תועפות ראם ריח

אחד מל"ג בלוג כו' בנדפס ליתא מל"ג וכ"כ שם אחד בלוג הקפידה עליו תורה הין כו' וכמו כאן שכתוב אחד מל"ג כ"ה ברמב"ם פ"ח מהל' גניבה ה"ז אבל לפי"ז לא יתכן מש"כ כאן אח"ז להכי קרי למשורה לוג שהיא מדה קנונה הנזכרת בתורה דכתיב ולוג א' שמן דמאי שייטי' משורה ללוג ובנדפס ליתא כנ"ל ונראה דתיבת מל"ג שכתב כאן מיותר ושפיר פי' רבינו מ"ש דקרי לה משורה והרי היא לוג ועז"א שהיא מדה קטנה הנזכרת בתורה כו' ומה שסיים רבינו ק"ו כו' לוג חצי לוג רביעית לוג ה"פ אי במשורה אחת הקפידה תורה אע"פ שהוא דבר מועט כש"כ כשמכר לו משורות הרבה שעולה האונאה בין כולם לאחד מכל המדות האלו הין כו'.

ולאו שלך צדק כצ"ל.

כדתניא. משנה היא בב"ב פ"ח ב' ונראה מדברי רבינו שבמשנה איתא אחד מעשרה במ"ם ור"א ב"מ משמיה דרב הוא שפירש אחד מעשרה כלומר לעשרה וזש"ר כלומר לעשר והוא פי' עמ"ש במשנה מעשרה אבל לפי"ז יקשה מנ"ל לראב"מ לפרושי הכי ולפי מש"כ לפנינו במשנה א"ש כמש"כ התוס' והרשב"ם שם מלישנא דמתני' דייק דקתני אחד לעשרה ולא קתני אחד מעשרה. ויותר נראה דמש"ר כלומר לעשר אין זה פי' לתיבת מעשרה אלא שהוסיף למ"ש במתני' אחד מעשרה שהוא אחד מעשרה בליטרא לכמה ליטרין הוא התוספת עז"א כלומר לעשר דהיינו לעשר ליטרין הוא מוסיף אחד מעשרה בליטרא וא"ש מתני' לגי' רבינו ג"כ ואדרבה זהו דיוקו של ראב"מ דאם התוס' הוא אחד לי' א"כ הו"ל במתני' אחד לעשרה ומדשנינו אחד מעשרה ש"מ דאחד מעשרה שבליטרא הוא מוסיף לי' ליטרין והוא אחד ממאה ובנדפס איתא ראב"מ אמר אחד מי' בליטרא לי' ליטרא מנה"מ כו' ודע דבנדפס כתוב מקודם פי' אחד באחד עכ"ל והוא פי' על עין בעין דמתני' וכאן ליתא וראיתי בנוסחת המשנה שברי"ף שכתוב כמוש"כ היראים אחד מעשרה במ"ם וכ"כ בת"כ פ' קדושים וזש"כ רבינו כדתניא רומז להברייתא דת"כ.

בכ"י נכתב א' מ' בטעות הסופר. המעתיק.

כדתנן וחייב להכריע לו טפח כצ"ל.

הבית כצ"ל.

ליתא בכ"י המעתיק.

ונדבק כצ"ל ועיין בסמ"ג עשין ע"ב שכתב וקיי"ל כרשב"ג כו' והוא מדברי רבינו הרא"ם ועיין שם שנתן טעם להרמב"ם פ"ח מהל' גניבה הי"ח שפסק דלא כרשב"ג והובא בהגהת מיימוניות שם וז"ל מפני שיש אמוראים שאין סוברין כלל זה כ"א ר' יוחנן לבדו ואף לר' יוחנן יש אמוראים אליביה עכ"ל ועיין ביאור הגר"א לחו"מ סי' תכ"ג סק"ג ליקוט שני, ובהגהות מהרצה"ח לגיטין י"ט ב' דאמר רבא שם הלכה כרשב"ג ור"ג משמיה דרבא אמר אין הלכה כרשב"ג כ' וז"ל קשה למה צריכין כאן בש"ס לומר הלכה כרשב"ג וכן איך אמרינן כאן משמיה דרבא אין הלכה כרשב"ג הרי לא מצינו שום חולק על כלל זה דכ"מ ששנה רשב"ג הלכה כמותו אלא ודאי דכלל זה אין מונח רק כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו ולא ברייתא כו' עכ"ל ואישתמיטתיה דרבא ל"ל הך כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו כמש"כ הרשב"ם ב"ב קל"ג ב' שהביא הגר"א שם. והנה הנר תמיד כ' עמ"ש הרמב"ם בפיה"מ דכריתות ד' ח' דהלכה כרשב"ג דה"ט משום דקיי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו עיי"ש והרב הגאון ר"ב הכהן בקונטרס הוראת היתר שלו כ' וז"ל נעלם ממנו אז דרשב"ג שנכנס ולימד כו' הרי היה אז בזה"ב וא"כ ע"כ דלאו היינו רשב"ג דבכל הש"ס דקיי"ל כוותיה במשנה שהוא אביו דרבינו הקדוש כנודע ורשב"ג דכריתות היה אביו דר"ג דיבנה עכ"ל ואני אומר דדעת הנר תמיד כמש"כ הק"נ להרא"ש פ' אע"פ ס"ס כ"ז וז"ל ועוד נשמע מן דא דהך כללא דכייל הלכה כרשב"ג קאי בין ארשב"ג שהיה בימי ר"א ובין ארשב"ג אביו של רבי דלא כהתוס' בשמעתין כתובות ס"א ב' ד"ה הלכה שמחלקין בזה עכ"ל אולם אין דעת הק"נ נראין אלא דהרא"ש ס"ל ג"כ דהלכה כרשב"ג קאי ארשב"ג אביו של רבי ותו לא אלא שמפרש דהך רשב"ג השנוי כאן במשנתינו דפ' אע"פ הוא אביו של רבי וכ"כ הסה"ד ערך רשב"ג הזקן ועיין מש"כ לעיל ס"ס קמ"ב. שו"ר בס' שדה חמד כללים מערכת כף כלל ק"ל סקט"ז שתמה על מהרצה"ח כנ"ל ועיי"ש בס"ק כ"ג שהביא ד' הק"נ ולא הרגיש במש"כ.

ומודד. ט"ס וצ"ל וממחה וכ"ה בנדפס אולם במשנה לפנינו הוא חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פ"א בשבת ואילו רבינו כ' בלשון המשנה להיפך מדותיו פ"א בשבוע ומשקלותיו שני פעמים ולגי' רבינו אתי שפיר מ"ש בתוספתא פ"ה דב"ב חנוני מקנח מדותיו של שמן פעם אחת בשבת ע"כ וא"כ גם מתני' דהחנוני מקנח מדותיו פ"א בשבוע לגי' היראים פי' מדותיו של שמן דאילו מדותיו של יין אמרו שם בתוספתא משעשה שליא פי' קרום דבוק על הכלי מחמת היין שנקרש ואין שיעור לדבר ואילו לפי הגירסא שלפנינו וכן פסקו הפוסקים אין מקום לדין התוספתא שחולקת על המשנה.

שוה פרוטה בגרעון כצ"ל וכ"ה בנדפס וראיית רבינו ממשורה שלא ירתיח כוונתו ליישב קושיית התוס' ב"ב פ"ט ב' ד"ה ובמשורה דר"ל אפי' הגרעון הוא פחות משו"פ וא"ע בלא תגזול אלא משום לא תעשו עול וגו' ובמשורה. וכ"כ הב"ח בחו"מ סי' רל"א ועיין מש"כ הגרי"פ לס' החינוך מ' רנ"ח ובמנחת חינוך שם או"ב וג' והסמ"ג שכ' כדה"ת דאתא קרא להתחייב משעת הרתחה מש"ה כ' לאוין קנ"ב דיש בה שו"פ ועיין אות ט"ו.

מכבשין בנדפס הגי' מכריעין וכ"ה לפנינו בגמ' שם אולם אין להגיה בכאן דמכבשין היינו ג"כ מכריעין כר"ה י"ז א' רא"א כובש ופרש"י כובש את כף המאזנים של זכות ומכריעין את העונות וריב"ח דפליג שם על ר"א י"ל משום דב"ה בעצמו אומרים בפס"ר פט"ז אהא דבש"א כבשים שהם כובשין עונותיהם של ישראל כו' בזה"ל כל דבר שהוא נכבש סופו לצוף ומש"ה אמר ר"י ב"ח נושא וכפו' הח"א הקב"ה חוטף שטר אחד מן העונות והזכיות מכריעות וא"כ לר"א אין הצדקה של הקב"ה גדולה כ"כ כב"ה שאומרים כ"ד שהוא נכבש סופו לצוף אלא שלעומת זה נחשב לצדקה שאל"כ מי יוכל לעמוד במשפט וז"ש רבה בערכין ח' ב' צדקתך כהררי אל מפני משפטיך תהום רבה ואמרו שם רבה כר"א משא"כ לריב"ח הצדקה שנושא עון ומעבירה לגמרי היא בעצמה גדולה למאד ולכן א"ר יהודה ערכין שם אלמלא צדקתך כהררי אל כו' ולא דריש כרבה משום דר"י ס"ל כריב"ח אלא דכוונת הכתוב בפשוטו.

ומשקל צ"ל והשוקל.

בביתו כצ"ל ועיין בסמוך אות ט"ו.

שלא יעשה סאה פחות מקב דינר פחות מטרפעיק ר"י בר"י א' אם קיימת ה"ה בל"י לך פי' עובר עלי' כצ"ל וכ"ה בנדפס [הגרא"ד שליט"א] ועי' בסמוך בזה.

דזימנין דמיתרמי כו'. רבינו הרא"ם מפרש ולא היא דב"ב פ"ט ב' קאי אף על אתרא דחתימי וכהא"נ שכ' הרשב"ם שם ד"ה דמתרמי ודלא כהסמ"ג שכתב לאוין קנ"ב אתרא דחתימי מותר להשהות המדה החסרה או המשקל החסר בלא חותם לשאר תשמישי הבית והוא מהרמב"ם פ"ז מהל' גניבה ה"ד שהם מפרשים דולא היא לא קאי אלא על בבא שניה ובאתרא דלא חתמין נמי וכהשאילתות ס"פ קדושים שכ' בזה"ל ולא היא אפי' באתרא דמהנדזי נמי לא זימנין דאתי בין השמשות כו' עיי"ש בהע"ש אבל היראים לא זכר החילוק בין אתרא דחתימי או לא. והנה רבינו הרא"ם שכ' מקודם דברי הספרי ר"י ב"ר יהודה אומר אם קיימת ה"ה בלא יהיה לך ופי' עובר עליו משעת הוויה א"כ עיקר קרא אתא כשיתקנה לו ע"מ למוד בהן ור"י א"ר הוסיף איסור להשהותה אפילו שלא ע"מ למוד בהן דזימנין דאתי למדוד כמש"כ הרשב"ם ב"ב פ"ט ב' ד"ה שישהא ומ"ש ר"י א"ר ואפי' היא עביט של מ"ר מוסיף עוד אע"ג דמאוסה היא וא"ש לפמש"כ התוס' מנחות מ' ב' ד"ה תכלת מדקאמר ואפי' ולא קאמר אפי' בלא וי"ו משמע דבל"ז איצטריך לאשמעינן עיי"ש וכ"כ בהע"ש שם אות י' ומדרבנן אסרו אפי' לשהות שלא ע"מ למוד עכ"ל אבל מדברי רבינו נראה דאפילו לשהות שלא ע"מ למוד הוא לאו מדאורייתא שהרי הרב אומר כן מקודם אפילו להשהותו בביתו מדה מעוות אף אם אינו רוצה למדוד בהם הזהירה התורה דכתיב לא יהיה לך בכיסך וגו' והגהתי בפנים תיבת וגו' עפמש"כ בנדפס וז"ל שם לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה ע"כ וא"כ רישא דמילתא דר"י א"ר גם כן איסור דאורייתא קאמר כר"י בר"י דספרי ובלא"ה אמרינן בגמרא שם אהא דאר"י א"ר תנ"ה כו' אלא שהוסיף על הא דר"י בר"י אע"פ שנתבטלה מתורת מדה ביחדה לדבר כמשכ"ר ואפי' לדבר מאוס כשמ"ר אפ"ה אסור. ומשכ"ר בסוף סימן כדתניא לא יהיה לך מ"ט משום איפה ואיפה כו' הוא דברי רב יהודה מסורא ב"ב פ"ט א' אלא לפמש"כ בהגהות הגר"א בספרי דברים פ' רצ"ד ר"י ברי"א אם קיימת אבן שלימה וצדק ה"ה ביהיה לך ואם עברת על אבן ואבן ה"ה בלא יהיה לך ע"כ א"כ א"ש דתניא שכ' רבינו אבל הלא רבינו בעצמו לא פי' בדברי ר"י בר"י כהגר"א וכהז"ר שם וכנ"ל. ועיין בב"מ ס"א ב' שאמרו לאו דכ"ר במשקלות ל"ל ופרש"י לא תעשו עול וגו' ומשני לטומן משקלותיו במלח לעבור עליו משעת עשייה ופשוט בעיני דכוונת הגמ' משעת הטמנה במלח אע"ג דאז עדיין הוא משקל מכוון דאינו נעשה במלח משקל שאינו מכוון עד שישהא במלח שיעור שיפעל בה המלח אבל תומ"י שהטמין במלח עדיין המשקל כמו שהיה וא"ע בלא יהיה לך וגו' מ"מ עובר הוא בלאו דלא תעשו עול וגו' ובהגהות חשק שלמה לב"מ שם נתקשה ע"ד הגמרא וא"י למה ולענ"ד לק"מ. וראיתי בתוספתא פ"ה דב"ב שאמרו. שם בזה"ל ולא יהא נותן מדותיו ומשקלותיו במלח מפני שהן חסרין שנאמר כי תועבת ה' כל עושה אלה עכ"ל והובא בהגמ"יי פ"ח מהל' גניבה ה"ז ורמזה הגרש"ש בב"ב פ"ט ב' תוד"ה שלא יטמין מדנפשיה הרי דאע"ג דלרב אשי בב"מ ס"א ב' הלאו דלא תעשו עול וגו' במשקל שאמרו שם בברייתא שלא יטמין משקלותיו במלח אתא לעבור ע"ז משעת הטמנה מ"מ רמזה התוספתא ג"כ בקרא דכי תצא אחר אזהרת לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן וגו' שכתוב שם כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה וגו' והיינו לאשמעינן דגם זה קשה עונשו מעונש של עריות דכתיב ביה אלה כדר' לוי ב"ב פ"ח ב'. ואומר אני דבפסוק לא תעשו עול כתיב ג' דברים במדה במשקל ובמשורה ויש לדקדק אכל חדא וחדא כקושיית הגמרא במשקל היינו גזל מעליא וצריכין אנו לתרץ בענין שיהיה חידוש בכל אחד ואחד מהג' דברים דאל"כ עדיין יקשה למ"ל כל הני ג' דברים וא"כ לא א"ש תי' התוס' דב"ב פ"ט ב' ד"ה ובמשורה שלא ירתיח שכ' שם לתרץ כמ"ש בגמרא אמשקל דא"כ תרתי למ"ל ולכן שפיר כ' היראים למעלה לחדש אף שאין בהרתיחה שו"פ וכן אין לתרץ אמשקל כתי' היראים במשורה אע"ג שאין בגרעון שו"פ דא"כ היינו במשורה ותרתי למ"ל ואזדא לה בזה קושיית הגרי"פ לס' החינוך שזכרתי למעלה ולענין במדה זו מדידת קרקע כ' הריטב"א בחי' לב"מ דמלאו דגזל לא אתי כיון דממילא אתי המיעוט ואותו הריוח עכ"ל ועיין בתוס' ב"מ ס"א א' ד"ה אלא ובמפרשים שם.

כ' המעתיק "בקיעי" בעין בטעות.

בדפוס "וראיתי" אל נכון. המעתיק.