תפארת עוזיאל חלק א לג

אשירה לה' כי גאה גאה. דרשו חז"ל גאה על כל גאה כי ידוע לפני כל שבר גאון ומי שהשי"ת רוצה להפילו ולהכניעו מרומם אותם לכתחלה כמו להמן שגדלו אותו לכתחילה וכדומה כידוע א"כ כשהוא ית' גאה ומשבר לאחד אזי גאה על גאים כי מסתמא הנשבר הוא גאה שמרומם אותו לכתחילה כמדובר

נטית ימינך תבלעמו ארץ. נחית בחסדך עם זו גאלת ע"ד שכתב בזוהר ע"פ המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ כי כאשר הולכין בדרך הישר אזי כביכול המשפילי לראות משגיח עליהם בעינא פקיחא, וח"ו להיפוך אז המגביהי לשבת ומסיר השגחתו כביכול וזה נטית ימינך כתרגומו ארימת ימינך הסרת השגחתך ולכן תבלעמו ארץ כי מפי עליון לא תצא הרעות רק שמסיר השגחתו וממילא יכלו החוטאים. נחית בחסדך. פי' שירדת בימינך רומז לחסד והיינו השפלת לראות ולהשגיח על עמך ובזה גאלת אותם וזה אצל המוני עם ולכך נאמר עם זו גאלת כי במצרים היו הללו עע"ז וגו' אבל אצל הצדיקים כל מה שהוא ית' נתעלה מקבלים יותר טובה כמו בשבת וי"ט שיש עלי' ואומרים ממקומו הוא יפן וגו' וזה באהלי צדיקים ימין ה' רוממה אף שהוא מרומם מ"מ עושה חיל. ואפשר לפרש סיפי' דקרא מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון כי ידוע שבשבת יש עליות עולמות יותר מבחול. וי"ל טעם הדבר שבחול הבני אדם במדרגה פחותה וא"א להם לקבל השפע ממדרגה גבוה ולכך גם העולמות דהמה הצינורות השפע מוכרחים לירד למטה שיוכלו הצדיקים לקבל מהם ובשבת שישראל עם קרובו המה במדרגת קדושה ביותר יש להם כח גם במדרגה גבוה ולכך יש עלי' לעולמות דלמה לא. וזה הוא מקימי מעפר דל פי' כשמקים דלים ממצות שיהיו במדריגה גבוה מאשפות ירים אביון פי' ירימו גם העולמות העליונים מאשפתו דהיינו ממדריגה התחתונה לעליונה והעולמות עליונים מכונים בשם ימין אביון והשמים ג"כ תאיבים ומשתוקקים תמיד לבוראם ע"ד עושי דברו לשמוע בקול דברו גם כשעושים דברו כבר משתוקקים לשמוע עוד בקול דברו לאיזה ציווי אבל, כשחוטאין חלילה אז המגביהי לשבת ואינם יכולים לקבל וכשהם במדריגת בינונים אז משפילי לראות כי מרום המעלות אין יכולים לקבל משא"כ כשהם במדריגת צדיקים כי מקימי מעפר דל אז יוכלו לקבל מרום המעלות וזה ירים אביון כמדובר ואפשר לומר כוונת הפסוק קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה חיל ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל פי', שיש שמחה לצדיקים כשימין עושה חיל והימין הוא רוממה למדריגת גבוה ועושה חיל שהאומות הרשעים אינם יכולים לקבל ממדרגה גבוה ונכלים מאליהם והצדיקים נהנים מאור הגדול

קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. פי' שאם האדם אינו תולה צרכיו ומזונותיו בו ית' וכמ"ש במקום אחר ע"פ גול על ה' דרכך פי' שגם דרכך תגלגל עליו ית' בחשבך שאדם וחייו המה הבל אלא ההכרח לא יגונה דהיינו ההצטרכות של קיום האדם בעבודת קונו ולא לבקש בשביל עצמו כי מה יתרון לאדם וגו' וכשתגלגל דרכך עליו ית' שהכל לעבודתו אז ובטח עליו והוא יעשה וזה נקרא לחם מן השמים ובא הרמז עליו בפרשת המן יצא העם ולקטו וגו' כי לא ימנע טוב להולכים בתמים אבל מזונותיו של אדם שאינו תולה בבעליו הכל כמדובר אלא מבקש הב הב לצורך עצמו הוא קשה וצריך זכות גדול כמו קריעת ים סוף

או יאמר קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי וכן הי' בקריעת ים סוף כמד"א וימרו על ים בים סוף שהללו אומרים נתנה ראש ולכך הי' קשה כי מדה"ד הי' מקטרג ואף עפ"כ הציל אותו וכן במזונות להחוטאים הוא קשה משא"כ לצדיקים

כל המחלה אשר שמתי וגו'. לא