפכא שר"ל לאופן זה ג"כ ובאמת ז"א וכמש"כ הב"ח שם והשם יצילנו משגיאות.

ובס' ברכ"י כ' שמצא כן בפסיקתא זוטרתא פ' אמור ועיין ארצה"ח סי' ח' המ"ל אות א' ובשבה"ל השלם סי' רל"ד כ' ואין מברכין אלא מעומד יש מפרשין משום דאיתקש ספירה לקצירה ודרך קצירה מעומד ויש מפרשים משום דכתיב מהחל חרמש בקמה א"ת בקמה אלא בקומה עכ"ל ופי' מברכין היינו לספור וספירת העומר נקרא בפי הראשונים ברכה וכ"כ התוס' במנחות ס"ו א' ד"ה זכר דבס' חשיכה יכול לברך כו' כיון שהוא ספיקא דרבנן וכ"כ הרא"ש פ"י דפסחים ס"ס מ' ופי' לברך היינו למנות הספירה: