תפארת שלמה, על התורה, במדבר

שאו את ראש בנ"י כו' ואתכ' יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא. הנראה לרמז בזה גודל מעלת דיבוק בת"ח וצדיקי הדור כי הם המביאים את האדם ליראת שמים כמ"ש במשרע"ה וייראו מגשת אליו. מחמת שהיו נגשים אליו בראי' בעלמא קנו כשהיו מסתכלים בו הי' בוער בקרבם יראת שמים. וזהו בחי' השקה כמ"ש במתני' משיקין בכלי אבן לטהרו ע"י החיבור מים למים. וז"ש ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין . כי ביין לא מהני השקה רק במים והתורה נמשלה כמים. לכן גם במתן תורה כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה הי' להם התדבקות בהש"י ב"ה. וכן הוא במעלת הצדיקים כל המחובר לטהור טהור. ואשרי למי שמתקשר עמהם אף שהוא בשפל המדריגה הנה בכח הצדיק להעלותו. וזה שמצינו בדור המדבר כל זמן שהיו מחוברים למשרע"ה ישבו בטח ושאנן בלי שום פגע וכאשר התחילו לריב עמו ירדו מטה מטה ושלט בהם היצה"ר גם האויבים שלטו בהם. וז"ש צדיק כתמר יפרח. כי הצדיק הוא כמו האילן וכל התלמידים הם הענפים המסתעפים בו. וכאשר האילן פורח לעשות פרי גם כל הענפים יעשו פרי עמו. וזה הרמז במשנה זבחים פ"ט משנה ה' הצמר שבראשי הכבשים ועצמות וגידין כל זמן שהם מחוברים יעלו פרשו לא יעלו. רמז לאנשים פחותי הערך שהם כמו עצמות וגידין אם הם מחוברים לצדיק יעלו גם הם עמו. פרשו ח"ו ממנו לא יעלו. וזה הרמז בפסוק הנ"ל ואתכם יהיו פי' אם הם מחוברים עמכם. איש איש למטה. אף אם הוא למטה במדריגה. ראש לבית אבותיו הוא. יכול להעלות למעלה ראש. אך העיקר להיות טפל ובטל להצדיק ולא יגבה לבו. כמ"ש כל הנטפל לשם מאחריו אינו נמחק אבל לפניו נמחק. כי האיש אשר ירים לבבו ועומד לפניו הוא בהיפך ח"ו. גם לרמז במעלת הצדיק שצריך להיות בתכלית הענוה אז יכול להנהיג הדור כמ"ש משה ואהרן בכהניו כו' ה' אלהינו אתה עניתם אל נושא היית להם. פי' כל מה שהיית מנשאם ועולים במעלה היו יותר בתכלית השפלות עי"ז וכאשר יענו אותו כן ירבה כל מה שהיו יותר בעניוות כן ירבה. אני אשכון את דכא. השכינה שורה על הצדיק שהוא שפל בעיניו. להחיות רוח שפלים ולב נדכאים. כי עי"ז בכח הצדיק להחיות ולהרים גם כל השפלים והנדכאים כנ"ל: א"י ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא. הנ"ל לרמ' על צדיקי הדור לקרב לכל איש מבני ישראל לבל ידח ממנו נדח. כי האמנם הוא בדרגא שפילה מאד מ"מ הלא מקור מחצב נשמתו הוא חלק אלקי ממעל מבני אברהם יצחק ויעקב אשר בעבורם נברא העולם. וז"ש ואתכם יהיו איש איש למטה מ"מ יהי עמכם יחד בצוותא כי הלא ראש לבית אבותיו הוא שמקור מחצבתם מאבות העולם. גם אבות הוא רצון כי כן עלו במחשבה:

