תועפות ראם רמד

אבל אוכל ולא אוכל אכלתי ולא אכלתי כו' אינן נקראות שבועת שוא. לפמשכ"ר עולא לא ס"ל כר"ד א"ר יוחנן אכלתי ולא אכלתי שוא עיין שבועות כ' ב' ומה"ט י"ל הא דרמב"ם פ"א מהל' שבועות ה"ג לא פסק כר"ד ועיי"ש בכ"מ וי"ל דהיינו משום דעולא דאמר והוא שניכר לג' בנ"א הא שאינו ניכר עובר משום שבועת שקר כדמפרש רבא בד' כ"ה ב' ס"ל ג"כ דאכלתי ולא אכלתי שקר. אולם לענ"ד דברי רבינו היראים צ"ע דמנ"ל הא דשפיר י"ל דגם עולא ס"ל אכלתי ולא אכלתי שוא דכיון שהוא בעצמו יודע בנפשו שלא עשה כשבועתו הוי שוא דלבטלה נשבע ולא אמר עולא אלא על המשנה נשבע על עמוד של אבן שהוא של זהב דאם אינו מפורסם לרבים שהוא של אבן לא מיקרי שבועת שוא ותל"מ. וז"ל הריטב"א בחי' לשבועות כ' ב' אכלתי ולא אכלתי שוא פי' שאף זה בכלל שוא וכש"כ שוא ממש שזה הנשבע לשנות את הידוע וכדתנן לה לקמן בהדיא ופשוט הוא עכ"ל וא"כ מעולא שמפרש המשנה שהידוע לאדם היינו שניכר לג' בנ"א מנ"ל דלא יסביר אכלתי ולא אכלתי שוא וי"ל דאין כוונת רבינו לדייק כן מדברי עולא אלא אמתני' אמר לה רבינו דתנן איזהי שבועת שוא שנשבע לשנות את הידוע ולא תנן להא דנשבע לשעבר ש"מ דאוכל ולא אוכל אכלתי ולא אכלתי ושאר שבועות שאינן ידועין לבנ"א אינן נקראות שבועת שוא ואין להקשות לר"ד א"ר יוחנן דאמר אכלתי ולא אכלתי שוא ממתני' וכתמיהת התוי"ט פ"ד דאבות מ"ז עיי"ש די"ל דמשום דמסיים בההיא משנה דפ"ג דשבועות מ"ח זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור ופי' בשבועות כ"א ב' זו היא דעל שגגתה פטור מקרבן אבל אכלתי ולא אכלתי על שגגתה חייב קרבן ור"ע היא דמחייב לשעבר כלהבא וכן אמרו בריש דכ"א א' אליבא דר"ד כשם שמביא קרבן על שקר כך מביא קרבן על שוא ור"ע היא דמחייב לשעבר כלהבא ואילו בשבועת שוא שהוא ניכר דבר שאי אפשר אפי' ר"ע מודה דלית בה קרבן מש"ה לא תני במשנה דאיזו היא שבועת שוא כו' להא דנשבע לשעבר.

נדר במוהי כצ"ל ומש"כ כאן שבוקה לפנינו במשנה שבותה שקוקה והירושלמי פ"א דנדרים ה"ב הביא תני ר' חייא שבוקה כו' ובנדפס איתא המשנה כמו שהיא לפנינו אלא שכתוב שם שבועה ועיין להלן סי' רמ"ו.

שוא ושאר שבועות משאר עבירות שבכולם כו' כצ"ל והווי העמודים הניח ד' רבינו בצ"ע משבועות כ"א א' ונדרים י"ח א' דמוכח משם דשבועת שוא לא חמירא משאר שבועות ועיין להתוס' ס"פ שה"ע, ול"נ כמו שכ' להגיה, ובנדפס חסר ריש דברי הברייתא דר"א הקפר בט"ס.

בכ"י כל העמוד מטושטש ונמחק ואת אשר לא יכלתי לקרות הנחתי ריוח ביני שיטי. המעתיק [ולפנינו באה תמונת כוכב כזה (*) במקום כל טשטוש].

הדיינים [ל"ט ב'] הוא ורשעים כו' כדיני' ורשעים דעלמא כו' דהכא והכא בדין הקל וכולם אף שאין בידם למחות דאם כשיש בידם כו' בדינא דכתיב כו' באחיו ודרשינן איש בעון אחיו כו' פ' יוהכ"פ [פ"ו א'] מלא תשא כו' כצ"ל ובנדפס איתא ומסקינן דינא דשבועת שוא כשבועת דיינין הוא ואין לזה מובן וברור דצ"ל בשבועת דיינין הוא כו' וחסר שם כל הענין ומשכ"ר הך דיומא פ"ו א' מלא תשא ולמעלה כו' היינו לפי אותה ברייתא שם דס"ל שמו הוא דאינו מנקה [בתשובה] אבל מנקה שאר חייבי לאוין דלר' ישמעאל שם ומתניתין דשם פ"ה ב' בכל לא תעשה גמור תשובה תולה ויוה"כ מכפר ולא חמיר לא תשא משאר חייבי לאוין ועיין חגיגה ה' א' שאמרו בגמרא הא יראוני מוחלין לו מיד ופי' בתוס' שם בתי' הראשון דפליגא אדר' ישמעאל בפ"ב דיומא דאמר תשובה תולה ויוה"כ מכפר ועיין הע"ש ריש שאילתא נ"ג מש"כ שם על דברי רא"ג: