תפארת עוזיאל חלק א לז

ביחד כעין יציאת מצרים והנה היראה הוא בפני הנוקם והנוטר שלא יעניש על עוברי רצונו אבל מדרך הטבע שלפני בעל החסד אין יראה אבל כשראו ישראל את תשועת הוי"ה ב"ה במצרים ואז ידעו והבינו כי הכל אחדות ואז כתיב וייראו העם את ה' כעין את אלהים שהוא רומז למדת היראה כיון שראו שהוי"ה ב"ה כולל הכל וידוע שהוי"ה רומז למדה"ר ואלהים רומז לדין וזה כוונת הפסוק אנכי ה' אני פועל רחמים עם שם הוי"ה ואלהיך פי' אני בעצמי פועל דין ג"כ והראי' לזה אשר הוצאתיך מארץ מצרים ושם הי' הכל בפעם אחת רחמים ודין וזה באמת אין יכול לעשות כ"א הקב"ה בכבודו ובעצמו ולכך לא נעשה גאולת מצרים ע"י השליח הממונה להעניש ב"א כיון שהוא פועל דין אי אפשר לפעול רחמים להציל את ישראל וזה מאמרם ז"ל כיון שנתן רשות למשחית כו' משא"כ הקב"ה בכבודו ובעצמו שהוא קונה הכל ויכול לעשות כרצונו לפעול דין ורחמים (והבין מלת ועצמו) ומטעם זה באו שני מלאכים לסדום כי אין מלאך אחד עוש' שתי שליחות דהיינו פועל טוב ללוט ופועל רע להפוך את העיר

לא תשא את שם אלהיך לשוא כתרגומו למגן. ע"ד מוסר להמתפלל שזוכר כמה וכמה פעמי' שמו הגדול ב"ה יראה שלא יהא בחנם אם לא יכוין כראוי ונכון עם כל החיות שלו משא"כ אם מכוין כראוי שאז מביא השפע לעולמות העליוני' ותחתוני' ועל עצמו

זכור את יום השבת לקדשו וסמיך לי' ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך לרמוז על דברי הזוהר ידוע כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליא ותניא אמאי לא אשתכח מנא ביומא שביעאה משום דמההוא יומא מתברכין כל שתא יומין. וא"כ הוא כדמיון המלך שנותן קצבה לשרים שלו והם נותנים לשאר עבדים הפחותים מהם ואין מן הדרך שהמלך יתן בעצמו לעבדיו הפחותים ובגין כך מאן דאיהו בדרגא דמהימנותא בעי לסדרא פתורא בליליא דשבתא בגין דיתברך מזוניה כל שתא יומין וזה הוא הסמיכות שתקדש את השבת כדי שתעש' כל מלאכתך בששת ימים ולזה כתב זכור פי' שתעש' את השבת משפיע כעין זכר. והבן מאמרם ז"ל זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך פי' בשעת עשיית מלאכתך עבוד ג"כ עבודה תמה להקב"ה כעין בכל דרכיך דעהו וכוונתך יהי' לש"ש עושה צדקה בכל עת וע"ז נאמר כי ה' יהי' בכסלך בדברים שאתה כסיל בהם כמאמרם ז"ל והיינו שיש דברים של חכמה כעין עוסק בתורה ומצות לש"ש ויש דברים של שטות כעין אכילה ושתי' שינה ושאר תענוגי עולם השפל שמוכרח לבריאות הגוף ויהי' אפילו הדברים שאתה כסיל בהם שיהיו לש"ש לחזק עבודתו ית' וזהו פי' כי ה' יהי' בכסלך בדברי' שאת' כסיל בהם כעין מו"מ שאת' כעין כסיל בשעת עסק ואכיל' ושתי' כמו בהמה כי ששת ימי' וגו' וינח ביום השביעי ע"כ ברך ה' רמז לסיום מסכתא דעביד יומא טבא לרבנן כמו שבת שהוא סיום המלאכה

אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי ופי' רש"י ז"ל דרבותינו דרשו על זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ויש להבין סמיכת הפסוק שלאחריו ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. ונראה ע"פ דברי החוקרים והובא באלשיך הקדוש שאינו דומ' אחד שאוהב לאחד או שאוהב לרבים כי אהבה המתחלק אינו עצום כ"כ כמו אהב' שהוא לאחד שמוסר נפשו מאוד עבור האהוב משא"כ אהבת רבים כמלך אשר לו חיל כבד אף שאוהב אותם מ"מ גם אם ימותו חציים לא ישים אל לבו כ"כ כמו שר שאין לו אלא אוהב אחד. ולכאורה הוא ית' אין יכול לאהוב אותנו כמו שאנו להבדיל אוהבים אותו ית' כי אצלנו הוא אהבת אחד משא"כ הוא ית' אוהב את הרבים את כל העובדים אותו כי לאו דוקא באהבה הוא כן אלא בכל הדברים והמדות אך זה אינו כי הוא ית' אינו כבשר ודם