תועפות ראם רנ

וכל האסורים בנדפס הגי' ועל האסורים ועיין בס' מנחת חינוך מ' תקס"ב שכ' שם לדבר פשוט דגם בני עמון ומואב הנקיבות בכלל איסור לאו זה דלא תדרוש וכו' דהטעם ע"ד אשר לא קדמו וגו' כתיב קודם לאו זה ואם הי' מטעם זה הי' סמיך לא תדרוש וכו' ואח"כ על דבר וגו' והי' קאי על דבר גם על לאו זה וא"כ הוא מטעם אחר א"כ בנשים ג"כ עיי"ש ולא זכר דברי היראים שכ' להדיא שלא ידרשו שלום עמון ומואב הזכרים כו' ועל האסורים לבא בקהל א"ת לא תדרוש וגו'.

נ"ב הכ"י בזה"ל. פי' הדרישת שלום נ"ל הזהיר הכתוב שלא להקדים להם שלום וטובה אבל אם עשו עמך טובה רשאי אתה לגמול להם ולדרש שלומם בתשלומין ע"כ. המעתיק.

וראיה מדוד כו' עיין כ"מ פ"ו מהל' מלכים ה"ו שהקשה ע"ד רבינו מהמדרש וכוונתו למדרש ריש פנחס דנענש דוד ע"ז ובספר אהלי יהודה כתב בשם מהרא"ן דדוקא לאותו שעשה חסד התיר רבינו ולא לבנו ובזה טעה דוד וראיית רבינו הוא דאם תשלומי שלום לגמרי אסור אף לעושה עצמו במה טעה דוד אע"כ דשרי. אך דוד חשב דה"ה לבנו ואינו כן ומש"ש הספר אהלי יהודה לתרץ דמותר דקאמר רבינו ר"ל דליתיה בל"ת ומיהו איסורא איכא דא"א שהוא בל"ת ודוד לא ידע הוא דוחק לדעתי ולשון אתה רשאי שכתב היראים משמע היתר גמור. ומבואר מדברי רבינו דלאו דוקא במלחמה אסור לקרות להם לשלום כדמשמע מהחינוך אלא האיסור הוא תמיד דכל א' מישראל בין זכר בין נקיבה אסור לדרוש בשלומם וכ"כ המנחת חינוך מ' תקס"ב והסמ"ג לאוין רכ"ח הביא דברי הררא"ם ועיין בסמוך.

מכלל שנאמר בטוב לו כו' ת"ל לא תדרוש שלומם וטובתם. על סוף המקרא שנאמר וטובתם דרשו כן בספרי דאילו עמש"כ לא תדרוש שלומם אמרו בספרי מכלל שנאמר וקראת אליה לשלום יכול אף אלו כן ת"ל לא תדרוש שלומם ועיין פרש"י לתורה ושפתי חכמים שם והרמב"ן שם הביא דברי הספרי בשלימות אבל רבינו היראים לא הביא תחלת הספרי משום שלא נטעה דדוקא במלחמה אסור לקרוא להם לשלום וכמש"כ המנחת חינוך שם ועיין בפי' ברית עולם לס"ח סי' תרס"ה: