תועפות ראם קמב

ישמעאל אומר כתוב אחד כו' כצ"ל ופי' הקדש עילוי שכ' רבינו כן פי' רש"י ותוס' בערכין שם ובספר יראים הנדפס חסר כל הפי' של הקדש עילוי דר' ישמעאל וכתוב שם אחר דברי ר"י שבמשנה בזה"ל פי' הקדש עילוי חביבות מצוה שמוזהר ישראל כו' וכבר תמה עליו בביאור ווי העמודים שם אבל מי יגלה עפר מעיניו לראות הט"ס שביראים הנדפס שחסר שם דברי חכמים החולקים על ר' ישמעאל ואמרי מפני חביבות מצוה ועל דברי החכמים אמר שם היראים פי' חביבות מצוה כו' והב' תיבות "הקדש עילוי" שכתוב אחר תיבת פי' ט"ס הוא והפי' של הקדש עילוי דר"י חסר שם והיראים הנדפס אטעיתיה להגאון בעל סה"ד בהגהות הש"ס שחשב שגם הסמ"ג עשין רי"א ס"ל כהיראים ובאמת דברי הסמ"ג מבוארין כמש"כ היראים לפנינו בהכת"י דמש"כ שם הסמ"ג פי' שמוזהר ישראל כו' הוא אליבא דחכמים דפליגי על ר' ישמעאל דאמר במשנה תקדיש להקדש עילוי וכ"כ הגרש"ש ערכין כ"ט א' בכוונת הסמ"ג דגריס כן בברייתא דמייתי הגמרא לקמן ולחנם תמה הווי העמודים על הסמ"ג ג"כ ועיין בביאור ענפי יהודה לס' והזהיר ראש סדר במדבר שהביא שם דעת היראים הנדפס סי' שנ"ב ותמה עליו וסיים שם בזה"ל ואפשר שחסר בס' יראים פי' הקדש עילוי והביא דעת רבנן להלכה ומפרש דעתם טעמא מאי מצוה להקדיש עכ"ל ויפה כיון כמבואר כאן בהכת"י.

שלו יכול להקדישו ורבנן כו' כצ"ל.

קדושת חביבות כו' כצ"ל וכ"ה בסמ"ג עשין רי"א.

טהורה אלא מפדה"ב כו' כצ"ל.

רבא כ"ה לפנינו וכ"כ רבינו לעיל סי' קמ"א אבל באו"ז הל' בכורות סי' ת"פ איתא רבה וכ"כ בסמ"ג עשין קמ"ה, ובאגודה מס' בכורות סי' ג' כתב ר' אבהו אמר דבר שעושה אותה טריפה.

ובבהמה טמאה. בנדפס ליתא ב' תיבות אלו ואדרבה כ' שם אבל בהמה טמאה לא אשכחן דפטר בה קרא בשותפות אמו דמקנך בהמה טהורה במשמע וספק בידי אם בהמה טמאה בכלל מקנה שיש לומר שהיא בכלל מקנה שנאמר הבו מקניכם והתם סוסים ותמורים הוו עכ"ל ולפלא שכאן בהכת"י אין זכר לכל אלו הדברים ונראה שידי זרים שלטו בהנדפס ולא ידעתי מי בעל הדברים ועיין במהריט"א להל' בכורות ד' ב' ע"ג בדפי הספר ד' זיטאמיר שכתב שם ג"כ דבהמה טמאה בכלל מקנך היא וה"ר מדאר"פ בבכורות ו' א' וכמשכ"ר כאן ודלא כהתוס' חיצוניות שהביא שם דהא דכתיב כל מקנך דר"ל אפי' בהמה טמאה עיי"ש.

ובשותפות אם נראה לי דקימ"ל כו' שאם מקנה לו אזנה א"ל כו' כצ"ל ובנדפס איתא ובשותפות נ"ל כו' וחסר שם תיבת האם כמש"כ כאן ומוכרח להגיה, והנה משכ"ר נ"ל כו' צל"ע הא בגמרא דבכורות ג' א' אמרוה רבנן קמיה דר"פ הא דר"ה ור"ח ורבא ל"פ הא בו הא באמו אמר להו ר"פ מ"ש כו' וא"כ מה ראה רבינו לפסוק הלכה דבעובר יהיה הדין כר"ה ובשותפות אם כר"ח וגם רבינו בעצמו כתב לעיל סי' קמ"א בקנין אוני מיפטרי ול"ש באה ול"ש בעובר והרמב"ם ברפ"ד מה"ב פסק דשותף הנכרי בפרה או בעובר שוה דבשניהם קיי"ל כר"ה דאפילו אזנו וכן דעת הרמב"ן בה' בכורות. והתוס' בע"ז ע"א א' ד"ה רב כתבו ונראה להחמיר ולהקנות לנכרי דבר שעושה אותה טריפה כגון הריאה והראש מן הבהמה או מן העובר כשהיא מעוברת עכ"ל הרי דהתוס' החמירו בשניהם וא"כ ד' היראים הוא חידוש וצלע"ג.

