תפארת יעקב אבן העזר קידושין צז

בהך נחלקו א"כ אפי' לפי מה דמשני מדרש תורה עכ"פ הוי חזקה ור"י כתנאי דר"מ ור"י דוודאי שמיע להו ברייתא לכן נראה דפלוגתייהו לאו לענין קידושין כלל רק דקושית הש"ס כיון דלא ס"ל לשום תנא דמשנה היינו תורה מאיזה צד נימא דלתורה נתכוון ומשני מדרש תורה ובהא פליגי חזקי' סבר כיון דמשנה הלכות וודאי במשמע להלכות נתכוון ור"י סובר כיון דתורה נמי במשמע במדרש תורה סגי וכן משמע בטור דבהלכות לכ"ע סגי וא"כ אין ראי' מהך פלוגתא כלל וכן משמע מדברי הרב בהג"ה דבהלכות וודאי קיים התנאי:

סעיף לא. (מח) ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמור הרי זו מקודשת (מט) מספק שמא הרהר תשובה בלבו:

סעיף לב. ע"מ שאני רשע אפי' צדיק גמור הרי זו מקודשת מספק שמא הרהר ע״א בלבו:

סעיף לג. ע"מ שאני בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך ע"מ שאני בושם ונמצא בושם ובורסקי (פי' אומן לעבד העורות) ע"מ ששמי יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון הרי זו מקודשת אבל אם אמר לה ע״מ שאין שמי אלא יוסף ונמצא שמו יוסף ושמעון שאיני אלא בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך שאיני אלא בושם ונמצא בושם ובורסקי אינה מקודשת:

(מח) ע"מ שאני צדיק. בב"י בשם ר"י הביא פלוגתא בנמצא גזלן ונראה פשוט דהוי ספק ג"כ כמו בשאר עבירה דהא בכל עבירות לא הוכשר לעדות ומהאי טעמא המקדש בפסולי עדות לא חיישינן דעשו תשובה דמה בכך כיון דלא הוכשרו לעדות פסולי עדות נינהו ומ"מ לענין תנאי שהוא צדיק מהני תשובה ה"ה בגזלן נהי דלדידן לא הוחזר לכשרותו לעדות עד שישוב אבל מ"מ אי באמת שב צדיק הוא כל שקיבל עליו להחזיר. ואני מסתפק בתנאי שאני צדיק ונמצא צדיק או רשע ונמצא רשע אי הוי קידושי וודאי או קידושי ספק שמא הרהר עכו"ם ושמא הרהר בתשובה. והנה לפי מה שכתב הר"ן לפרש דלכך חיישינן שמא יש לו לפי שהתנה שיש לו א"כ יש לומר דכאן בנמצא להיפוך חיישינן מחמת תנאו אבל בנמצא כמו שאומר לא חיישינן אבל הדבר הקשה שלא זכרו מזה הפוסקים דבהא מקודשת וודאי ונראה להכריח לפי מה שכתבתי דעיקר מה דמהני תנאים אילו אף דאי אפשר לקיימו משום דידה דלא נתכוונה להפליג דחושבת שכך הוא כמו שאומר א"כ אי ס"ד דכל שנמצא כמו שאומר חיישינן שמא בלבו להיפוך א"כ לדעת שניהם אי אפשר לקיימו כי אפשר לידע מתשבתו בעת שאומר וע"כ דכל שנמצא כמו שאומר נתקיים התנאי לכך אפשר לקיימו הוא ודו"ק ועיין בסמוך:

(מט) מספק. ויש לתמוה בזה דאי ס"ד דנתכוונה שיועיל הרהור הלב א"כ מה צורך לתנאי הא לעולם תהא מקודשת מספק ואי נימא דבנמצא כמו שאומר ג"כ חיישינן הי' אפשר לפרש דכיון דאי אפשר לידע בבירור מה הוא הוי תנאי שאי אפשר לקיימו ולכך אפי' נמצא להיפוך מקודשת וודאי דהתנאי בטל ומעשה קיים והוי אתי שפיר הנך תרי כמו כולהו דנקט בברייתא דהוי קידושי וודאי, אמנם נראה לפע"ד דתנאי זה ע"כ הי' שיהא הוא נאמן כפי מה שיאמר והיינו דאי אפשר שיתברר ע"י עדים שהוא צדיק או רשע כי בהרהור הלב הדבר תלוי וא"כ ע"כ כיוונה כפי מה שיאמר ואפי' נמצא להיפוך כיון דמשכחת לה ששב או שהרהר בעכו"ם ממילא מקודשת וודאי על פי מאמרו ולפי זה נראה דאם אומר שהוא כמו שאומר מקודשת וודאי אפי' יש עדים להיפיך ואם אומר שאינו כמו שאומר אינה מקודשת כלל דפשיטא שלא נתכוונה שתהא לעולם בספק וצ"ע בזה ועמ"ש לקמן ס"ק ס' שאם אכל חזיר תיכף אחר קידושין אפי' ספק מקודשת לא הוי ולא חיישינן שהרהר בתשובה ע"ש:

סעיף לד. המקדש את האשה וחזר בו מיד הוא או היא אע"פ שחזרו בתוך כדי דיבור (נ) אין חזרתם כלום והרי היא מקודשת:

(נ) אין חזרתם כלום. דוקא חזרה לא מהני אבל תנאי מהני תכ"ד כל היכי דלא בעינן תנאי קודם למעשה כן משמע לעיל ריש סי' ל"ת ע"ש בכ"מ וב"י ומ"מ נראה דהיינו דוקא בתנאי שאתן או אעשה אבל בתנאי שאני ככל הני מסי"ד עד כאן שתיכף בעת אמירתו נתבטלו הקידושין אם אינו כמו שאומר א"כ ממילא לא מהני תנאי כזה תכ"ד למעשה רק בשעת מעשה או קודם דתנאי זה חזרה הוא ממש ואע"פ שאפשר לומר כיון דהיא אינה יודעת מצדה לאו חזרה הוא דהא ליתא דמ"מ מה צורך לתנאי אי הוא כך בלי התנאי יהא כך ואי אינו כך הרי חזרה הוא ולא ידעתי למה לא זכרו הפוסקים בכל התנאים הנ"ל דבעינן דוקא קודם מעשה לכ"ע אפי' בעל מנת מטעם חזרה שאינה אפי' תכ"ד:

סעיף לה. המקדש על תנאי וחזר אחר כמה:

ימים (נא) וביטל התנאי אע"פ שביטלו בינו לבינה (נב) שלא בפני עדים בטל התנאי והרי היא מקודשת סתם וכן אם היה התנאי מן האשה וביטלה אותו בינה ובינו בטל התנאי לפיכך המקדש על תנאי גט ובעל סתם או כנס סתם הרי זו צריכה גט אע"פ שלא נתקיים התנאי שמא ביטל התנאי כשבעל או כשבנם (ואם קדשה אתר צריכה גט משניהם) (ד"ע):

(נא) וביטל התנאי. הר"ן פרק המדיר האריך ליישב דעת הרמב"ם מהך דעל מנת שאני עני דאפי' אמרה בלבי דזה גרע שאינו קפידא רק תנאי בעלמא ולא שייך מת לה והוא דחוק מאוד. ולפעד"נ דוודאי הפרש גדול יש בין האיש המתנה לטובתו שהוא מפרש הקידושין והתנאי בפיו אז אמרינן דכל כמה שלא קיבלה קידושין מאתר יכול הוא לחזור ולבטל דבריו שדיבר לגרוע כת הקידושין דע"כ לא בעינן תכ"ד או אפי' תכ"ד לא מהני בקידושין היינו לגרוע כת הקידושין או בעלמא כשנותן מתנה לאחד אינו יכול לחזור תכ"ד או שמעיד לחבירו אבל כאן אתי דיבור ומבטל דיבור ודיבור הקידושין ודיבור התנאי אינו ענין זה לזה והוא מבטל ד בור התנאי לגמרי ודיבור הקידושין בתקפו [וכ"כ הרא"ש בתשובה להדיא ע"ש היטב הביאו הב"י בטעם הביטול] אבל במתנה תנאי שהוא לטובתה ובאופן דלא שייך התקבלתי שיהא כמו שקיים התנאי רק לבטל הדברים הקודמין לגמרי כגון על מנת שאני עני וכן כולהו דתלוי בעת קידושין ואי אפשר שתאמר התקבלתי שהי' אז עשיר או להיפוך רק שנאמר דבטל התנאי זה לא שייך כה"ג שהרי האשה לא הסכימה בקידושין רק שיהא כך או כך וכל ענין האשה היא שתיקתה והוא ההסכמה שלה ולא הסכימה רק באופן הזה ולא שייך לומר אתי דיבור ומבטל הסכמה שלה א"כ אין כאן קידושין בלי הסכמתה ובשלמא בו שייך לומר דפלגינן הדיבור דיבור התנאי ודיבור הקידושין קיימין משא"כ אצלה אין הדבר בגדר תנאי לחלקו לשנים רק כך הסכימה כמו כוס יין ודבש דלא שייך לומר שתמחול אח"כ והוא דבש דמ"מ בטל הסכמתה וצריך לקדש מחדש ולא שייך שנבטל הסכמתה בלב ונפלוג לחצאין הסכמת הקידושין ולא באופן זה דוקא וזה ברור לפע"ד. ומ"ש הרמב"ם וכן אם הי' התנאי מן האשה או דהכוונה שהאשה התנה דשייך בה ביטול כמו בדידי' או דמיירי שהי' התנאי באופן שיכול להתקיים על פי מחילתה שאינו בתנאי שאני אבל בתנאי שאני דתלוי הכל בעת קידושין והוא התנה בעת קידושין והיא שתקה פשיטא דלא מהני לא