תפארת יעקב אבן העזר קידושין צט

(נז) חוץ מפלוני וכו' מקודשת מספק. זהו דעת הרמב"ם וטעמו כיון דאומר אביי בתר הכי אי איתא לדר' אבא משמע דאכתי בספיקא קאי דאל"כ כל דבריו הם לר"א בלבד. ועוד כיון דפריך בש"ס אלא אשת שני מתים היכי משכחת לה משמע דלרבנן נמי משכחת לה דאל"כ מה בכך דלא משכחת לה לר"א כמו לרבנן. איברא קשה לכאורה הא דלא חשיב שש עשרה נשים דאשת שני מתים פוטרת צרתה והתוס' תרצו דבפלוגתא לא קא מיירי ולהרמב"ם לרבנן נמי משכחת לה. ואין להקשות לר' אבא דבעי מאי מספקא לי' דיש לומר דבאמת משם הוא פשוט ויצאה והיתה אבל להרמב"ם דקאי בספיקא קשה ונראה משום דאיכא פלוגתא דתנאי באשת שני מתוס' אי הוי דאורייתא א"כ איכא למימר דבפלוגתא לא קא מיירי ועיין תוס' יבמות (דף פ"ב):

(נח) הרי זו מקודשת ותהי' אסורה עליו. ה"ה כתב על זה דהוא בש"ם גיטין דבעל מנת מודי רבנן וה"ה לקידושין. ולכאורה יש לתמוה דהכא בלא"ה מקודשת משום דתנאי בטל ומעשה קיים דהוי בדבר שאי אפשר לקיימו וצריך לומר דאי על מנת נמי שיור הוא לא הוי אמרינן תנאי בטל רק המעשה בטל לפי ששייר בקידושין וע"כ לא אמרינן במתנה בדבר שאי אפשר לקיימו דתנאי בטל רק היכי דלא הוי שיור ולכך הוצרך ה"ה לומר משום דעל מנת לא הוי שיור ולפי זה אני תמה האיך מוכת מהתם דילמא התם שאני כיון דבאמת אפשר לקיימו לכך הוי כתנאי דעלמא ולכ"ע לא הוי שיור אבל כאן דהתנאי בגוף הקידושין שאי אפשר שיתקיים לא דמי לתנאי דעלמא ולכ"ע הוי שיור והמעשה בטל:

(נט) כשאר העם. הפוסקים סתמו בזה ומשמע לכאורה דאותו פלוני כשאר העם ממש לכל דבר ובאמת לא ידעתי הא מפורש בש"ס דאם קידש אחד חוץ מפלוני וקידש פלוני סתם הוי אשת שני מתים ולפי זה כיון דמספקא לן בקידושין אפי' לרבנן דמהני חוץ א"כ בעל מנת נמי נהי דוודאי מקודשת למי שקידש במה נפשך אי בחוץ מהני כ"ש בעל מנת אי בחוץ לא מהני הוי תנאי שאי אפשר לקיימו אבל אי קידשה אותו פלוני נראה שהיא מקודשת בספק שמא מהני חוץ ג"כ והוי תנאי שאפשר לקיימו ותנאי ומעשה קיים וא"כ אינה אסורה לפלוני ומהני קידושין שלו והוא תמוה לפע"ד. ודוחק לומר כיון דאנן אסרינן מספק שוב הוי תנאי שאי אפשר לקיימו בוודאי דהא ליתא דמ"מ אפשר לקיימו שיועיל קידושי פלוני ג"כ וצ"ע בזה:

(ס) דכל תנאי שהוא בקום ועשה. הנה בתנאי, שאינו לא קום ועשה ולא שב ואל תעשה כגון תנאי שאני או שיש לי לא זכרו אם הוא נאמן שקיים התנאי אם אין עדים ואף דאמרינן לעיל בהדיא דבלי עדים שיש לו מנה הוי ספק מ"מ לאו על פי דיבורו רק חיישינן שמא יברר בעדים שיש לו ויקלקלה כמ"ש הרמב"ם להדיא אבל באומר שיש לו שיהא קידושי וודאי או קידושי ספק מחמת מאמרו משמע התם דליכא מאן דפליג דבעינן עדים דוקא. ולכאורה נראה הטעם דע"כ נתכוונה זו לעדים דאי למאמרו מה צורך לקידושין על תנאי תשאל אותו אם יאמר יש לו תתקדש לו ואם לאו לא תתקדש וע"כ דנתכוונה זו שיברר בעדים ולפי זה לכ"ע בעינן עדים דוקא רק מספק מקודשת שמא יברר בעדים. איברא דקשה עלי הך דעל מנת שאני צדיק דאמרינן התם דהוי ספק מקודשת בנמצא רשע וקשה הא התם ג"כ ע"כ לדברי העולם נתכוונה כפי מה שהוא בעיני העולם דאי להרהור הלב א"כ אין סמיכתה רק עליו בלבד שאין ידוע זה רק לו א"כ מה צורך לתנאי אם יאמר שהוא צדיק תתקדש לו ואם לאו לא:

והנה לעיל כתבתי שיש לפרש שם דוודאי נתכוונה שיתברר הדבר רק לפי שאי אפשר להתברר דבר זה כי במתשבת הלב הדבר תלוי הוי כתנאי שאי אפשר לקיימו ולעולם מעשה קיים ותנאי בטל והוי אתי שפיר מה שאמרו מקודשת ולא ספק מקודשת דאין כאן ספק רק וודאי. איברא מדברי הפוסקים כולם לא משמע כן והרמב"ם והרא"ש כתבו בהדיא ספק מקודשת. לכן נראה לי דוודאי התם ג"כ נתכוונה שיהא מוחזק לצדיק רק מעת הקידושין משעה שמקדשה ולאח"כ הילכך אף שנתברר שהוא רשע אמרינן שמא מעכשיו נעשה צדיק והרהר תשובה ומעשיו יוכיתו אח"כ כי באמת כך הוא ומעכשיו אנו חוששין שמא כבר התחיל לשוב ואח"כ יודע הדבר בבירור שכן הוא כי סוף מעשיו יוכיחו על תחילתו וכן להיפוך בהרהר עכו"ם אבל וודאי שאי אפשר לומר שסמכה על דבריו של זה בלבד כי מה צורך לתנאי ולפי זה אם נתברר שהוא רשע ועכשיו תיכף אכל חזיר וכדומה שאין כאן רק הרהור הלב בלבד לכ"ע נראה דאינה מקודשת דאי אפשר שנתכוונה זו להרהור הלב של זה בלבד כמ"ש. ועב"ש דאם שניהם אומרים נתקיים או לא נתקיים נאמנין ואפי' בקום ועשה. ולכאורה לדעת הראב"ד לעיל סל"ה במקדש על תנאי וביטלו התנאי דסובר דלא מהני רק עדים שביטל ולכאורה נראה טעמו דכיון דמעיקרא לא שמעו העדים הקידושין רק על תנאי א"כ כשביטל בינו לבינה הוי כמקדש בלי עדים א"כ כמו כן יש לומר באומרים שנתקיים התנאי בינו לבינה ג"כ לא מהני כיון דעידי הקידושין לא ידעו אם נתקיים לא ידע אם נתקדשה אבל להרמב"ם דכל שראו עדים עיקר הקידושין לא איכפת, לן בתנאי א"כ ה"ה הכא ומ"מ יש לחלק דשאני היכי שלא נתקיים וודאי הרי בטלו לגמרי לפי מה ששמעו העדים רק שעכשיו נולד ענין מחודש בלי תנאי לכך צריך עדים שהרי כפי מה ששמעו בטלו אבל כשאומרים נתקיים הרי לא נתבטלו הקידושין לפי מה ששמעו העדים לכך לא בעינן עדים. ועוד נראה דע"כ כוונת הראב"ד התם דהקידושין משעת הביטול דלא הוי מלוה כמ"ש הרא"ש בתשובה כיון דנתנו מתחילה לקידושין ולכך מצריך עדים כיון דמתקדשת מחדש אבל אי נימא דכוונת הראב"ד דלחזק קידושין הראשונים צריך עדים א"כ תיקשי יצטרך עידי הקידושין שיראו הביטול דלא ליהוי חצי דבר דהנך בלי הני לאו כלום נינהו ולפי זה הכא דמהני קידושין הראשונים מודה הראב"ד דלא בעי עדים. גם מה דמשמע מדברי הב"ש דבתנאי דלא מהני מחילה לא מהני אם שניהם מודים שנתקיים והא ליתא דהא בתנאי דעל מנת שיש לי דלעיל דלא מהני מחילה ומ"מ בשניהם מודים שיש לו מהני כמ"ש הב"ש ס"ק ל'. עוד כתב הב"ש בתנאי שב ואל תעשה ושניהם אומרים דעברו אינם נאמנים וראי' מגירושין דמותרת לישא ואין דבריו נכונים דשאני גירושין מקידושין כמו שאבאר בס"ק שאח"ז בדברי הב"ש סוף ס"ק ע':

(סא) אלא צריך עדים. עח"מ וב"ש דמלשון הר"ן משמע דאינה מקודשת כלל בלי עדים ולעיל כתב המחבר בתנאי שאדבר לשלטון דהוי ספק בלי עדים. ובאמת ע"כ גם הר"ן מודה דהוי ספק דאל"כ האיך מדמה למנה לי בידך והלה אומר איני יודע דהתם אינו יכול להוציא מספק אבל מ"מ ספק הוא לדידן וכן לבעל הממון גופא הוי ספק וחייב לצי"ש לכ"ע א"כ גבי קידושין דאיסורא האיך תנשא בספק וע"כ דמודה הר"ן דהוי ספק רק לענין וודאי קשיא לי' להר"ן דהממע"ה וזה ברור. ועח"מ ס"ק נ"ז דבברי לכ"ע הקידושין בטילין רק בשמא נחלקו ודעת הב"ח דגם בזה ספק ונראה קצת ראי' מדיוק לשון הרמב"ן דמעיקרא כתב בתנאי בשלו דנאמן אפי' טוענת שמא ואח"כ זכר בתנאי בינה לבינו אינו נאמן ומיירי בברי משמע דבתנאי שאינו בינו לבינה אפי' בברי נאמן ודבריו סותרין לכאורה ומזה יש להוכיח כהב"ח דבתנאי שאינו בינו לבינה וטוענת ברי הוי ספק ודו"ק:

והנה אם התנאי שאתן לך והיא אומרת שנתקיים והוא אומר לא יש להסתפק אי היא נאמנת דבידה למחול או אפשר