תפארת עוזיאל חלק א ז

בראשית

בראשית ברא וגו'. פי' רש"י דאין הכוונה להורות סדר הבריאה אלא בראשית בריאת. פי' הכתוב אומר שקודם שברא הוא ית' השמים והארץ היתה תוהו ובוהו, וקשה האיך שייך הקרא שלאחריו והארץ היתה תוהו ובוהו כיון דעדיין לא היה הארץ. ויש ליישב ע"ד סוד שהתורה היא תורה דבריאה כמד"א ברא אלהים ולא האציל לפיכך מתחלת בבי"ת. והארץ היא אצילות. וידוע כי העולם התחתון הוא לבוש לעולם העליון. וזה יושב בסתר עליון כי העליון נסתר בתחתון גם סתר נוטריקון "סוף "תוך "ראש, וידוע סוד הלבושי' הוא התפארת כמו הקישוטין בתחתונים שע"י נתפאר פני אדם הלבוש בהם וכביכול מבשרי אחזה כו', וידוע שהמדריגה התחתונה של העליון נתלבש בתחתון, וזה כוונת הפסוק קודם שנברא עולם הבריאה היתה הארץ העליונה מאצילות תוהו. ויאמר אלהים יהי אור דהוא הבריאה ואור בגימטריא ר"ז שע"י עולם הבריאה נעשה האצילות רז ומכוסה בהתלבשות בעולם התחתון. והוא רחום יכפר

או יאמר בראשית ברא והארץ היתה תוהו ובוהו. וזה מעשיהם של רשעים כמאמרם ז"ל. ורוח אלהים וגו' על פני המים, פי' כי מדת אלהים נטה על הרחמים ואומר ויהי אור שיועיל תשובה ויהי אור פי' הצער דהוא העבירות נעשה אור כי הזדונות נהפכו לזכיות וירא אלהים וגו' ויבדל בין האור ובין החושך ע"ד החבירים שראו את ריש לקיש בג"ע. וכן בלעם לקיני אתמול היה עמנו וכו' וזה ההבדל בין הרשעים שנשארו ברשעתן עד יום מותן ובין הבעלי תשובה, ויקרא וגו' לאור יום, ויקרא הוא לשון הזדמנות פי' שהזמינו לאור ר"ל הבעל תשובה יום הוא הג"ע והזהירות לעתיד ולחשך ר"ל להרשעים הזמין לילה שהוא גהינם. ויהי ערב פי' הבעל תשובה, ויהי בוקר פי' הצדיק מנעוריו, יום אחד פי' בהשואה עם צדיק כל ימיו ואדרבא אמרו ז"ל מקום שב"ת עומדין כו'

או יאמר ויהי ערב. פי' שהיה רע מתחילה ואח"כ ויהי בוקר שעשה תשובה יום אחד פי' גם מה שעשה ברשעתו נעשה זכיות. וסמיכת התורה נראה ע"ד מה שכתב בשל"ה הקדוש כי מה שעלה במחשבה לברוא במדת הדין לא נתבטל חלילה רק שהוא לצדיקי הדור שמדקדק השי"ת עמם כחוט השערה וזה לעיני כל ישראל פי' ע"ד עיני העדה חכמי הדור כפירש"י וזהו לעיני כל ישראל פי' הצדיקים בראשית המחשבה ברא אלהים בדין

בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים כו' וליתן שכר טוב לצדיקים. והקשה הבעל תוי"ט הא מרובה מדה טובה ולמה ברא בעשרה מאמרות כדי שיפרע מן הרשעים. ויש ליישב ששמעתי בשם הרמב"ם ז"ל להקשות דלמה ברא הוא ית' העולם בדיבור כמד"א בדבר ה' שמים נעשו, במחשבתו היה לו לברוא. ותירץ שאם עשה אדם עבירה היה העונש גדול עד מאוד כשהבריאה הי' במחשבה שגם במחשבה חלילה היה העונש לכך ברא בדיבור והעונש קטן ע"כ שמעתי. ובכתבי האר"י ז"ל כתוב שבעולם הגמור מאוד א"א כלל שיעלה לשם מעשה התחתונים והדרא קושיא הנ"ל לדוכתיה למה לא ברא במחשבה ולא היה עונש כלל. אך זה קשה דא"כ לא היה שום שכר כלל כיון דמעשה התחתונים לא היו פועלים כלל. וזה אחשוב בנוסח ברוך שאמר שהוא פיתקא מן שמיא דהיינו ברוך שאמר והיה העולם פי' בדיבור דוקא ולא במחשבה וכן ברוך אומר ועושה כו' ומסיים הטעם למה לא ברא במחשבה. ואמר ברוך מרחם על הארץ ומרחם על הבריות פי' שמרחם א"ע על הארץ ועל הבריות שיחטאו לפניו ולא יהיה כ"כ עונש כתירוץ הרמב"ם וא"ת שיש סברא לומר דאדרבא מעשה התחתונים לא מגיעים כלל למחשבתו ומסיים ברוך משלם שכר טוב ליראיו וכתירוץ שכתבתי וידוע כי המאמר