תפארת עוזיאל חלק א לא

חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות הרי דהמצות הם בשביל זיכוי הישראל ואין זה למענהו. אך ידוע דעיקר לדמות הצורה ליוצרו ונעשים כביכול כאחד וכמו שאמר עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה וא"כ הכל אחד שהוא ית' פעלו למענהו ורצה לזכות את ישראל דהכל אחד כביכול. והשתא א"ש דמתנה נקרא מי שנותן לאחר, אבל מה שהאדם בעצמו אוכל אינו נקרא מתנה וזה כוונת המדרש על לשון נתינה הנזכר שאומר גם אתה תתן שלא נעשה משלנו כלום פי' שהקרבנות שהישראל יקריבו לא יהא מכונה בלשון נתינה אלא כביכול כמו שהאדם בעצמו לוקח משלו ואוכל אבל על פרעה לחוד הוא מכונה לשון מתנה כי אחר הוא ואין לו חלק בו כביכול

דבר נא באזני העם וגו'. ארז"ל שלא יאמר אותו צדיק כו'. ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים. הקושיא מפורסמת שגם בלי אמירת אותו צדיק ראוי שהשי"ת יקיים את הבטחתו. י"ל שכוונתו הי' כמ"ש האר"י ז"ל שילקטו כל הניצוצות קדושות שבתוך מצרים וזה ברכוש גדול. אבל אברהם אע"ה הבין כפשוטו. ולכך אמר שלא יאמר אותו צדיק

קדש לי כל בכור וגו'. ומשרע"ה הקדים זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים ולא יאכל חמץ. ונראה דהני תרתי מצות מישך שייכי אהדדי כי כמו שבתחלה אשר במצרים היינו מגושם מאוד, כמד"א לקחת לו גוי מקרב גוי, הללו עע"ז והללו כו', קידש הוא ית' אותנו במצות מצה שלא נאכל חמץ אשר היא רומז לס"א ולא נטמטם את לבנו, ואח"ז גם אם נאכל מצה לא יזיק לנו וכידוע מזוהר הקדוש, כן הוא ית' ציוה לקדש את הבכור הואיל שאדם בבחרותו רחוק מקדושתו ית' ולכך גם זרעו לא כשר כ"כ לכן צריך יותר תיקון וקידוש ואח"ז לא יזיק כ"כ גם אם לא יקדש את יתר בניו, לכן הקדים משה רע"ה מצות אכילת מצה וטעם א' לשניהם

או יאמר שבפרשה זו נזכר הנחת תפילין כמד"א והי' לאות על ידך וגו' והוא דבר גדול כי גם הוא ית' מניח תפילין ובמצות אלו אנו מעוררים שהוא ית' משדד מערכות כי מדרך הטבע שה אחת בין הרבה זאבים אין לו קיום והוא ית' מקיים אותנו כי אנו מעוררין שידוד המערכות, ומבואר בזוהר כי לכך אנו מספרים יציאת מצרים בכל יום כדי להזכיר שידוד המערכות שנעשה כבר וככחו אז כן יעשה לנו לעתיד לבא כמד"א כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וגם בזה יש טעם לסמיכות שני המצות וכ"ז זכינו ע"י הגלות מצרים שהי' לצרף הזוהמא, ואנו מטין שכמינו לסבול כדי שנזכה שנהי' למס עובד לו יתברך בקדושה ובטהרה ולכן הקדים להם משה זכור את יום וגו' מבית עבדים ועי"ז אתם זוכים למצות תפילין ולעשות מה שהוא ית' עושה וגם ציוה להזכיר יציאת מצרים בתפילין כדי לשדד מערכות ולקשור כוחות הטומאה וכוחות הטבע כידוע שברצועה אנו קושרים סם וכת דילי'

על מצות ומרורים יאכלוהו, כתב מתחלה מצה ואח"כ מרור, ומזה מברר בעל הגדה, מצה זו שאנו אוכלים וכו' ואח"כ מרור ודלא כי"א שגורסים להיפוך מרור קודם מצה כי גירסתינו הוא עיקר כמו דכתיב בקרא כנ"ל אף שמרור הוא זכר לגלות וימררו וגו' ומצה זכר לגאולה על שלא הספיק מ"מ יש טעם לזה כמו שכתבתי לקמן בסדר הגדה כי כשהאדם עובד עבודה אינו מרגיש כו' והוא מזוהר. ובזה מיושב גם מה דכתיב בפרשת וארא מתחלה והוצאתי אתכם ואח"כ והצלתי אתכם מעבודתם כי מתחלה כשהיו במצרים לא הרגישו כבדות הפרך כי הרגל נעשה טבע. ולזה אמר מתחלה רק והוצאתי אתכם ואח"כ אמר הבשורה והצלתי אתכם מעבודתם כי אח"כ שיצאו היו מרגישין עבודת הפרך שעבדו במצרים כנ"ל, אלא ע"ד הזוהר הנ"ל יש לדקדק דהא פסק העבודה מקדם צאתם כ"ז שהמכות היו משמשים כידוע

ושמרתם את המצות אל תקרי