עי' בנדפס שצ"ל כאן והכי נמי מסקינן.

חמור כצ"ל ובנדפס חסר מן וזו אינה ראיה עד ואע"ג.

שהיה מקנה כו' קיי"ל כאב"א דלא כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס.

משוך פרה זו ואזני עוברה קנויה כו' כצ"ל.

ליתי כצ"ל.

המרדכי פ"ק דע"ז והאגודה שם הביאו דברי הרא"ם בספר יראים וכתבו אח"ז והתוספות אוסרים כיון דמותר כשיש בו מום כו' ועיין בתוס' ע"ז י"ג ב' ד"ה נועל ובבכורות נ"ג א' ד"ה ואיזהו, ועיין בנו"ב מ"ק חיו"ד סי' פ"א פ"ב פ"ג אריכות דברים בשיטת רבינו היראים ועיי"ש במ"ת חיו"ד סי' קפ"ט ובס' שי למורא חי' למס' בכורות נ"ג א'.

מקדושתו כו' כפסוה"מ שנפדו כדתנן כו' כצ"ל.

ואכלת ולא לכלביך בשר ולא חלב כצ"ל.

אפילו גוי ואע"ג כו' דברייתא ואמר דב"ה כו' קאמר כמתני' קיי"ל כצ"ל וכ"ה בנדפס וכ"כ הסמ"ג עשין רי"א והוא כהתוס' בזבחים ע"א ב' ד"ה ובטריפה והרא"ש והגהות מרדכי למס' יבמות סי' קכ"ז שכ' דבכור בע"מ מותר להאכילו לנכרים ולכלבים שנאמר כצבי וכאיל, אך בנדפס איתא הלכך אפי' בע"מ אין מאכילין לכלבים אבל לגוי מותר דקיי"ל כמתני' כו' ואף שכן הוא דעת הרשב"א והר"ן בפ' בהמה המקשה גבי מתני' דמבכרת המקשה לילד דס"ל דכל היכא דשרי לישראל כגון שנפל בו מום שרי אפי' לזמן עליו את הנכרי דאיתקש לצ"ו אבל לכלבים אסור מואכלת ולא לכלביך וכ"כ רבינו ירוחם בנתיב כ' ח"ב עיי"ש ועיין במהריט"א פ"ה דבכורות אות מ"ב, מ"מ הוא סותר למש"כ כאן בהכת"י אפי' בע"מ אסור בגיזה ועבודה אבל לגוי ולכלבים מותר כו' ובאמת כל דברי היראים הנדפס שבענין זה מתנגדים המה למש"כ כאן בהכת"י דמש"כ שם ואם היא טריפה י"ל אפי' לכלבים מותר וד"ז יש ללמוד [כצ"ל] מדברי רי"ג זצ"ל שכתב בה"ג חלבו של בכור כו' עד כגון חלב וטריפה. אינו אלא הס"ד של הרא"ם כמבואר כאן שכ' ואם הוא טריפה חשבתי ללמוד מדברי רב יהודאי גאון כו' חלב דלא חזי לאכילה לא עבוד וחשבתי אני טריפה נמי לא שנא אבל מסקנת רבינו ואמנם לא דמי שיש חילוק בין טריפה לחלב בכור כשר כו' ועיין בתוס' בכורות ל"ב ב' ד"ה פסק ובאו"ז הל' בכורות סי' תק"ד ובס' רביד הזהב פ' ראה ד"ה כצבי וכאיל כתב בזה"ל בספר יראים סי' שנ"ב כתב דאם נמצא טריפה אפילו לכלבים שרי עכ"ל הוא תמוה ואין ספק שט"ס וצ"ל אסור עכ"ל הרה"ז ובמחכ"ת לא שייך כאן ט"ס כלל ואי אפשר להגיה אסור תחת שרי אלא דהס"ד של הרא"ם מתחילה היה באמת להתיר וחזר בו אח"כ ובהנדפס הוא הס"ד ולפנינו בהכת"י נמצא מסקנת הדברים ותל"מ.

כיון שנמצא כצ"ל.

דבכור כצ"ל.

מהני לבשר אלא שחיטת כו' שנמצא בו טריפה כו' העור מותר והבשר כו' כצ"ל.

ד"ה אסור שיאותו בעורו שנינו כו' כצ"ל.

בנדפס איתא שיאמרו שהוא אמת ואינו מובן גם חסר כמה תיבות שם והסמ"ג עשין רי"א כתב כלשון רבינו שכתב כאן והפי' שכתב רבינו וכן הסמ"ג ג' בני הכנסת פי' שאינם מומחים הוא דלא כלשון רש"י שפי' בני הכנסת שאינן חכמים ובפי' מומחה שכ' רבינו בקי במומין נראה שזהו כמש"כ הרא"ש בפ"ה דבכורות סי"א ע"ש הרר"י עיי"ש.

עיין להלן סי' קס"ד מש"ש בביאורי אות ט"ז

תיבת אל ט"ס ולעיל סי' ז' הביא ג"כ רבינו ד' בה"ג ובנדפס חסר מן ועי"ל כו' עד ותנן עד כמה ועי' תוס' בכורות דכ"ח סע"א, ובש"ש לשאלתות פ' וירא אות ט"ז כ' דדברי בה"ג סותרים זא"ז עיי"ש ובס' היקר שדה חמד אסיפת דיניה מערכת בכור בהמה סי' א' אות ב' ה"ר מיראים הנדפס דכללא דהלכה כר"מ בגזירותיו הוא גם בקנסותיו שהרי כ' הרא"ם וקיי"ל כר"מ בגזירותיו וכ' אח"כ וי"ל אחרי דקנסא הוא לא קנסינן בחו"ל כו' הרי דאע"ג דדעת הרא"ם דקנסא הוא מ"מ כ' מקודם וקיי"ל כר"מ בגזירותיו שמעינן מזה דגזירות וקנסות שוו אהדדי עכ"ד אבל לפמש"כ לפנינו בהכת"י ועי"ל כו' אזדא לה ראייתו, והב"ח באו"ח סי' תצ"ח הביא דברי האגודה פ' אין צדין שכ' ע"ש התוס' דהלכה כר' יהודה דמותר במומין שאינם עשויין להשתנות והמג"א שם סקי"ט השיג עליו דקיי"ל ביו"ד כר"מ עיי"ש במחה"ש.

הלכך כצ"ל.

נאכל שנה בשנה כצ"ל.

דבע"מ אסמכתא בעלמא הוא. והיינו כמש"כ הפרישה ביו"ד סי' ש"ו והט"ז שם סק"ו דלא לאשהויי דלא ליתי לידי תקלה בגיזה ועבודה ומדרבנן הוא וכ"ה בלבוש אבל מדברי הסמ"ג עשין רי"א והרמב"ם פ"א מהל' בכורות ה"ח מבואר דס"ל דהוי דאורייתא. כ"כ הגאון רעק"א בחי' ליו"ד שם. והטו"א בר"ה ד' ז' ע"א עמש"ש בגמרא בע"מ מי מצי אכיל ליה כ' להוכיח משה דבע"מ א"צ מה"ת לאוכלו בתוך שנתו דוקא שלא כנראה מדברי קצת מפרשים שאפי' בע"מ אינו נאכל מה"ת אלא בתוך שנתו דוקא עיי"ש ודברי רבינו הרא"ם תנא דמסייע ליה והדג"מ ביו"ד סי' ט"ו סס"ב כ' ובמס' ר"ה ז' א' כו' משמע דאסור מה"ת תוך ז' משום ספק נפל עכ"ל ועיין במהריט"א להל' בכורות רפ"ד ואות כ"ה כ"ו כ"ז שהאריך בזה כדרכו ומש"כ שם באות כ"ז הטור סי' ש"ו גבי בכור תם כתב ואם לא הקריבו תוך שנתו לא נפסל ויקריבנו אח"כ אבל גבי בע"מ לא ביאר לומר דאינו נאסר באכילה ולא ידעתי למה עכ"ל תמיהני שלא שת לבו למש"כ הטור שם בסוף הסי' ואם עבר ושהה אותו אחר זמנו לא נפסל וביארו הב"י והב"ח אע"פ שכבר כ' הטור לעיל ואם לא הקריבו תוך שנתו לא נפסל התם לענין תם שאינו נפסל מלהקריב והכא לענין בע"מ שאינו נפסל מליאכל וא"כ הוא כמבואר גם גבי בע"מ ובשו"ת ראשית בכורים להגר"ב הכהן ד' ל"א האריך בדין זה דשנתו דבע"מ אם הוא מן התורה או מדרבנן עיי"ש.

שלשים יום משעה כצ"ל.

חסר בהכת"י "אומר" לדעתי. המעתיק.

בפ' זה בורר [סנהדרין ל"א א'] איתא דלית ליה הא כו' כצ"ל ובנדפס חסר מן ואע"ג עד סוף סי' ודע דהסמ"ג עשין רי"א כ' דהלכה כרשב"ג משום דביומא ע"ח א' אמרו דהלכה כרשב"ג וכ"כ הר"ן בתשובה סי' כ"ה וקיי"ל כרשב"ג וכדאמרינן בפ"ב דיומא ורבינו לא זכר מזה ועיין מש"כ להלן סי' רי"ח סי' תל"ח: