תפארת עוזיאל חלק א פא

פי' רישא דעמא צדיקא כי הצדיקי' מהפכין מדה"ד למדה"ר ועי"ז וימינו תחבקני ולכלל ישראל המיימינים לזכות ולעיל כ' תחת לראשי כי לפעמים אין כח בידי צדיקים להפוך מדה"ד לרחמים אם לא ע"י יסורים שמגיע להם ע"ד ובחבורתינו נרפא לנו וזה שמאלו תחת לראשי שהשמאל שולט לראש עכ"פ כדי שימינו תחבקני לכלל ישראל אבל לפעמים הצדיק מהפך מדה"ד לגמרי ואע"פ שכ"כ גדול כח הצדיקים מ"מ השבעתי אתכם וגו' שאין כח בידם לקרב ביאת משיח כי דוקא אם כל ישראל יהיו צדיקים אז אחישנה ביאת המשיח ואם לא עד שתחפץ ומ"מ מי זאת עולה מן המדבר גם כשאתם בגלות אנכי מקבל תענוג מכם ויש לכם עלי' לפני במדבר רמז לגלות ועי' באלשיך. וראיה לזה שתחת התפוח עוררתיך והיינו בסיני כמאמרם במדרש שתפוח רמז להר סיני הי' עיקר אהבתו אליך שמה חבלתך אמך חבלתך הוא מלשון חבל כמאמרם במדרש פ' שלח לך משל לאחד מושלך לתוך המים הגיש אחד אליו חבל לתוך המים וא"ל תפוס זה החבל בידך ואם תניחהו אינך חי אף כאן כל זמן שאתם מדובקים במצות תהיו חיים כמד"א ואתם הדבקים וגו' חיים כולכם היום וזה פי' הפסוק יעקב חבל נחלתו

שימני כחותם על לבך וגו' כי עזה כמות אהבה וגו'. ע"ד מאמרם כמה חציפי האי עלמא ואין הכוונה על הארץ כי הארץ אינה קולטות אלא לאחר מיתה ואדרבא הקבורה הוא טובה לאדם שלא יתבזה לאחר מיתה אלא כוונת הש"ס הוא על המות עצמו שהוא חציף לכלות ברואיו ית' אלא שההכרח לא יגונה והטבע הוא שכל הוה הוא נפסד עד יערה עלינו רוח ממרום בביאת משיחנו במהרה בימינו שיהי' למעלה מן הטבע כמלאכים וגם האהבה לקוננו ית' הוא חציפות ממנו כי מה אנחנו חשובים לאהוב אותו ית' ובפרט נגד גדולתו ית' וזה שימני כחותם על לבך וגו' כחותם על וגו' כי עזה כמות אהבה ר"ל כמו שהמות הוא עזות כן האהבה ר"ל כן חציפות הוא לאהוב אותו ית' ולכן אנו מבקשים שישים אותנו כחותם וגו' ואז יבא אהבה בדרך הטבע מחמת התקשרות בבורא ית' אף שהוא חציפות כמו המות

ובמדרש שימני כחותם על לבך כמו שחפצת לעשות במתן תורה כמאמרם חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות ממלאך המות פי' שאנו מבקשים שיבולע המות לנצח כי אע"פ שמסתמא הוא טובה לנו כי מפי עליון לא תצא הרעות כי המות מפריד בין רע לטוב מ"מ ע"י אהבתו ית' כשנהי' מקושרים בו ית' כחותם נוכל לפעול זה בחיים חיותינו וכמו שהי' רצונו ית' בשעת מתן תורה וזה כי עזה כמות ר"ל כמו שהמות מפריד הרע מן הטוב אהבה ר"ל כן אהבה ג"כ

או יאמר שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך. הכוונה כי הובא בתיקונים ובהאר"י ז"ל שזה הפסוק קאי על סוד התפילין ובאמת הפי' הוא כך כי עיקר הנחת תפילין כנגד הלב לשעבד תאות הלב לעבודתו ית' אבל בעו"ה כבר נתגשם הדבר בעיני העולם ואין אצלם רק כמצות אנשים מלומדה וזה שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך ר"ל שיהא חותם חקוק בלב עצמו כמו שהוא חקוק על הזרוע וזה ג"כ פי' הפסוק הוי מושכי העון בחבלי השוא ובעבותות העגלה חטאה ר"ל כי הנה כוונת הרצועות שכורך על היד שבזה מקשר יצרו הרע בחבלים ובעבותות אם עושה הדבר בדחילו ורחימו משא"כ להיפוך מגביר עליו היצה"ר וזה קאמר הפסוק הוי מושכי העון בחבלי שוא שקושר הס"א בחבל שהוא שוא ואדרבא כעבותות העגלה חטאה שהוא מתחזק יותר בכח עליו להחטיא אותו

אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו הכוונה הוא כי אם בא לאדם אוהביו כמו אביו ואמו ואחיו וכדומה מקרוביו עושה סעודה שלימה ואעפ"כ מבקש אותם שלא ירע בעיניהם על שסעודתו קטנה כי מגודל האהבה רצונו לעשות סעודה