תועפות ראם רנב

יטו ויקראו כו' שם במשנה אר"ט אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים א"ל כדי היית לחוב בעצמך שעברת ע"ד ב"ה ובתוס' רעק"א שש אות י' הביא מתשו' רמ"א סי' צ"א כקושיית הט"ז או"ח סי' קפ"ד דלמה הרויח אותו תלמיד שעשה כב"ש ברכות נ"ג ב' והגרעק"א שם התפלא מאד על הרמ"א דלפמש"כ הרא"ש בפ"ת דברכות סי' ה' דאפי' ב"ה מודו שטוב לעשות כב"ש אלא שלא הטריחוהו לכך א"כ לק"מ קושיית הרמ"א וכ"כ המעי"ט שם בשם תר"י בתירוץ הקושיא ואני תמה למ"ל להגרעק"א להביא ד' הרא"ש במקום דאיכא גם דברי התוס' כהרא"ש עיין ברכות נ"ב ב' תוד"ה בכולי'. אולם נ"ל לתרץ ד' הרמ"א דאזיל בתירוצו אליבא דאו"ז ח"א הל' סעודה סי' רי"א שכ' שם בהגדת אלה הדברים מפרש דב"ה פליגי לגמרי אב"ש דמסיק התם בה"א יברך במקום שנזכר מ"ט שאם חזר הרי הוא כממעט את הכבוד לומר אין לו רשות להקב"ה אלא באותו מקום בלבד ואם בירך במקום שנזכר הוא מעיד על הקב"ה שהוא שליט בעולמו ומלא כל הארץ כבודו לפיכך מתקלס בכ"מ עכ"ל האו"ז וא"כ לשיטת המדרש בטעמא דב"ה שפיר יש להקשות מ"ט הרויח אותו תלמיד ור"ט הפסיד ועל כן דחק הרמ"א לתרץ דשאני בק"ש דכב"ה עדיף שמעומד הוא יותר בכבוד משאם שכב עצמו בהטייה. אבל פסק הלכה אינו כפי המדרש שכ' האו"ז אלא כהרא"ש וא"כ אין צריכין לתירוץ הרמ"א ולכן אמרו בק"ש של שחרית באו"ח סי' ס"ג ס"ב מי שרוצה להחמיר לעמוד כשהוא יושב ולקרותה מעומד נקרא עבריין מיהו תי' הט"ז סי' קפ"ד א"ש אפי' אם נאמר דב"ה פליגי לגמרי אב"ש וז"ל הט"ז כיון דאפי' ב"ה מודים במזיד לב"ש ע"כ יש לנו לפסוק כב"ש לעשות על צד הטוב אפי' בשוגג ובהא ניחא מה שפסקו כב"ש כאן ובספר מנחת שמואל ח"ב משנה ברורה לברכות נ"ג ב' כ' ע"ד הט"ז דאשתמיטתי' ד' תר"י דכפמש"כ תר"י אין צורך לד' הט"ז דאף בשוגג מודו ב"ה דמשובח הוא אלא שלא הטריחוהו לכך ולחנם תפס להט"ז דהט"ז מיישב בתירוצו לכל השיטות ואף לשיטת האו"ז בשם המדרש ולהרמ"א לא ניחא לי' בתי' הט"ז דמה ענין שוגג למזיד דהא עכ"פ בשוגג פליגי לגמרי ב"ה אב"ש ולמה הרויח אותו תלמיד שעשה כב"ש בשוגג דלא כב"ה ולשון האו"ז שם צריך ביאור שאחר שכ' הגדת אלה הדברים כ' בזה"ל ואגמרא דידן סמכינן דקי"ל כב"ש דזאת היא א' מו' דברים שפסק ר"ע גאון הלכה כב"ש עכ"ל ולכאורה קשה דמאי נ"מ אם אגמרא דידן סמכינן דהוא שב"ה מודים לב"ש שאם חזר למקום שאכל ובירך שבטוב עשה אלא שאין מטריחין עליו לחזור מאחר דקי"ל כב"ש וא"כ יכול להיות דפי' דברי ב"ה כהגדת אלה הדברים ונראה דדעת האו"ז בתי' קושיית התוס' דברכות נ"ב ב' ד"ה בכולי' כהרא"ש דר"ה לא אתא לאפוקי הא דשכח ולא בירך במקומו משום דאפי' ב"ה מודו שטוב לעשות כב"ש אלא שלא הטריחוהו לכך וא"כ היינו דוקא לשיטת גמרא דידן משא"כ לשיטת המדרש דב"ה פליגי לגמרי אב"ש ע"כ רב הונא אתא לאפוקי גם ההיא דשכת וא"כ אין הלכה כב"ש וז"ש האו"ז ואגמרא דידן סמכינן דב"ה מודו לב"ש אלא שלא הטריחוהו ולא יותר וא"כ שפיר קי"ל כב"ש כפסק ר"ע גאון ודע דדברי האו"ז ע"ש הגדת אלה הדברים לא ידעתי איפה המה בפנים המדרש.

ט"ס הוא ובסמוך צ"ל וב"ה אומרים כל אדם קורין כדרכן.

ובשעה שבני אדם עומדין כצ"ל ומשכ"ר והלכה כב"ה אין להקשות פשיטא עיין בגמרא י"א א' ותוס' שם ד"ה תני והנה דעת רבינו כאן כדעת רש"י ריש ברכות דקריאת פרשה ראשונה כולה הוא מן התורה ולא כהרשב"א בתשובה סי' ש"כ ובב"י או"ח ס"ס ס"ג ובס' החינוך מ' ת"כ דעיקר מצוה מן התורה הוא בפס"ר לבד ועיין בס' מנחת כהן מבוא השמש מאמר ב' חלק י"ג ועיין להלן אות ח'.

בנדפס הגי' אח"ז והלכתא כחכמים ואם לא כו' ובגמ' ד"ח ב' אר"י אמר שמואל הלכה כר"ג ודעת רבינו כהרמב"ם פ"א מהל' ק"ש ה"ט ועיי"ש בכ"מ ובש"א סי' ד' ובס' נחל איתן להרמב"ם שם ובס' מה"ר ערך ק"ש דאורייתא או דרבנן סי' ז' ובס' אבן ישראל חד"ת סי' ב'.

למצות כצ"ל בנדפס חסר זה הענין וכתוב שם אמר אביי לתפלה כאחרים פי' תפלה של שחרית והוא פי' הראשון שפי' כאן ובס' דקדוקי סופרים בהגהותיו לברכות ט' ב' הביא דברי היראים וז"ל שם וכן פירשו רבינו ירוחם הביאו הב"י בסי' פ"ט והב"י כתב כי לא מצא לו חבר אבל מצינו לו רב הספר יראים עכ"ל. ואני אומר כי יפה פי' הב"ח שם שגם הרבינו ירוחם ס"ל דאביי לא קאמר אלא דלתפילין כאחרים אלא דהר"י ס"ל דהלכה כר"ה דקאמר דבזמן ק"ש הלכה כאחרים פי' וכיון שצריך להסמיך גאולה לתפלה א"כ בע"כ גם זמן התפלה לכתחילה צריך שתהיה משיכיר את חבירו כו' לאחר שקרא ק"ש וברכותיה וראיה לדבר דהרבינו ירוחם נתיב י"ט חלק ה' כתב זמן הנחת תפילין בבקר משיכיר חבירו ברחוק ד"א כלומר שיראה חבירו ברחוק ד"א ויכירנו בברכות פ"ק עכ"ל. הרי להדיא דגם רבינו ירוחם מפרש הא דאביי לתפילין כפרש"י ודעמיה וחידוש על הב"ח שלא הביא דברי רבינו ירוחם אלו לראי' לדבריו. ולדברי היראים בפי' הראשון לתפלה תפלה של שחרית צריך לפרש דברי אביי הכי לתפלה פי' זמן תפלה של שחרית כאחרים וזהו למצוה ולק"ש למצוה כותיקין וס"ל לרבינו כי עיקר דברי הותיקין משום ק"ש ודלא כהיש מי שמפרש שהביא המאור כי עיקר דברי ותיקין משום תפלה ועיין יומא ל"ז ב' תוד"ה אמר פי' ר"ח ואע"ג דמשום סמיכת גאולה לתפלה אי אפשר להתפלל למצוה כאחרים דהא זמן ק"ש למצוה כותיקין עכ"ז נ"מ לנשים ועבדים וקטנים דפטורין מק"ש וחייבין בתפלה [כברכות כ' א'] וכ' הגרא"ד שליט"א וז"ל לדברי רבינו זמן תפלה קודם לק"ש וא"כ אינו מדוייק קצת לשון סמיכת גאולה לתפלה דהול"ל להיפך עיין צל"ח ד' ב' עכ"ל.

