תועפות ראם קסז

עיין בס' פר"ד דרוש ז' ביאור ד' הספרי.

סופך כו' כגי' הגר"א בספרי שם ומשכ"ר לפי נ"ל שצ"ל פי' והוא פי' לדברי הספרי ורבינו כ' גם גבי נתן תתן נתת פ"א סופך לתת כו' אבל הגר"א שם פ' קי"ז כ' נתון אין לי אלא פ"א מנין אפי' מאה פעמים ת"ל כו' ורבינו מפרש לי' לענין ברכה שהקב"ה יזמין לו מעות ליתן וכמ"ש בב"ב ט' ב' דלענין חיובא שחייב ליתן אפי' מאה פעמים ואינו נפטר בנתינת פ"א נלמד מפתוח לבד וכן מנתון לבד וכמ"ש בב"מ ל"א א' השב אפי' מאה פעמים במשמע ושם ב' דרשו תתן למתנה מועטת ובנדפס חסר הפי' וקיצר יש שם.

בגלל הדבור יברכך כמ"ש בספרי סוף פ' קי"ז לא אמר ליתן ולא אמר לאחרים תנו אבל נוח לו בדברים טובים מנין שנותנין לו שכר על כך ת"ל כי בגלל הדבר הזה יברכך כו' וכ"ה בתוספתא דפאה פ"ד דלא כמש"כ בס' רביד הזהב בגלל הדיבור דגדול המעשה יותר מן העושה. ובזה יש ליישב קושיות התוס' ב"ב ח' ב' ד"ה אכפיי' דמתן שכר הוא בגלל הדיבור אבל על הנתינה לא נכתב בתורה מתן שכרה בצדה ושפיר כופין כשאר מ"ע והמל"מ בפ"ג מהל' עבדים הי"ד כ' לפרש דהמתן שכר לא קאי אלא על לא ירע לבבך אבל על הצדקה עצמה ליכא מתן שכר ומש"ה אכפיי' רבא.

המלות המוקפ' ליתא בכ"י והוספתין עפ"י הספרי. ובכ"י שורה פנויה על הגליון. המעתיק.

ולא ממות משונה אלא ממיתה עצמה [שבת קנ"ו ב'] ואמר ר' יוחנן בב"ב בפ"ק [י' א'] מצילו ממיתה משונה איזה זה הנותנה ואינו יודע למי נותנה מקבלה ואינו יודע ממי מקבלה והלכות אינן כו' כצ"ל ובנדפס הובא מימרא דר' יוחנן דב"ב אבל חסר שם הגמרא דשבת ותירוץ רבינו שלא יקשה הלכות זו לזו ועיין בחדא"ג מהרש"א שבת שם שכ' ג"כ ליישב סתירת הגמרות דשבת וב"ב עיי"ש.

תיבה זו מיותר לדעתי וכן ליתא בנדפס.