תועפות ראם קמז

נ"ל דר"ל וגו' דכתיב שם והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר.

דתניא במס' י"ט פ"א [י"ג ב'] ונחשב לכם תרומתכם כצ"ל [הגרא"ד].

ונחשב ללוים ל"נ כו' כ"ה בספרי לפנינו במדבר פ' קכ"ב ומ"ש בספרי לפי שנאמר והרמתם ממנו תרומת ה' שומע אני הואיל וקראו הכתוב תרומה תהא בקדושתו וכ"כ רבינו יש להבין דהא והרמתם ממנו וגו' בתרומת מעשר כתיב ולא במעשר ובס' אהלי יהודה הגיה בספרי לפי שהוא אומר כי את מעשר בנ"י אשר ירימו לה' תרומה וכפרש"י בחומש שם ושפיר אמרו שומע אני משה הואיל וקראו הכתוב תרומה כו' ובהגהות הגר"א לספרי הגיה לפי שנאמר ונחשב לכם תרומתכם שומע אני כו' והוא להיפך ממש"כ הרמב"ם כ."א מהל' מעשר ה"ב וז"ל שם ומנין שמעשר ראשון חולין שנאמר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב. מה גורן ויקב חולין לכל דבר אף מעשר דאשון שנטלה תרומתו חולין לכל דבר עכ"ל ואולי טס"ה ברמב"ם שם וצ"ל באמת כמש"כ בספרי ובפרש"י בחומש שנאמר ונחשב ללוים כתבואת גורן כו' וכ"כ הגר"ב הכהן בספר ראשית בכורים ד' מ"ו א' עיי"ש.

אלא דנן כו' כצ"ל.

כן נראה כו' אינו אלא כמעשר כו' כצ"ל.

התם כתיבא נראה להעמיד כו' דהא מרבינן נמי כו' כתיבי הלכך לא מוקמינן כו'. כצ"ל וכוונת רבינו להקשות דהא מרבינן לעיל פירות הארץ מדכתיב תבואת זרעך והוא באותו פסוק דעשר תעשר לרבות שאר מעשרות וא"כ עכ"פ שאר פירות שבאותו פסוק הו"ל לחייב לעשרן דבר תורה גם בשאר מעשרות ע"ז תי' רבינו שהרי קצת לא כל רבוי שאר פירות כתיבי התם דהא מרבינן נמי מכל מעשר הארץ וגו' דלאו התם כתיבי מש"ה לא מוקמינן כלל רבוי שאר מעשרות לשאר פירות כ"א לדין משנה לחברתה, ובנדפס חסר מן ואע"ג כו' עד כך נ"ל. וכשיטת הרא"ם כ"כ הסמ"ג עשין קל"ו וקס"א ועיין מל"מ פ"א מהל' מע"ש ונ"ר הי"ב שתמה על הסמ"ג ולא זכר שהרא"ם בס' יראים ס"ל כוותיה ועיי"ש בשעה"מ וטו"א לר"ה ט"ו ב' ובס' פאת השלחן סי' י"ג אות ח'. וז"ל הרב הגאון רא"ד שליט"א ראיה לדעת הרא"ם והסמ"ג מספרי פ' ראה פ' ק"ט וכ"ה בירושלמי פ"ה דמעשר שני בשנה ההיא של שנה ההיא אתה מבער וא"א מבער ירק שיצא מר"ה ועד הפסח וא"כ מוכח דירק הוא מה"ת אך נתישבתי די"ל לאתרוג קאי דדינו כירק לעשורו ואולי ס"ל לראשונים דהך בשנה ההיא עיקרו לדרשא שנייה קאי עכ"ל ועיין שו"ת דרכי מרדכי סי' ט"ו בדבר קושיית הגאון אב"ד דמיר זצ"ל שתמה על הסמ"ג והרא"ם דמעשר שני נוהג בכל דבר אפי' בירק מה"ת א"כ איך חייבו חז"ל להפריש תו"מ מירק א"כ יאכלו הכהן והלוי טבל הטבול למעשר שני דתו"מ מפרישין תחילה וקשה לומר שמפרישין מע"ש גם על חלקו של הכהן והלוי דכ"ז לא הו"ל לסתום אלא לפרש דבר חדש כזה ועיי"ש מה שמפלפל הגאון בעל דרכי מרדכי ליישב זה. ובס' קה"י לפסחים ל"ט ב' כ' דמהאיבעיא דרמי ב"ח מהו שיצא אדם י"ח במרור של מע"ש בירושלים שאמרו שם מרור מדרבנן ראיה לדעת הפוסקים דמעשר ירק מדרבנן ואפילו מע"ש ודלא כיש פוסקים דמע"ש אפי' בירק מדאורייתא עכ"ל וכבר העיר בזה בביאור ווי העמודים וכ' דתליא בב' פירושים שברש"י שם והשעה"מ פ"ח מהל' לולב ה"א העיר ג"כ בזה עיי"ש באורך ולפלא על הווי העמודים שכ' ונ"ל ראיה לדעת רבינו הרא"ם והסמ"ג מדאמרינן בפסחים ל"ח א' אתרוג של מעשר שני לדברי ר"מ א"י בו י"ח ביו"ט דכתיב ולקחתם לכם משלכם יהא ואי מע"ש נמי אינו נוהג בשאר פירות אלא מדרבנן א"כ שלו מקרי מדאורייתא ואמאי א"י בו י"ח אלא משמע דמעשר שני נוהג בכל הפירות מדאורייתא עכ"ל ובאמת מה יענה למה ששנינו בסוכה ל"ד ב' אתרוג של תרומה טמאה פסול ובגמרא שם [דל"ה] דלות ביה היתר אכילה והרי תרומת פירות גם לדעת היראים אינו אלא דרבנן ואפ"ה פסול ועכצ"ל כמש"כ השעה"מ שם כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ועשאוהו כתרומה דאורייתא עיי"ש בהל' לולב באורך בפרט זה ובטעם המלך פ"ה מהל' אישות סוף ה"א וא"כ אזדא לה ראיית הווי העמודים ג"כ ועיין התו"ה פ' בחקותי אות קי"ב שביאר שם דברי הת"כ יכול בשתי מעשרות הכתוב מדבר. ת"ל הוא ע"פ דברי היראים והסמ"ג וא"כ משכ"ר ואע"ג דרבוי כו' לכאורה אין צורך דהרי בת"כ יפה דרשו דשני הפסוקים אינם מדברים אלא במע"ש ועכצ"ל דרבוי שאר מעשרות הוא לדין שנה בשנה. ודע דבפס"ר פרשה כ"ה אמרו יצחק הפריש ת"ג שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים אמר רבי כל מקום שיש ברכה אין שיעור והוא אומר מאה שערים ויברכהו אלא מכאן שהיה מודד כדי להפריש תרומה ומעשר עכ"ל וכוונת תי' רבי הוא כמש"כ בס' הזוהר פקודי ד' רכ"ה ע"א רבי יצחק שאיל לר"ש א"ל הא אוקמוה דברכתא לא שריא במלה דקאים במדידו ובמלה דקאים בחושבנא הכא במשכנא אמאי הוה כלא בחושבנא א"ל הא איתמר אבל בכל אחר דסטרא דקדושה שריא עליה אי ההוא חושבנא אתיא מסטרא דקדושא ברכתא שריא עליה תדיר ולא אתעדי מניה מנלן ממעשר בגין דאתיא חושבנא לקדשא ברכתא אשתכחת ביה כש"כ משכנא דאיהו קודש ואתיא מסטרא דקודש כו' עכ"ל ולפי"ז מה שאמרו בב"מ מ"ב א' מדד ואח"כ בירך הר"ז תפלת שוא לפי שאין הברכה מצויה כו' בדבר המדוד כו' היינו דוקא בבא למדוד כדי למוכרו וכי"ב אבל לא בבא למדוד להפריש תרו"מ דבכה"ג שהיה מודד כדי להפריש תרומה ומעשר הברכה מצויה אפי' במדוד ומנוי כדברי הפסיקתא והזוהר ואין זה תפלת שוא במדד ואח"כ בירך ודלא כהרמב"ן שהביא הכ"מ בפ"ה מהל' ברכות הכ"ב והובא בח"א מהרש"א ב"מ שם עיי"ש, ובהגהות מלא הרועים שעל הרא"ש ברכות פ"ט סי' י"ח הקשה ג"כ על דברי הכ"מ בשם הרמב"ן דהא מעשרות בעי מדידה שיפרוש א' מעשרה ואעפ"כ הבטיח הקב"ה והריקותי לכם ברכה והאיך אמר מדד ואח"כ בירך הר"ז תפלת שוא עיי"ש והודות לה' שכוונתי לדעתו: