תועפות ראם א

עמוד א' נראה לי דט"ס הוא וצ"ל וו א'.

לאוין חמש. ר"ל אותן חייבי שריפה י' המה לאוין חמש והם לאו א' לא תנאף. לאו ב' ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וגו' כמש"כ בסי' ח'. לאו ג' ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה. לאו ד' ערות אשה ובתה לא תגלה. לאו ה' את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וגו' וע"ד הרב הגאון רא"ד שליט"א ראבינאוויץ אב"ד ור"מ דק"ק פאניוועז שיש בזה טעות א' מהמעתיקים שהתחיל לכתוב לאוין חמש עשרה כבסמוך והפסיק במלת חמש בראותו שאיננו כסדר העונשים ושכח למוחקו.

והה'. ט"ס יש כאן והברור דכצ"ל חייבי כרת ז': הה' כו'.

ובהמה צ"ל בהמה ורבינו כאן נקט כסדר המשנה סנהדרין נ"ג א' והוא כסדר התורה ובספר יראים הנדפס שינה הסדר והקדים המאוחר דנערה המאורסה שהיא מאוחרת לכולם כתבה שם בסימן רט"ו שהוא קודם לכולם ואפשר שהוא יען שעונש סקילה בנערה המאורסה הוא מבואר בפסוק ולא כן באינך שהם נלמדים מן דמיו בו ודמיהם בם או מגז"ש.

בנדפס סימן רי"ט.

לא תגלה ערותה דמייתר שעשה הכתוב אמו שאינה כו' כצ"ל.

שאינה אביו. ט"ס וצ"ל שהיא אשת אביו.

הכתוב מדבר. דכתיב לעיל מיניה אשת אביו אף כאן אביך באישות הכתוב מדבר כצ"ל.

אביך. ט"ס וצ"ל אמך.

בנדפס חסר עד למדנו אזהרתה.

ראויה לאביו כצ"ל.

כר'. ט"ס וצ"ל כר"ע.

פ"א ד"י ע"א ועיי"ש תוד"ה לרבי.

באיסורא דאי עבר כו' קתני אלמא ר"י סבר כו' אפילו דאי נמי כו' צרת ערוה כצ"ל.

פליגי. צ"ל פליג.

מנלן צא ולמד כו' כצ"ל. המעתיק.

כההוא פי' כאותו לשון והוא דמיהם בם.

ואשת אבי אביו ואמר רבא התם [שם ע"ב] אמו ערוה כו' כצ"ל. ואשת אבי אביו אין שייך לכאן אך רבינו נקט לישנא דברייתא שם.

אמא רבתי קרו להו כצ"ל. המעתיק: