תועפות ראם קעז

ואמו בלא אביו נפקא לן לר' יונתן כו' ולר' יאשי' ילפינן ליה כו' כצ"ל ור"ל משום דמקשינן הכאה לקללה וכ"כ התפא"י בפיה"מ שלו ב"מ פ"ח סוף אות ד' דר' יאשי' ס"ל כמ"ד מקשינן הכאה לקללה וכ"כ בס' הליכות אלי כלל שכ"ח ועפי"ז כתב בס' חקרי הלכות סי' כ"ו להקשות לר' אליעזר דס"ל בב"ק ד' קי"ז קרקע נגזלת דדריש רו"מ ממילא ידרוש ג"כ הכתוב בשבועת בטוי נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' ברו"מ וריבה כר"ע שבועות כ"ו א' ואתי המיעוט לדבר מצוה ויקשה למ"ל מיעוטא ע"ז הא מדכתיב או לרבות הטבת אחרים שמעינן לה ועכצ"ל דלא דרש או דבעי קרא לחלק כר' יאשי' וכמו שנתבאר כ"ז מסוגיית הגמרא שבועות כ"ו כ"ז והנה לפרש"י יבמות ק"א א' ד"ה איתקש דהיקש הכאה לקללה הוא משום דדרשינן סמוכין ובשבת כ"ה ב' אוסרין ב"ש כלאים בציצית ופרש"י דלא דרשי סמוכין וידוע דנוכל לה"ר מב"ש אר"א דשמותי הוא פי' מתלמידי ב"ש כמבואר בביצה ל"ד ב' תוד"ה ואומר וכיון דב"ש לא דרשי סמוכין מסתמא גם ר"א לא דריש סמוכין וא"כ תקשי לר"א דס"ל כר' יאשי' דבעי קרא לחלק מנ"ל לחלק גבי הכאה דלדידיה ליכא למילף מדסמיך הכאה לקללה דאיהו ל"ד סמוכין ואיך מצא ר"א ידיו ורגליו בבהמ"ד עכ"ל ובאמת כתב בביאור ווי העמודים לתמוה על היראים דר' יאשי' בעצמו יליף לחלק גבי מכה במכילתא משפטים מדכתיב ומכה אדם יומת וכ"ה בת"כ סדר אמור ולפי דעת הברורי מדות שם נלמד מדכתיב ומכה בוא"ו בראש ועכ"פ לא מטעם דמקשינן הכאה לקללה וא"כ א"ש גם לר"א וכ"כ בס' אהל ישרים מערכת אות הוא"ו ובס' למודי ה' לימוד ס"ג עיי"ש ובס' מנחם שלמה בתוספתא דכריתות פ"א ה"ה ד"ה אביו ואמו, ובעיקר יסוד בעל חקרי הלכות אשתמיטתיה דברי הנו"ב מ"ת חא"ח סי' קי"ט שכתב שם דליכא להוכיח דר"ע דדריש רו"מ יסבור כר' יאשי' דוקא דאף לר' יונתן א"ש עיי"ש וא"כ ה"ה לר' אליעזר ונהרס כל פילפולו שם. ובס' כרם יהושע מערכה ג' תפס להנו"ב שנעלם ממנו ומהחכם השואל שם ירושלמי ספי"א דיבמות והובא בת"כ דר"ע סבר כר' יונתן דלחלק ל"צ קרא ובאמת כבר העיר התו"ה בס' קדושים סי' ק"א דהגמרא שלנו ע"כ לא ס"ל הכין דבזבחים ק"ז א' מפרשי שם בש"ס דר' ישמעאל ור"ע סברי כר' יאשי' דבעינן קרא לחלק עיין בתוס' שם. ודע דמשכ"ש התפא"י לתמוה היכי ס"ד דאי לא כתב אביו קלל אמו קלל הוי משמע שניהם כאחד הרי כתיב גם קרא אחרינא איש אשר יקלל את אביו ואת אמו ואי ס"ד דמשמע שניהם כאחד את את למ"ל אשתמיטתיה דברי הטו"א מגילה ב' ב' שכתב ליישב זה בכמה אופנים ע"ש, ובבאור ווי העמודים סי' נ"ח אות ג' כתב לתרץ בדרך דחוק עיי"ש.

ליתא בכ"י והוספת המעתיק היא.

וכ"ה בסמ"ג לאוין רי"ט ולפנינו בגמרא רב מתנא וכ"ה בנדפס ובדברי רב דימי ב"ח איתא בנדפס ר"ד ב"ח אמר מותר מכה אדם כו' והוא כמש"כ הב"י ביו"ד סי' רמ"א ור"ד להתירא פשטוה ופטור דאמר ר"ד פטור ומותר הוא דומיא דפטור דאמר במכה בהמה ע"כ.

לא מקשינן הכאה לקללה כו'. בנדפס הגי' משונה ועיין בברכי יוסף להרב הגאון רחיד"א ליו"ד ס"ס רמ"א שהקשה שם ע"ד היראים שאמר והמכה אביו רשע חייב וז"ל וק"ק מאי חייב דקאמר דברשע דלא עשה תשובה אפילו להרי"ף ליכא אלא איסורא ותו הא דקאמר ותנן ביבמות כו' חייב וכו' זו היא שקשה דהא אוקמא בש"ס כשעשה תשובה והכא ברשע ולא עשה תשובה קאי עכ"ל גם השם חדש כתב סוף דבר דברי רבינו נפלאו ממני אם לא שנאמר בדוחק דהא דקאמר רבינו חייב ר"ל מכת מרדות חייב דהיינו איסורא דרבנן עכ"ל אולם לגירסת הכת"י שלפנינו א"ש דרבינו מעיקרא אמר דלמ"ד לא מקשינן הכאה לקללה המכה אביו רשע חייב. ומש"כ דקיי"ל כר"י כו' צ"ל וקיי"ל כר"י והוא לענין מסית ומדיח דאע"ג דלמ"ד דלא מקשינן הכאה לקללה המכה אביו רשע חייב מ"מ במסית ומדיח אינו כן שהרי אמרה תורה כו' ואח"ז כתב רבינו דסתם לן תנא דמקשינן הכאה לקללה וא"כ המכה אביו רשע פטור כמו המקלל ועז"א רבינו ותנן ביבמות כו' חייב כו' ור"ל ג"כ כאוקימתת הש"ס דדוקא כשעשה תשובה הא לא"ה אינו חייב ול"ש בין מכה למקלל. אלא משכ"ר דסתם לן תנא דלא כר"י קשה דהא תדבר"י להכותו ולקללו אמר כמבואר בגמ' וא"כ אף למ"ד דמקשינן הכאה לקללה א"ש תדבר"י אם כהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג דתדבר"י בלא עשה תשובה מיירי ומ"מ אסור לבן לעשות כן אע"ג דאין חיוב מיתה. או כמש"כ התוס' ביבמות כ"ב ב' דתדבר"י כשעשה תשובה איירי.

לי' סילווא מר כו' למיפתח ליה בועתא פי' מורסא משום כו' כצ"ל ובנדפס איתא בזה"ל תולדה למכה אביו ואמו שלא יקיז להם דם שמא יחבל בהם כדאמרינן בפ' אלו הן הנחנקין [סנהדרין פ"ד ב'] ר"פ כו' והריקאנטי סי' תס"ח העתיק דברי היראים ולא כתב שמא יחבל בהם ועיי"ש בביאור מעשה בצלאל שכ' דבאמת הקזת דם ע"כ חבלה חשיב ול"ש ע"ז לשון שמא אולם בהכת"י שלפנינו חסר כל התולדה ונראה דס"ל כהרמב"ן בתורת האדם שכ' בב"י דס"ל דכיון דחבלה גופיה לרפואה היא מותר לבן להקיז לאביו אבל בנדפס הוא כדעת הרי"ף שכ' הרמב"ן שם כיון דאיכא אחריני לא שבקינן לברא למיעבד הכי דילמא חביל ביה טפי ממה שהוא בדרך הרפואה והו"ל שגגת חנק ולפי"ז א"ש לשון היראים הנדפס שמא יחבל בהם דר"ל שמא יחבל בהם טפי ממה שהוא בדרך הרפואה ולחנם הניח זה בצ"ע בביאור מעשה בצלאל הנ"ל ודע דמש"כ כאן רב פפא לא שביק לפנינו הגי' רב לא שביק כו' וגי' רבינו הוא גי' בה"ג הל' כיבוד והשאלתות סי' ס' והרי"ף והסמ"ג ובהע"ש שאילתא ק"ה אות ה' החזיק בגירסא זו עיי"ש. ומש"כ כאן להגיה בועתא כ"ה בנדפס ובערוך ערך בע ובסמ"ג אבל בגמרא לפנינו כוותא. ובה"ג סי' נ"ו כתב בחתא ופשוט הוא שר"ל ג"כ בעתא בחילוף ח' בעי"ן כידוע שאותיות אחה"ע מתחלפות. ובטו"א מגילה כ"ח א' הקשה למה לא שבקו לבניהם למיפתת כוותא כו' הו"ל למחול על כבודם א"ו כל כה"ג שהוא דרך בזיון אין כבוד האב מחול ואילו בקדושין ל"ב א' פרש"י ד"ה דלמא רתח ואמר לאבוה מידי ברתחי' ואפ"ה משני דמחיל ליה ליקריה עיי"ש ויש לומר דלא דמי הא דא"ל מידי ברתחי' להך דלחבול בהם שזה לא יכול האב למחול ובהע"ש סוף סי' ס' כתב דגם בביזוי לחוד בלא הכאה וקללה לא מהני מחילה וצ"ל דא"ל מידי ברתחי' בודאי אינו של בזיון אלא העדר הכבוד והמורא ובס' מנחת חינוך מ' מ"ח כתב אם אביו מוחל ומצוה להכותו נראה דאין חייב כלל וכן בחבירו וא"ע כלל אע"פ שלא מצאתי זה מפורש מ"מ הסברא נותנת כן כנלע"ד ברור עכ"ל ולא העיר מדברי הטו"א ועיין בברכי יוסף ליו"ד סי' ר"מ ובשיורי ברכה שם.