א"י ואתכם יהיו כו' ראש לבית אבותיו הוא. יבואר עפ"י מ"ש בפרקי אבות יהי ביתך בית ועד לחכמים. לכאורה אין להבין מה שהמשנה מזרז לכל אדם שיהי' ביתו בית ועד לחכמים וגם החכמים המה נזהרים על זה להיות להם בית ועד והאיך הוא הבית ועד. אך לרמז בזה עפ"י הידוע אם האדם עושה מצוה בשלימות זוכה לבחי' עיבור נשמה מאיזו צדיק מדורות שלפניו שעשה ג"כ המצוה כזו כידוע מבעל המחבר מדרש שמואל שהי' בו עיבור נשמת ר"פ בן יאיר ע"י מצות גמ"ח. וזהו הבית ועד לחכמים להיות בחי' עיבור מהחכמים שלפניו. וז"ש ר' יוסף לא תתנו ענוה דאיכא אנא לכאורה איך יצא מגדר הענוה להתפאר בזה. אך י"ל שרמז בזה כי ע"י בחי' הענוה זכה להתעבר בו נשמת משרע"ה שהי' מסייעו בזה. וז"ש דאיכא אנא שיש בי בחי' משה. וז"ש אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא. אך אנכי זכיתי לבחי' עיבור נשמה ממשרע"ה שזכה לקבלת התורה ע"י בחי' ענוה. ולכן נקרא ר' יוסף סיני. וז"פ עולת תמיד העשוי' בהר סיני. פי' זה עולה למעלה תמיד אם הוא בבחי' השפלות והכנעה וז"ש והי' מספר בנ"י כחול הים אשר לא יספר מרב לשון מר"ב כי מאן דאיהו זעיר איהו רב. וע"י ההכנעה יכול לזכות לנשמה קדושה מעולם העליון. וזה עיקר הכנה למתן תורה לכן ר"י הי' מרגיש בעצמו כי כחו של משה הי' מסייעו לזה ובזה יש לפרש הפסוקים הנ"ל כאשר הפרשה הזאת אנו קורים אותה תמיד קודם שבועות כי היא הכנה לקבלת התורה. וז"ש ואתכם יהיו. פי' כחם של משה ואהרן יהי' תמיד עמכם לסייע לכל הבא לטהר. כאשר הוא בבחי' הכנעה מתעורר בו כחו של משרע"ה ואם הוא רודף שלום מעורר כחו של אהרן הכהן. איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא. פי' כי הנשמות מצדיקי הדור שלפניו הם בחי' האבות. כל זכר לגלגלותם זכר הוא בחי' משפיע. לגלגלותם הוא בחי' עיבור נשמה. תפקדו אותם אתה ואהרן לשון פקדון שיהי' נשמר בהם בפקדון לסייע לכאו"א מבנ"י לכן מפרשה זו קודם מתן תורה מתנוצץ בחי' מתן תורה ויורדים נשמות מעולם העליון לסייע לכל בנ"י לקבלת התורה כמו שהי' אז. וז"ש להלן האנשים אשר נקבו בשמות לשון נוקבא בחי' מקבל לעורר הנשמות העליונים כמ"ש ואתכם יהיו שיהיו בבחי' גלגול ועיבור נשמה כנ"ל. לכן צוה הקב"ה למשה ואהרן למנות את ברי. כי מי ערב לבו לגשת לדעת מספר בנ"י אשר כל איש יכול להיות בו בחי' עיבור מכמה צדיקים. ובזה הי' כחם של משה ואהרן שהכירו בם בפניהם. לכן תפקדו אותם אתה ואהרן:

כל יוצא צבא בישראל. יבואר עפ"י מ"ש בברהמ"ז הזן את הכל. הנה סיום הברכה אינו כפי ההתחלה בלשון הזן את העולם כולו כו'. אך יבואר עפ"י הידוע שמדת היסוד נקרא כל. וז"ש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. מאד אותיות אדם. אתם קרוים אדם וכו'. וכאשר מדת היסוד משפיע כל החסדים לזרע עם קדוש לבל יבוזו זרים הוא בחי' טוב מאד זה אד"ם מבני עם קדוש. וז"ש נחית בחסדך עם זו גאלת. פי' החסדים יש להם נייחא כאשר הולכים ההשפעות לעם זו גאלת. לכן סיום הברכה הוא הזן את הכ"ל הוא מדת היסוד המשפיע שנקרא כ"ל. ואח"כ מתחיל הברכה רחם נא כו' שיש עולם הנקרא רחם כמ"ש קדש לי כל בכור פטר כל רחם כיל"ח וממילא כל השפעות יורדים אלינו. וז"ש ג"כ כאן כל יוצא צבא מדת כ"ל הם ההשפעות יהי' לעם קדוש:

תפקדו אותם אתה ואהרן. הנ"ל במה שמצינו שהקפיד הקב"ה בכמה מקומות שלא לספור את בנ"י וכאן צוה המקום למנותם. אמנם באמת הוא מן הנמנע למנות את ישראל כי מצינו בכמה מקומות שצדיק אחד שקול כנגד כמה אלפים מבנ"י כמ"ש יאיר בן מנשה שקול כשלשים ושש איש אך גדולי הדור כמשה ואהרן הם ידעו למנותם. כי הכירו במעלות כל אחד אם נתעורר לבו להטותו לטובה לשוב בתשובה ולעשות רצון הבורא ב"ה אזי תיכף הוא שקול כנגד כמה אלפים. כמ"ש חונה מלאך ה' סביב ליראיו ומכל מצוה ומצוה שהאדם עושה בשלימות נברא ממנה מלאך. וזה כל יוצאי צבא בישראל. והנה שם אלהי צבאות הוא ע"ש המצות של בנ"י שנבראו מהם וכלימי השבוע עומדים כגוף בלא נשמה ומצפים על יום השבת קודש שיהי' להם עלי' לעולמות העליונים. וז"ש אומרים בליל שבת שלום עליכם כו' הם המלאכים שנבראו ממעשים טובים של כל ימי השבוע. ואח"כ אומרים בצאתכם לשלום כי אז יש להם עלי' לעולמות העליונים למכונם הראוי. אולם באברהם אבינו ע"ה במעשה העקידה מחמת שהי' רצונו שלם בכל לבבו לעשות רצון הבורא ב"ה כמ"ש ומצאת את לבבו נאמן לפניך. ותיכף שהי' רצונו לשחוט את בנו נגמר המלאך במלואו וטובו. וז"ש תיכף ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים כו' אל תשלח ידך כו' כי מחמת הרצון טוב שלך כבר נגמר פעולתו לטובה ואינך צריך עוד לשלוח את ידך. ואח"כ כששחט האיל כתיב ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים כו'. כי זה הוא מלאך שני מן המצוה הזאת כי הראשון כבר נגמר ממחשבתו הראשונה כנ"ל. היוצא מזה כי רק הצדיקים הללו משה ואהרן המה יכלו למנות את בנ"י כי ידעו ברוח קדשם כל המלאכים שנבראו מן מעשיהם הטובים. וז"ש תפקדו אותם אתה ואהרן. כל יוצאי צבא כו' הם צבא מרום המלאכים שנבראו מן המצות כנ"ל:

ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות. הנה אי' בזוה"ק ובהאר"י ז"ל כי ע"י בחי' העלאת המ"נ למעלה למעלה כנכון הנה כל העולמות נעשים בחי' מקבל זה מזה אל שלמעלה ממט ע"ש. הנה זה שאמה"כ כי בחי' הנשיאים הללו היו במדרגה זאת הגבוה שכל בחי' השמות נעשו בבחי' מקבל זה אל זה שלמעלה ממנו. וז"ש אשר נקבו בשמות בחי' נוקבא בשמות כנ"ל. והבן:

אלה הפקודים אשר פקד משה כו' שנים עשר איש איש אחד לבית אבותיו היו ויהיו כל פקודי בנ"י לבית אבותיו כו'. יל"ד למה חזר הכתוב בזה על ענין הנשיאים כי איש אחד לבית אבותיו היו הלא כבר כתב לנו למעלה כמה פעמים בזה וכאן אין צורך להזכיר זולתי כלל המספר של אלה הפקודים וכו'. אכן הנ"ל לרמז בזה דהנה כבר מבואר בספרים שכל המצות ומעש"ט ות"ת ותפלה של האדם הנה כולם עוברים בעלייתם דרך מערת המכפלה אל האבות ואל אדה"ר ודרך שמה יעלו בית אלהים לרצון לפני ה'. כאשר האדם מכוון בהם כראוי להם ואשר ייטב לפניהם הנה גם לפני הש"י יהי' טוב. והנה כבר נתבאר כי בק"ש יש רמז לכל המצות לכן הנה הק"ש של האדם עובר בכל יום דרך מערת המכפלה עד האבות הקדושים ואדה"ר אם נאמרה כראוי ביחוד ובכוונה נכונה. וראשית הק"ש הוא שמע ישראל כו' ה' אחד שהוא מס"נ על כל המצות והוא קבלת עול מלכות שמים שצריך לכוון בתיבת אחד. במס"נ. והנה זה שהפליג הכ' בשבח הצדיקים מנשיאי ישראל כי משה ואהרן וי"ב נשיאי ישראל הנה כאו"א הי' שלם ומוכן במס"נ של כל תורה ומצות לכן העלו ונתעלו בהק"ש שלהם איש אחד הוא הק"ש כו' לבית אבותיו היו מגיעים אל האבות ותיקון אדה"ר כנ"ל. לכן עי"כ ויהיו כל פקודי ברי לבית אבותם הי' עלי' לכל המצות הם הפקודים כמ"ש פקודי ה' ישרים והי' להם עלי' דרך האבות. וזה מבן עשרים שנה. מבן הוא שם ב"ן. עשרים גימ' כתר . שנה גימ' ספירה. הוא העלאת מבחי' מלכות עד הכתר. שנה גימ' ספירה ומעלה הוא גבוה מבחי' כתר שהי' עלי' לכל המצות. לכן עי"כ כל יוצאי צבא בישראל הם ההשפעות טובות יצאורק בישראל ולא לזולתם כנ"ל:

ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' כו'. פרש"י מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו. אי' במד"ר אלה תולדות השמים וארץ בהבראם באברה"ם. פי' כי כל בריאת השמים וארץ הי' עבור אברהם שצפה הקב"ה שיבוא אברהם לעולם. וכמו כן מצינו כמה נשמות מצדיקים שכל ביאתם לעולם רק לתקן נשמות הדור והמה כמו האילן הנטוע לרבים. וזה שהי' ר"ע מוסר נפשו עד"ז ללמד תורה ברבים כמ"ש בגמרא כי נשמתו של ר"ע הי' ענף מנשמתו של משרע"ה שגם הוא כל עבודתו הי' עבור כלל ישראל כמ"ש ואם אין מחני כו'. וזה שהשיב ליתרו כי יהי' להם דבר בא אלי כל הדיבור שנדבר עמי הש"י הי' רק עבור בנ"י ואיך אחדול מלדבר עמם. כאשר ידוע שמשה רבינו ע"ה הי' בן שמונים שנה כאשר נגלה אליו הש"י בסנה. וזה הי' ראשית הדיבור להוציא את בנ"י ממצרים נשמע שכל גודל מעלתו רק עבור בנ"י. וגם ר"ע הי' יודע זאת שכל ביאתו לעולם רק עבור כלל ישראל לכן הי' מקהיל קהלות ברבים ללמד לרבים כי אם לא יעשה זאת אין לו חיים בעוה"ז כלל. וזה ג"כ הפי' כאן אלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר כו' כי מפני שלמדו תורה ברבים אז נעשו כאלו ילדו. פי'כמו שהם הולידו את משה ואהרן כי עבור זה באה נשמתם לעוה"ז וזה הי' קיומם ללמד תורה ברבים:

(מכי"ק) ושמרו את משמרתי ואת משמרת כל העדה וכו' והזר הקרב יומת. היינו שהלוים היו שומרים החסדים שלא יתפשטו לחוץ רק ילכו ביושר לבנ"י ולא לעובדי כוכבים. וז"ש משוך חסדך ליודעיך. אל קנא ונוקם לזרים ולזה אנו אומרים אלהי אברהם וכו' וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לב"ב וכו':

והחונים כו' משה ואהרן ובניו שומרי' וכו' והזר הקרב יומת. הנ"ל בענין השמירה הזאת וכי גנבים היו שם שהיו יראים מהם. אכן הנ"ל עפ"י מ"ש בפ' ואתה את בריתי תשמור שצריך שמירה למדת היסוד וזה הי' כוחם של משה ואהרן לשמור את בנ"י ממקרה רעה חלילה כמ"ש וילונו כל עדת בנ"י על משה ואהרן שבזכותם לנו בנ"י בקדושה כנ"ל. והנה המקדש הוא מקום השראת השפע העליונה והוצרך שמירה מהחיצוני' שלא יהי' להם אחיזה. וזהו משמרת המקדש לצורך משמרת בנ"י כנ"ל. והזר הקרב יומת שהמיתו כל החיצונים לבל יתקרבו אל הקדושה והוא הרמז אמה כליא עורב שהי' במקדש כדאיתא בגמ' למען לא יהי' מקום לנוח ולאחוז שבט הרשע על מקדש ה' בבנ"י. והנה זהו טנין משמרת הלוים תמיד במקדש להיות נעורים כל הלילה זה הי' ג"כ למשמרת בנ"י. ומה גם שהלוים היו מבחי' הגבורה והצמצום לכן הם היו מבחוץ לכהנים שהשפיעו החסדים כמ"ש מציון מכלל יופי כל השפעות יוצאים משם. וזהו לשון עזרה שהי' במקדש להיות עזרה וישועה לבנ"י. וז"ש והכהנים מפתחות העזרה בידם להשפיע כ"ט לבנ"י.

כל פקודי הלוים כו'. עיין הרמב"ן שתמה מאד מפני מה פקודי שבט לוי היו פחותים מכל השבטים הלא הם לא חטאו בעגל ולא חסרו מהם ולמה הי' מנינם פחות כזה. ותירץ הרמב"ן כי הריבוי של השבטים הי' מחמת דכתיב כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ושבט לוי לא הי' תחת השיעבוד במצרים לכן לא נתרבו. והאוה"ח כתב על תירוץ הזה שאינו מובן ע"ש. והנראה לבאר כוונת הרמב"ן ז"ל עפ"י מ"ש בזוה"ק משה אתפשטותי' בכל דרא. הפי' בזה כמ"ש חכז"ל שקול משה כנגד כל ישראל כדמצינו צדיק יסוד עולם ר"ל שהוא הכולל מכל העולם כמ"ש אלה תולדות השמים וארץ בהבראם באברה"ם כי בשבילו לבד נברא העולם. ואחד הי' אברהם ולא הי' העולם חסר כלום כי הוא הי'כולל כל העולם. עד שנולד לו יצחק בנו למאה שנים וגם הוא הי' יחיד בדורו וכל העולם נתקיים עליו לבד. ואח"כ יעקב בדורו הי' יחיד אשר כל העולם עומד בשבילו. אולם כאשר נולדו לו י"ב שבטי י"ה הנה המה אך כולם יחד היו כלולים בבחי' צי"ע כאלו הי' יעקב אבינו קיים בעולם. ואח"כ כתיב וימת יוסף כו' וכל הדור ההוא ובנ"י פרו וישרצו וירבו ויעצמו מאד. מפני כי נתמעטו הדורות מכפי ערך השבטים כמ"ש וירעו אותנו המצרים שכתבו המפרשים שגרמו להם להיות רעים ונפלו ממדריגתם הראשונה. שהי' אחד שקול כנגד הרבה. לכן היו צריכין להיות פרו ורבו להיות הרבה שקולים כנגד צדיק אחד יסוד עולם שיהי' קיום לעולם בבחי' יעקב אביהם. לכן שבט לוי שלא היו באותו הגזירה כאשר יענו. לכן הם עמדו במעלתם להיות אחד שקול כנגד הרבה והוא כמ"ש בגמ' יאיר בן מנשה הי' שקול כשלשים וששה איש. לזאת לא היו בבחי' פרו וישרצו כי מספרם הי'עולה לכמה וכמה מבנ"י. ויכול להיות שזה כוונת הרמב"ן ז"ל מחמת שלא היו באותו הגזירה כו' מתמת שלא חטאו ולא נפלו ממדריגתם הי' אחד שקול כנגד הרבה כנ"ל. וז"ש במשה אתפשטותי' בכל דרא. פי' משה הי' שקול כנגד כל ישראל וממילא כל ישראל היו שקולים כנגד משה וכל ששים רבוא מבנ"י עכ"פ היו עומדים כנגד משה רבינו ע"ה ולזה אי' בגמ' סוטה סוף פ"א משה רבינו לא מת דכתיב לכן אחלק בו ברבים. פי' שנחלק זכותו וכוחו ברבים. כי הרבים מבנ"י הם עומדים כנגד כוחו של משרע"ה שהי' כולל הדור. ובזה פרשתי בפ' דברים יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם דהנה בזמן שישראל עושים רצונו של מקום והם צדיקים הנה גם כשהם מועטים כל אחד שקול כנגד אלף וכיוצא. אבל חלילה כשהם במדריגה נמוכה צריכים להיות רבים כי הקדושה מתפשטת על כל אשר תמצא אם רבים ואם מועטים במדתם. נמצא לכך מתחלה היו האבות אחד אחד מעטי הכמות ורב האיכות ואח"כ בתולדות יעקב אבינו ע"ה הוצרכו להיות יותר עד שיעקב אבינו ע"ה ראה ס' רבוא מישראל. ובאורך הגלות במצרים כשהיו נמוכים יותר אז פרו וישרצו מאד מאד יותר. אבל בדורו של יעקב נאמר רק ויפרו וירבו מאד פעם אחד כי עדיין היו גדולים וטובים רק אח"כ נפלו ממדריגתם כאשר יענו אותו אבל בשמת מ"ת חזרו למעלתם ואז היו רק ס' רבוא. והנה זהו שאמר להם משרע"ה ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב פי' עתה הנכם במדריגה קטנה כמו הכוכבים אע"פ שהם רבים אינם מאירים כמו השמש והירח אבל הצדיקים צריכים להיות כמו שכ' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו פני משה כפני החמה וכןצדקתם תצהיר כאור שבעת הימים: לכן אמר להם יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים בריבוי גם ויברך אתכם כאשר דבר לכם בשעת מתן תורה במדריגה הגבוה. אז גם השני המעלות יהי' לכם בריבוי הכמות ורב האיכות כנ"ל וזה שכתוב ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד. שני המעלות האלו בטובת האיכות אשר ייטב לך גם תרבון מאד בכמות: