תפארת עוזיאל חלק ב קיט

רמזי פסח ביאור הגדה

שאלת מה נשתנה הלילה הזה וכו' הלילה הזה כולנו מסובין. נראה שבא התירוץ ע"ז עבדים היינו כי כבר הרבה טעמים על מה שהוא ית' מיהר הגאולה לאחר רד"ו שנה אף שגזר ארבע מאות שנה דהוא ית' מתנהג עמנו כאב עם בנו ומניח לתינוק לילך כשהוא קטן להרגיל את עצמו בהליכה והאב עומד ברחוק ואף שהתינוק רוצה ליפול מ"מ רואה האב אם יש איזה מראה מקום שהתינוק לא יפול מניח אותו בעצמו עד שרואה שבודאי יפול אז מחזיק אותו האב בידו וכן הוא ית' ראה שנשקעו בטומאת מצרים בנ' שערים ולא הי' לנו תקוה חלילה ליגאל אותנו ולא יציל אותנו בשביל מעשים טובים שבנו. וזה הכוונה עבדים היינו וכו' ויוציאנו ה' שהוא ית' הוציאנו ביד חזקה הללו עע"ז כו' ולכך יושבים מסובים רמז למה שאמרו שצריכים סעד מאתו ית' והוא ית' לא מיהר לגאול אותנו כמו במצרים על כרחך שאנו תה"ל עדיין לא נופלים מקדושתו ית' ולכך לא מסעד הוא ית' אותנו עדיין

עבדים היינו לפרעה במצרים כו' ואפי' כולנו חכמים כו' מצוה לספר ביציאת מצרים שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. והקשה הרב אברבנאל שבעה"ג סותר את עצמו שמתחלה קאמר מצוה לספר ביציאת מצרים ואח"כ קאמר שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח משובח הוא דהוי אבל אינו חובה עליו ולא מצוה. ויש גורסין וכל המרבה לספר כו' וא"ש. עוד קשה מאי טעם הוא זה מצוה לספר כו' שכל המספר ביציאת מצרים הרי זה משובח תלי תניא בדלא תניא ואפי' לגי' המרבה לספר קשה קושיא זו. ונראה לתרץ כך שידוע שבזה שהאדם מספר ביציאת מצרים יש תענוג גדול לקב"ה בזה ויש לו שבח גדול בזה אשר בעשותו נוראות במצרים ובזה נתגדל ונתקדש ומי שאינו מספר בנפלאותיו מגרע תהלותיו וגבורותיו ובזה שמספר נעשה משובח כביכול בפי כל הבריות וידוע דהקב"ה נקרא זה. שנאמר זה אלי ואנוהו. וזה דקאמר בעה"ג הטעם כי שכל המספר ביציאת מצרים הרי זה משובח ר"ל הקב"ה שנקרא זה משובח בפמליא של מעלה ולכך מצוה לספר להודיע נפלאותיו שעשה עמנו ואין אנו צריכים לגרוס. כל המרבה לספר וכו'. וא"ש

מעשה בר' אליעזר ור' יהושע שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית. הכוונה הוא ע"ד שכתבנו שבזה שהאדם מספר בשבחו ובנפלאותיו נתעלה ונתקדש השי"ת ויש לו תענוג גדול בזה ובזה גורמים אנו שהשי"ת יתקרב לנו למטה על הארץ. וידוע שביום השי"ת קרוב לזה העולם ולכך יש אור וליל' כביכול מרוחק מזה העולם ולכך יש חשך ואפילה וזה הפי' מעשה בר"א כו' שהיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הליל' והם היו פועלים למעלה שמחה רבה וחדוה גדולה עד שבאו תלמידיהם ואמרו רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית ר"ל שכל כך גרמתם למעל' שמחה וחדוה שהשי"ת קרוב לזה העולם השפל כאילו הי' יום שהשי"ת קרוב לזה העולם מכח אהב' וחדו' רבה שפעלתם למעל' כנ"ל

מתחילה עע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו שנא' ויאמר יהושע וגו' ואקח את אביכם וגו' ויעקב ובניו ירדו מצרימ'. ברוך המקום כו' ברוך הוא שחישב את הקץ לעשות כו'. והיא שעמדה לאבותינו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו כו'. אין לזה חיבור וקישור כלל וגם תיבת חישב את הקץ לעשות אינו מובן והי' לו לומר שעשה כמו שהבטיח ותו קשה הא אין בזה שבח כ"כ במה שעש' כמו שהבטיח