תפארת עוזיאל חלק א פד

ודמה לך לצבי על השרים שבשמים שלא תשגיח עליהם אלא בעין אחת משא"כ עלינו תשגיח בשני עינים

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום כו' שנאמר הליכות עולם לו אל תקרא הליכות אלא הלכות. נראה ע"ד שכתב רש"י בשיר השירים, ע"פ מה יפו פעמיך בנעלים כו' קילוסו להקב"ה ישראל מקלסין אותו מלמעלה למטה מתחילין מראשו כתם פז ויורדין ובאין עד שוקיו עמודי שש לפי שהן באין לרצותו להוריד שכינתו מן העליונים לתחתונים והוא מונה קילוסן מלמטה למעלה מה יפו פעמיך הם הרגלים ומונה והולך עד ראשך עליך ככרמל עד שהוא בא למושכם אליו ע"כ ודבר זה צריכין לפעול בכל יום הליכות קוב"ה אלינו והליכותינו אליו (וזה נרמז בתיבת א"ת כי הא' רמז לאור ישר דהיינו מלמעלה למטה ואות ת' רמז לאור החוזר דהיינו הליכותינו מלמטה למעלה) וזה כל השונה כי שינה הוא מלשין כפל כידוע היינו ב' הליכות המבוארין וזה שאומר הקרא הליכות עולם לו פי' שבני עולם הולכין אליו ית' א"ת כו' אלא הלכות כי גם הוא ית' הולך אלינו ומחמת כבוד לא מזכיר הקרא אלא הליכותינו אליו ית' והליכה ב' בא ברמז בלבד וידוע בכוונת אל תקרי דהיינו שא"א לקרות והיינו כי זולת הליכותיו ית' אלינו דהיינו סיעתא דשמיא הי' בלתי אפשרי לילך אליו ולדבק במדותיו: פרשת תזריע

בהפטורה ויקצוף נעמן וילך ויאמר הנה אמרתי אלי יצוא יצא ועמד וקרא בשם ה' וגו' הלא טוב וגו' ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה ואף כי אמר אליך רחץ וטהר. הדקדוק הוא מה קצף נעמן על אלישע מה שאמר לו רפואה בירדן. והענין כי יש ב' מיני צדיקים במדריגות חלוקים. יש צדיקים שהם יכולין לפעול הצטרכות בני האדם מהשי"ת דהיינו רפואה חיי בני ומזוני אך שצריכים לפעולות גדולות דהיינו בפדיונות ותפלות והתבודדות וכדומה. ויש צדיקים שיכולין לפעול כל הנ"ל בדיבוריו הקדושים ע"ד ויגזור אומר. וזה ענין נעמן שהי' סובר שאלישע לא הי' צדיק כ"כ שיכול לפעול בדיבוריו לבד רק מחמת התפעלות כנ"ל ואלישע לא עשה שום התפעלות של רפואה אצל נעמן רק שאמר לו לך ורחץ וגו' והי' בדעת נעמן שלא יהי' לו הרחיצה בירדן רפואה וע"ז קצף נעמן בדיבורו הלא טוב וגו' והשיבו לו עבדיו לא כמו שאתה סובר אלא שאלישע הוא צדיק גמור שיוכל לפעול בדיבורו לבד בלי שום התפעלות וזה שאמרו לו עבדיו דבר גדול הנביא דבר אליך הוא כמו דיבור גדול דהיינו שהדיבור מה שאמר רחץ יטהר הוא יעשה רושם ויהי' לך רפואה כנ"ל. ודו"ק והבן: פרשת מצורע

וזאת תהי' וגו' או החתים בשרו מזובו טומאתו היא. פי' שהזיבה הוא גילוי הטומאה שיש באדם וזה טומאתו היא

במשנה דשבת. מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנאמר היו נכונים לשלשת ימי'. ידוע כי פעמים ושלש יפעל אל עם גבר והנשמה הקדושה תצטרך לגלגל לזה העולם שנים או שלשה פעמים ובפעם השלישי כשלא תתקן מעשיה אין לה תקומה שוב חלילה וזה מנין לפולטת כו' ביום השלישי. פי' בפעם שלישית בגלגול שאם פולטת שאינה מתקנת דרכיה שהיא טמאה חלילה שנאמר היו נכונים לשלשת ימים. פי' בפעם השלישי צריך שיהי' נכון כבר בלי חסרון אבר ושום גימגום

והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם. פי' שהמוכיח יוכיח שלא ימותו חלילה בטומאתם אלא יעשו תשובה קודם מיתתם ע"ד שוב יום אחד לפני מיתתך ואינו יודע באיזה יום לכן יהי' בכל יום ויום בתשובה: