תועפות ראם רמ

פי' כו' כ"כ התוס' בסנהדרין ט"ז ב' ד"ה אחד דהא לא הוי כשאר מופלא שבב"ד כו' ומוצא דרשתם כי יפלא במופלא שבב"ד הכ"מ דה"ק קרא מי שלא יפלא ממנו אלא דבר מופלא.

פי' כו' כדה"ת שם ד"ה מלמד ועיין ע"ז ח' ב' תוד"ה מלמד שהקשו וא"ת והא ירושלים נמי איקרי מקום כו'. ורבינו מתרץ לה במש"כ בסמוך ומנין שא"ח אלא ע"י המראת ב"ד הגדול כו' שנאמר וקמת ועלית איזהו ב"ד שכל ההולכים אליו עולין הוי אומר זה ב"ד שבלשכת הגזית כו' ודו"ק.

שנאמר וקמת ועלית אי זהו ב"ד שכל ההולכין אליו עולין הוי אומר זה ב"ד שבלשכת הגזית שהוא כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל.

נמחק בכ"י וכן המוסגר שבסמוך. המעתיק

רבינו ס"ל כבה"ג סי' נ"ג בהלכות קצובות דבני מערבא שכ' שם ר"מ ור"ש הלכה כר"ש ור' יהודה ור"ש הלכה כר"ש ועיין יד מלאכי כלל תקע"ז באור והשם חדש תמה עליו שלא זכר שם גם דברי רבינו מיהו בסי' תק"פ לענין ר"מ ור"ש כ' עיין בס' יראים די"ד א' ונראה שכיון לסי' זה וכתב הווי העמודים דגם הראב"ן ריש דף קכ"ב ס"ל הכי דקיי"ל כר"ש לגבי ר' יהודה ועיין לעיל סי' קי"ח תולדה חמישית. ואע"ג דנגד רבים לכו"ע לית הלכתא כר"ש ואיך פסק רבינו כר"ש נגד ר"מ ור' יהודה. אולם כיון דתרווייהו לאו בחדא שיטתא ס"ל הו"ל כל חד כיחידאה לגבי ר"ש והלכה כוותיה נגדם כ"כ בס' כלילת המנורה מערכת הה"א אות א'.

והא דתנן לחובה כו' [פי' לחובה שיתחייבו ב"ד ע"ז ומפרש רבינו ואזיל] בנדה אבל שומרת יום כנגד יום פטור [דתנן במתניתין דהוריות ג' ב' ה"א חייבין] ושומרת יום כו' מודין בה מתרצינן [כצ"ל] לה כו'. ומה שהביא רבינו מפ"א דיני ממונות ל"ג ב' עיי"ש בתוס' ד"ה שטעה כפי' רבינו ובנדפס ס"ס ל"ג חסר מן והא דתנן עד גמירא. ובמש"כ היראים לפרש זיל קרי בי רב הוא ואינה קרויה הוראה הוא דלא כפרש"י הוריות ד' א' ד"ה זיל קרי בי רב הוא וז"ל דכיון דאפשר לו ללמוד ולידע לא הוו שוגג מעליא וקרוב למזיד הוי עכ"ל דלפי"ז י"ל שאין זה הדין שייך כ"א לפר שבא רק על השוגג משא"כ בזקן ממרא שעיקר חיובו הוא על המזיד דוקא ואפשר שזהו טעמו של הרמב"ם שלא הביא ד"ז בהל' ממרים. אולם רבינו הרא"ם פי' ואינה קרויה הוראה לענין זקן ממרא אינה הוראה וכ"כ הגאון מלבי"ם בספר ארצה"ח סי' י' אר"י סק"ג דאין חילוק בין הוראה שיתחייבו ב"ד ובין הוראה שיתחייב הז"מ דהא בהוריות ב' א' יליף הוראת ב"ד מהוראת ז"מ שצריך שיאמרו מותרים אתם לעשות ועיי"ש שהביא דברי רבינו היראים אלו. והנה בס' חפץ ה' להגאון בעל אור החיים כ' דהא דפטרינן בדבר שהצדוקין מודין בו היינו לבתר דגלי קרא דפטורין. בעוקר כל הגוף ממילא אמרינן דה"ה לביטל מקצת אם אותו מקצת הוא דבר שהצדוקין מודין בו דמ"ש. ובז"י דברי רבינו שדקדק עליו השם חדש דלמ"ל להביא כאן מתניתין דהוריות דהורו ב"ד לעקור כל הגוף פטורין ואין לומר דנ"מ לענין ז"מ. דאדרבה לפי' רב אשי עיקרא. דמילתא בז"מ כתיב ויותר הו"ל להביא משנה דסנהדרין פ"ת ב' אין תפילין כו' פטור. אולם לפי הנ"ל אתי שפיר דרבינו ר"ל דלענין ז"מ בדבר שהצדוקין מודין בו פטור ויליף לה מהורו ב"ד דפטורין בדבר שהצדוקין מודין בו וטעמא מדגלי קרא דפטורין בעוקר כל הגוף ממילא דה"ה במקצת והוא דבר שהצדוקין מודין בו וא"כ ה"נ בזקן ממרא דפטור בעוקר כל הגוף פטור נמי בדבר שהצדוקין מודין בו. ולענין עוקר כל הגוף בז"מ דילפי בגמ' מדכתיב מן הדבר ולא כל דבר בתוספתא פ"ק דהוריות ילפי לה ממק"א וז"ל שם אתה אומר מקצתו ולא כולו או אינו אלא כולו ת"ל בין דם לדם ולא כל דם כו' בין נגע לנגע ולא כל נגע עכ"ל ונ"ל דזהו מ"ש בספרי פ' שופטים פ' קנ"ב עיי"ש במאיר עין אות ה' שהביאה מכת"י וז"ל ד"א בין דם לדם ולא כל דם בין נגע לנגע ולא כל נגע עכ"ל דר"ל דמינה ילפינן דדוקא בעוקר מקצתו נעשה ז"מ ולא בעוקר. כל הגוף וכמ"ש בתוספתא. והמאיר עין שם מפי' ר"ה השיאה לדבר אחר ונראה כמו שכתבתי. ובזה מיושב מה שהניח בצ"ע בס' תוספת העזרה לת"כ פ' ויקרא דיבורא דחטאת פ"ד וז"ל שם וצ"ע אכל הני אמוראי בגמ' דשבקו דרשה דברייתא וילפי מטעמי אחריני עכ"ל דלפי הנ"ל ההיא תוספתא איתא בספרי בלשון דבר אחר ולאו דכ"ע היא. ודע דבסנהדרין פ"ח ב' אמרו בברייתא לענין ז"מ אינו חייב עד שיעשה כהוראתו או שיורה לאחרים ויעשו כהוראתו ע"כ וכתב בס' תוספת העזרה הנ"ל דיבורא דחטאת פ"א דעשה בעצמו מאשר יעשה נפקא. ועשו אחרים מגז"ש דבר דבר ילפינן מצבור מה התם הוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל אף בז"מ כן וכ"כ הרב ק"א ז"ל עיי"ש. ואני אומר דהני תרתי מילי שיעשה כהוראתו או שיורה לאחרים ויעשו כהוראתו תרווייהו מאשר יעשה נפקא כמו שאמרו בירושלמי סנהדרין כי"א ה"ג א"ר הילא תני ר' ישמעאל כן אשר יעשה לא הוא שיעשה עכ"ל וה"פ דתני ר' ישמעאל אשר יעשה [וכי] לא הוא שֶיֵעָשֶׂה דבודאי אם הורה עמ"ל לאחרים ועשו כהוראתו מיקרי נמי והאיש אשר יעשה בזדון כנ"ל בפי' דברי ר' ישמעאל ודלא כהפני משה שם שכתב דה"ק. לאו דוקא הוא שיעשה אלא אפי' הורה ע"מ לעשות חייב דלפי' הפני משה הול"ל אשר יעשה לא שיעשה הוא אבל לפי פירושי לא הוא שָֹיֵעָשֶׂה מדוייק הלשון היטב ועפי"ז נ"ל לפרש עוד במש"ש בירושלמי מקודם לזה ובאת לרבות ב"ד שביבנה ר' זעירא אומר לשאילה ז"מ שהורה לעשות ועשה חייב הורה ולא עשה פטור הורה ע"מ שלא לעשות פטור הורה ע"מ לעשות אע"פ שלא עשה חייב א"ר הילא כו' דה"פ ובאת לרבות ב"ד שביבנה כמו שביאר הגאון מלבי"ם בפי' התו"ה כ' שופטים סי' כ' עמש"ש בספרי כלשון הזה ופי' שם לרבות ב"ד שביבנה דאע"פ שאין חייב מיתה על המראתם בכ"ז אם אמרו לו מצוה לשמוע בקולם ועיי"ש סי' כ"ב ואח"כ אמרו בירושלמי מילתא באפי נפשיה ר' זעירא אומר לשאילה פי' ר"ז מסתפק ושואל כמו שמפרש ואזיל ז"מ שהורה לעשות ועשה חייב הורה ולא עשה פטור [או דילמא] הורה ע"מ שלא לעשות פטור הורה ע"מ לעשות אע"פ שלא עשה חייב והספק ושאלת ר' זעירא קאי אמתניתין דשם הורה לעשות חייב שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון וגו' אינו חייב עד שיורה לעשות וע"ז ר' זעירא אומר וגם הוא שואל. מה שאומר הוא דבעינן עשייה ג"כ כפשטא דקרא אשר יעשה ולא הורה לעשות ולא היה שם עשייה. ומה ששואל הוא אי בעינן עשייה דידיה דוקא או דילמא ה"ה עשייה דאחרים כדידיה דמי ואין חשש מה שחסר בירושלמי תיבות "או דילמא" דתני לישנא קלילא ואתי שפיר ע"ז דברי ר' הילא למיפשט שאלת ר' זעירא מהא דתני ר' ישמעאל כו' וכנ"ל והיינו כהברייתא שבבבלי שיעשה כהוראתו או שיורה לאחרים ויעשו כהוראתו והפני משה שם הלך בדרך אחרת בפי' הירושלמי ועיי"ש במראה הפנים ד"ה ר"ז אומר לשאילה ובד"ה ז"מ שהורה לעשות ועשה חייב והנ"ל כתבתי. שוב התבוננתי די"ל ר"ז אומר לשאילה דהיינו ר"ז אומר כל הנך דלהלן ושואל מנ"ל זה וז"ש ז"מ שהורה לעשות ועשה חייב הורה ולא עשה פטור הורה ע"מ שלא לעשות פטור הורה ע"מ לעשות אע"פ שלא עשה חייב כ"ז אמר ר"ז ושואל מנ"ל הא דאע"פ שלא עשה הוא בעצמו רק הורה לעשות לאחרים והם עשו יהיה חייב וע"ז אמר ר' הילא תני ר' ישמעאל כן כו' דמקרא אשר יעשה ילפינן גם לאחרים שעשו דהיינו הך כנ"ל ולפי"ז לא נצטרך לומר ולפרש כאילו היה כתוב בירושלמי "או דילמא".

הלשון פה קצת קשה ומגומגם. והדברים האחרונים ליתא בנדפס. יאפ"ז.