עיין כ"מ ספ"א מהל' ק"ש כשאלת רבינו. והמג"א סי' נ"ח סק"ז כ' דקושיא מעיקרא ליתא והוא ממש כתי' היראים כאן עיי"ש. וסדור שאלת רבינו באמצע דברי אביי לא ידעתי. ובנדפס חסר השאלה והתירוץ ועיין בספר מנחת כהן הנ"ל אות ג' ובפי' הירושלמי ריש ברכות כ"כ הבעל ספר חרדים ע"ש תוספת הרא"ש בקומך לא משמע אלא בשעה שהוא קם עכ"ל.

והכי מוכח בכתובות פ"ט. לא ידעתי היכן הוא ובנדפס ליתא ולשון הרוקח [תלמיד רבינו הרא"ם] סי' ש"כ כדמשמע בפ"א דברכות גבי משמורות. וכ"כ הסמ"ג [דשמעתי' דהיראים בפומיה] עשין י"ח וז"ל ומוכח שם ברכות ג' ב' בענין מחלוקת דרבי ור"נ שעד ולא עד בכלל ואין השעה שלישית בכלל ואין עונת הזמן כ"א שתי שעות שלימות עכ"ל וכן נ"ל להגיה כאן ועיין הגהמי"י פ"א מהל' ק"ש הי"א. וש"א סי' ה'. ומה שה"ר הסמ"ג שם מהירושלמי דג' שעות ממש שלימות הוי עונתה וז"ל וכן יש בירושלמי בפ' ת"ה ר"א ור' חייא ב"ה הוו מצלי לתלת שעין. ר' ברכיה קרי שמע ומצלי בתר תלת שעי ומקשה והתנן הקורא מכאן ואילך וכו' משמע שעד סוף ג' שעות זמן ק"ש עכ"ל הנה לפמש"כ הרוקח סי' שכ"א לשון הירושלמי ר' יוסי מצלי בתלת שעין ביממא וכן ר"ח ב"א וכן ר' ברכיה ומקשי ואמר כבר קיבל עליו עמ"ש בעונתה ע"כ הרי דמדמי הך דר' ברכיה להא דר' יוסי דמצלי בתלת שעין ואפ"ה מקשי ואמר כבר כו' וכ"ה בירושלמי לפנינו בהתירוץ נימר כבר קבלו כו' בלשון רבים. א"ש הירושלמי גם לשיטת הרא"ם. והב"י או"ח ס"ס ס"ו הביא כל לשון הרוקח אולם ממ"ש בירושלמי פ"א דברכות וקרינן שמע בתר תלת שעין ולא הוה ממחי בידן משמע דקודם לזה לא הוי קפידא. וי"ל שאמרו כפי מעשה שהיה כך. וראיתי להראב"ן בספרו סי' קכ"ב שכ' שם וז"ל בק"ש של שחרית רי"א עד ג' שעות מכו"א לא הפסיד כאדם הקורא בתורה וגרסינן בירושלמי פ"ד דברכות ר' ברכיה חמוניה קרי ק"ש בתר ג' שעי ומסקנא מעדות למד דאריב"ל כו' ועל אותה שעה העיד ריב"ב על התמיד שקרב בד' שעות אלמא תפלות כנגד תמידין תקנום ובשעה שמתפללין קורין בערב נמי בשעה שמתפללין קורין עכ"ל. ואני תמה פה קדוש יאמר ד"ז דלא נמצא בירושלמי תירוץ על ברכיה זולת זה התירוץ נימר כבר קיבל מ"ש בעונתה ומש"ש בירושלמי אח"ז או מעדות למד ר' יהודה הוא מילתא באפי נפשיה בטעמא דר' יהודה דמתני' שאמר תפלת השחר עד ד' שעות דמקודם לזה אמרו בירושלמי שם מדברי תורה למד ר' יהודה עז"א אח"כ או מעדות למד ר' יהודה ואינו ענין כלל להא דר' ברכיה. ועיין בפסחים ק"ז ב' תוד"ה שהיה כו' שדרך מלכים לעמוד בשלש שעות והיה מתנהג כת"ח לאכול בשעה ששית אחרי קומו וכפרש"י בתענית כ"ה ב' ד"ה שכן ומכאן ה"ר בא"ר דלא כרבינו אלא שדרך בני מלכים לעמוד בשעה שלישית וזמן ק"ש עד סוף שעה שלישית.

קרא אלא פסוק כו' כצ"ל ועיין להלן סי' ש"ס מש"כ שם בביאורי או"ב וי"ל דאע"ג דבפסוק ראשון לבד אינו נקרא עובר על מצות התורה מ"מ ועד והיה אם שמוע מצוה משום דגמירי דכל פרשה דלא פסקה מ"ר לא פסקינן (ברכות י"ב ב') וזהו ג"כ דאורייתא כמש"כ בס' עמק הלכה סי' כ"ו.

ונאנס יצא. ואמרינן שמע ישראל ה"א ה"א זהו כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס ושם הגי' א"ר יצחק בר מרתא והוא כגי' הרי"ף אר"י בר שמואל בר מרתא כו' אלא שחסר בנדפס בר שמואל וגי' שבכאן רב חסדא בר שמואל חדש הוא. ולפנינו בגמרא ונאנס בשינה ועיין בכ"מ בפ"ב מהל' ק"ש בשם הר"ר מנוח דאיכא דאמרי דל"ד אם נאנס בשינה דה"ה לאונס אחר והאשכול ח"א סכ"ו כ' וכש"כ אונס אחר.

כ' המעי"ט תמיהני אמאי לא דריש ושננתם שיהא שינונך תם והא כתיב בפ' שמע שהיא קדמה בתורה ובסדר הקריאה עכ"ל. ולי נראה דולמדתם שדרשו כאן הוא מהכתוב דברים ה' א' ולמדתם אתם שהוא קודם לושננתם ואינו קאי דוקא אק"ש כ"א על כל הלמודים אשר ילמוד האדם וכמשמעות מלת למודך וכ"כ המגיה בסוף מס' דמאי בביאור שנות אליהו להגר"א עיי"ש אלא שגם הוא ס"ל שם דהך ולמדתם היינו הכתוב בפ' והיה אם שמוע והוכיח שם מזה שפרשה שני' היא מדרבנן אבל לפי מה שכתבתי שהוא ולמדתם אתם דדברים ה' א' אזדא לה ראיתו.

לבבך ועיין במדרש ד"ר פ"ב סי' ל"א כך שנו חכמים כו' ואיזהו דקדוק אותיות כו' שנראה משם דלא כתר"י במשנה שם אלא כמש"כ בהע"ש שאילתא קמ"ג אות י"א לדעת השאלתות שמפרש המשנה בחד מילתא דרבא דמיירי ביה עיי"ש והסמ"ג עשין י"ח כתב ג"כ דלא כתר"י אלא שהמהרש"ל שם הגיה בדברי הסמ"ג כמש"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' ק"ש ה"ט ולא ידעתי מנ"ל להגיה.

ברגל. הוסיף רבינו תיבת ברגל לשלול רוכב או יושב בעגלה [הגרא"ד שליט"א]. והוא כמש"כ הרמב"ם פ"ב מהל' ק"ש ה"ג. מי שהיה מהלך על רגליו עומד בפס"ר ודייק הב"ח באו"ח סי' ס"ג מדברי הרמב"ם דדוקא במהלך על רגליו צריך הוא לעמוד בפסוק ראשון כדי שיהא קורא שמע בכוונה אבל במהלך על הבהמה או יושב בקרון יכול לכוין היטב וא"צ לעמוד דלכוונת פס"ר בלחוד לא אמרינן רוכב כמהלך דמי עכ"ל וכ"כ רבינו ברגל דוקא ובנדפס חסר תיבת ברגל.

וכ"כ הרוקח סי' ש"כ וז"ל מורי רא"ם פסק כר' יוחנן בפ' היה קורא כל הפרשה ראשונה בעמידה. והיינו מטעמא דלא ליחשיב קריאת עראי עיין בהרא"ש פ"ב דברכות סי' ג'. ולא ס"ל לרבינו מה שאמרו משום דבתר על לבבך כתיב ובלכתך בדרך אלמא דקורא במהלך דסברא בעלמא היא ולא שמיעא ליה מיהו במדרש תנחומא ריש פ' לך מבואר כדה"ת ברכות י"ג ב' ד"ה על ועיין דברים רבה פ"ב סי' ל"א.

פרט כצ"ל והוא ברייתא ברכות י"א א' ועיין סוכה כ"ה א' בתוס' שם.

בנדפס ר"י אמר שמואל כגי' הרי"ף והרא"ש וכן מוכח ממש"כ רבינו בסמוך אליבא דשמואל כו'.

המעתיק הוסיף [דבי] מהנדפס והוא גורע דכצ"ל בדברי רבינו א"ח וקורא ק"ש דרבנן ר' חנינא כו' וכן מוכח מלשון אומר וכ"כ בסמוך וקיי"ל כר"ח ולא אמר כרבנן דבי ר"ח. ומעתה יש להגיה בנדפס כמש"כ כאן ודלא כהנחל איתן פ"ב מהל' ק"ש הי"ג שהעתיק דברי היראים הנדפס כהויתן ולא הרגיש בהט"ס. מיהו גירסא שלפנינו ברכות כ"א א' ר' אלעזר ולא ר' חנינא. גם מ"ש רבינו טעמא דמ"ד חוזר וקורא דק"ש דאורייתא ליתא בגמרא שלפנינו אלא בפרש"י שם ובשאלתות סי' נ"ג משמע דר"א ס"ל ק"ש דרבנן אלא חוזר וקורא משום כבוד מ"ש והאשכול הביא דבריו וכ' ואנן לא חזינן הך טעמא דבגמרא אמר טעמא דק"ש דאורייתא וכ"כ בעל הלכות והגאון ר' יצחק ז"ל עכ"ל. ובהע"ש שם אות ד' כתב דדעת בה"ג כרא"ג עיי"ש. וראיתי בביאור שם חדש שכתב חוזר וקורא ק"ש דאורייתא כו' מלשון רבינו נראה דדוקא ק"ש דאורייתא חוזר וקורא אבל לא הברכות עכ"ל וכ"כ לקמן סי' קכ"ה [בנדפס] ומלשון רבינו שכתב חוזר וקורא ק"ש דאורייתא משמע דדוקא ק"ש דאורייתא חוזר וקורא אבל לא הברכות כיון שאינן מדאורייתא. ואני אומר לא כן ומש"כ רבינו ק"ש דאורייתא הוא נ"ט למה חוזר וקורא ותו ל"מ וכן מש"כ כאן בהכת"י ק"ש דרבנן הוא נתינת טעם למה א"ח וקורא משום דק"ש דרבנן.

למידחייהו כ"ה בנדפס וכאן נראה שצ"ל למידחק ומשכ"ר בסמוך סוגיא דשמעתתא בכ"י. "סומא דשמעי" בטעות.

בפ' מי שמתו. עיי"ש כ"א א' תוד"ה ה"ג אלא ק"ש ובהמ"ז דאורייתא. ושם י"ז ב' ואלו ואלו פטורין מן התפלה ופרש"י ותוס' שם. ובד' כ'. ע"ב ק"ש פשיטא מ"ע שהז"ג היא כו' ולהלן גבי תפלה לא גריס רש"י בתפלה פשיטא כו' כמ"ע שהז"ג הוי שהרי תפלה דרבנן היא ומאי מ"ע שייכי בה מכלל דק"ש דאורייתא עיין תוס' שם ועיין תוס' סוטה ל"ב ב' ד"ה ורבי. ובברכות י"ד א' ק"ש דאורייתא עיי"ש בס' קה"י. ומש"ר אח"ז שנינו בירושלמי כו' דלכאורה אין כאן מקומו ונ"ל משום דבירושלמי ריש ברכות הוכיחו מזה דספק קרא ק"ש ס' לא קרא חוזר וקורא עיי"ש ובציון יהושע ס"ס זרעים ועיין שאג"א סי' א' וב' וראיתי בשו"ת עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים שתי' תמיהת הרא"פ בירושלמי שם ע"פ ד' השאג"א דגם לשמואל ק"ש דאורייתא אלא שסובר דיכול לפטור עצמו בשאר ד"ת ורבנן קבעו שיקרא דוקא ק"ש יעויי"ש וא"כ הך ברייתא דירושלמי מיירי כשלא קרא באותו יום איזה ד"ת ואז גם לשמואל ק"ש דאורייתא ובספק צריך לקרות וה"ה בבין השמשות וכבר קדמו בזה הנחל אשכול לס' האשכול הל' תפלה וק"ש צד י"ד אות ד' ועיין בביאור מעשה בצלאל לריקאנטי סי' י"א.

צ"ל מתוך.

חידוש. עש"ה לשון הגרא"ד שליט"א וכ"כ בנדפס דכתיב וקשרתם והיו לטוטפות ובגמרא אינו ומדברי רבינו הוא וכ"כ התוס' שם ד"ה ומנח: