תפארת יעקב אבן העזר קידושין צח

מחילה ולא ביטול כמבואר במשנה פרק האיש מקדש דלא כהר"ן הנ"ל כנלפע"ד:

(נב) שלא בפני עדים. והראב"ד כתב דצריך עדים ונראה טעמו דסובר כמ"ש הרא"ש בתשובה דאפי' הקידושין הראשונים נתבטלו לגמרי מקודשת מחדש אפי' נתאכלו המעות דלא דמי למלוה לפי שנתנו בתורת קידושין מעיקרא ולפי זה צריך להיות הביטול בפני עדים דכיון דעכשיו צריך עדים והרמב"ם דסובר דלא בעי עדים משום דס"ל דהקידושין למפרע. וכתב הב"ח שאם יש הכחשה ביניהם הוי ספק והח"מ השיגו דראוי להיות הדין הוא מותר בקרובותי' והיא אסורה בקרוביו ובאמת כוונת הב"ח מה דלא מצריך הרמב"ם עדים דאמירתם עכשיו הוי כעדים כיון דשניהם מודים בביטול אבל כל שאחד מכחיש יש לומר דמודה הרמב"ם דאפי' אם באמת ביטל אין כאן עדים ואין דבר שבערוה פחות משנים ולכך כתב דהוי ס"מ כנ"ל:

סעיף לו. אמר לה התקדשי לי בפרוטה זו ע"מ שאתן ליך מנה ואח"כ אמר שאינו רוצה לקיים תנאו לעולם אין כופין אותו לקיימו אלא קידושיו בטלים ואינה צריכה גט ומ"מ בעל נפש לא ישאנה בלא גט שמא אח"כ יאמר שרוצה לקיים התנאי לקלקלה על השני ואם אמר שעדיין רוצה לקיימו (נג) אין יכולים לכופו כל י"ב חודש כדין זמן שנותנין לכתולה ומי"ב חורש ואילך כותבין עליו אגרת מרד ואם מת קודם שקיים התנאי אפי' חליצה לא בעיא ואם מחלה היא התנאי בחיי המקדש גמרו הקידושין מיד כאלו קיימו וכ"ז כשלא כנסה אבל כנסה מקודשת מיד (נד) דמסתמא בשעת כניסתה לחופה מחלה לתנאי וחייב ליתן לה כתובתה:

(נג) אין יכולין לכופו כל יב"ח. עב"ש ס"ק ס"א מה שכתב ליישב סתירת הרא"ש מתנאי שאראך והוא תמוה דהא הרא"ש הכריח דבריו דאל"כ לעולם יאמר שיראה לה וקשה הא כאן יש שיעור יב"ח וגם שם יהא שיעור זה ומנא לי' להכריח דצריך להראות מיד. ומה שכתב הב"ש לעיל ס"ק ל"ו דבאראך כל דלא נימא מיד ממילא לעולם שירויח הוא תמוה דכאן פשיטא דמהני הרויח לכ"ע ומ"מ אין לו זמן רק יב"ח א"כ ה"ה התם באראך יש לומר דיש לו זמן יב"ח. לכן נראה לי דמה דמהני כאן יב"ח היינו שכל שעבר הזמן אפי' רוצה אח"כ לקיים תנאו שוב אינו יכול ליתן לה בע"כ ואפי' אי נתינה בע"כ הוי נתינה הכא שעבר הזמן שקבעו לו לכ"ע לא הוי נתינה בע"כ אבל בתנאי דאראך ע"כ הי' הכוונה מיד דאי יש לו שהות אח"כ א"כ מה יועיל יב"ח כל שיראה לה אח"כ הרי נתקיים התנאי אבל לקבל ממנו היא לא תרצה לקבל ואינו מועיל נתינתו אבל בלהראות לא שייך זה ולכך מדייק הרא"ש דלהראות הכוונה מיד:

(נד) דמסתמא. עב"ש ס"ק ס"ג והוא תמוה דהכא נמי חשבה שיתן לה ויתקיים התנאי והתם נמי הספק דחשב דיתקיים ומה בכך דלא נתן עדיין שם ג"כ לא נתקיים עדיין והעיקר בכוונת המחבר דוודאי בלא"ה הרי מוחלת עכשיו והקידושין חלין בוודאי א"כ ממילא לענין כתובה יש לדון דמעיקרא מחלה ג"כ כיון דמוחלת עכשיו אבל לעיל שאנו דנין על הקידושין שפיר הוי ספק קידושין דשמא לא מחל כלל אבל כאן הקידושין וודאין מכח מחילתה עכשיו וממילא גם על הנשואין דנין לוודאי ונראה שלזה נתכוון בח"מ ס"ק נ"ג רק שיש להבין מה צורך להמחבר דבר זה הא בב"י כתב דמה נפשך נוטלת כתובה דאיגלאי מילתא למפרע דהוי נשואין גמורין מכח מחילתה עכשיו וצ"ל דלא ניחא לי' בהך סברא דכיון דאז לא מחלה לא הוי נשואין למפרע רק דממילא דנין דאז מחלה כיון דמוחלת עכשיו והוי קידושין וודאין כנ"ל:

סעיף לז. מי שהלך למדינת הים וקידש על תנאי אם באתי מכאן עד י"ב חודש תהיה מקודשת מעכשיו וקודם שהלך (נה) נתרצו שניהם להאריך הזמן ועבר י"ב חודש ולא בא ובא קודם הזמן האחרון הוי קידושין דכל מעשה שנעשה על תנאי יכול לבטל התנאי (נו) (או להוסיף או לגרוע ממנו) (הרא"ש ור' ירוחם) ואפי' נתאכלו המעות הוי קידושין למפרע כשנתקיים תנאי השני:

סעיף לח. בקידושי תנאי שהוא לטובתו כגון ע"מ שאין בה מומין או שאין עליה נדרים יכול לבטלו אבל אם הוא לטובת האשה כגון ע"מ שאתן ליך מאתים זוז נהי שהתנאי יכול לבטל מ"מ אינה מקודשת אם לא יתן לה מאתים זוז:

(נה) נתרצו שניהם. עב"ש בשם ט"ז שהקשה מהנשבע לפרוע דהתרת שבועה מהני והרחבת זמן לא מהני ודבריו תמוהין דוודאי אנו דנין נשבע לפרוע לזמן פלוני לא הי' כוונתו להרחיב הזמן לכך בעינן התרת שבועה דוקא אבל כאן אפי' התנה בפי' שלא ירחיב הזמן יכולין לבטל תנאי זה לגמרי שיוכל להרחיב כמו שיכול לבטל התנאי לגמרי אבל שם אינו יכול לבטל השבועה רק להתיר שבועתו וזה ברור:

(נו) או להוסיף או לגרוע. עב"ש ועמ"ש שם דכוונת הרא"ש כאן דע"י הוספה נתחזקו הקידושין או ע"י מה שיגרע בא חיזוק לקידושין או ע"י ביטול לגמרי כגון במתנה שאתן מנה יכולין לגרע דסגי בנ' ובמתנה שיבוא ליב"ח יכול להוסיף או לבטל לגמרי והכל לחזק הקידושין והטעם שיכול לחדש תנאי כיון שמחדש התנאי קודם שנתקיים הראשון והוא אינו מגרע בתנאי החדש כח הקידושין שהי' בתנאי הראשון רק מחזקם לכך מהני אבל במתנה שיתן ר' אינו יכול להתנות שיתן ג' דוקא ודו"ק, ועוד יש לומר דשאני קידושין מגירושין דבקידושין סברת הרא"ש שהרי יכולין לבטל באמת הקידושין דמעיקרא לגמרי שאינן רוצין בקיום התנאי ומ"מ יכול לקדשה מחדש באותן המעות דאף שמלוה הן אצלה כיון שלא באו לידה בהלואה מהני כמ"ש כל זה הרא"ש בתשובה להדיא א"כ ממילא יכולין להתנות תנאי לגרע כח הקידושין ג"כ אבל בגט אם יבטל הגט לגמרי ויקרעו הגט שוב אינו יכול לגרש כלל רק שיחזור ויטלנו או שיאמר הא גיטך א"כ ע"כ הכל בתר גירושין הראשונים נמשך א"כ אינו יכול להתנות תנאי לגרע כח הגירושין ממה שהי' קודם דאי מבטלין גירושין הראשונים צריך לגרש מחדש משא"כ כאן מתקדשת בהלואה שת"י כמ"ש הרא"ש ודו"ק:

סעיף לט. האומר לאשה הרי את מקודשת לי (נז) חוץ מפלוני כלומר שלא תאסר עליו אלא תהיה אשת איש לכל העולם ולפלוני בפנוי' הרי זו מקודשת מספק אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי ע"מ שתהיה מותרת לפלוני (נח) ה"ז מקודשת ותהיה אסורה עליו (נט) בשאר העם מפני שהתנה בדבר שאי אפשר לקיימו:

הג"ה. אם חולקין אם נתקיים התנאי או לא י"א (ס) דכל תנאי שהוא בקום ועשה אין א' מהן נאמן לומר שקיים התנאי שהיה עליו לקיים (סא) אלא צריך עדים אבל תנאי שהוא בשב ואל תעשה כל אחד מהן נאמן אם אין שכנגדו מכחישו (הר"ן פרק האומר בשם האחרונים) (סב) וי"א דאפי' בקום ועשה נמי נאמן כל שאין כנגדו מכחישו (הרמב"ן ור"י):