תפארת יעקב אבן העזר קידושין צא

באומר הן] או דהנך פוסקים גרסי רישא וסיפא בחד טעמא אבל הך דעה דהוי כעל מנת שלא ימחה נראה לפע"ד שאין לה עיקר כלל כמו שביארנו לעיל ס"ק כ"א ויש לצדד להקל בזה:

סעיף י. אמר על מנת שיאמר הן (כד) אע"פ שאמר בתחילה איני רוצה כל שחור ואמר הן נתקיים התנאי ולכן לעולם הוי ספק עד שימות האב והאומר ע"מ שישתוק אם שתו בשעת שמיעה מקודשת אע"פ שחזר ומיחה:

הג"ה. (כה) מיהו אם לא היה בביתו כששמע וכשבא לביתו מיחה הוי מחאה דמה ששתק בתחילה משום שלא הי' בביתו (כך משמע לריב"ש סי' י"ד. וקנ"ג) ואם מיחה בשעת שמיעה אפי' חזר ונתרצה אינה מקודשת מת האב עד שלא שמע מקודשת והאומר ע"מ שלא ימחה כל ומן שמיחה נתבטל התנאי אפי' נתרצה בשעת שמיעה וי"א דאם אמר הן פעם א' שוב אינו יכול למחות (טור):

סעיף יא. מת הכן מלמדין את האב שימחה כדי שלא תזקק ליבם:

(כו) אע"פ שאמר בתחילה איני רוצה. כבר הוכחתי מן התוספתא ומהש"ס דאיני רוצה לכ"ע מבטל הקידושין גבי אב רק בפלוני אינו מבטל אפי' אינו רוצה אבל בשתק בזה יש לומר דאפי' באב לא נתבטלו ותליא במה שכתבתי לעיל ס"ק כ' וכתב הרמ"ה דחולצת ותמהו עליו דאתה מצריכה כרוז לכהונה כשלא יאמר הן ולק"מ דהא פשיטא דכמו דמלמדין אותו לומר איני רוצה היכי דמהני כמו כן היכי דטוב לפני' שלא תשאר עגונה לומר הן מלמדין אותו לומר הן רק דס"ד דתפטר בלי חליצה כשאומר אינו רוצה וא"כ נלמד אותו לומר איני רוצה קמש"ל דלא מהני רק צריכה חליצה וא"כ מלמדין להיפוך שלא להצריך כרוז לכהונה ועוד דבלא"ה כיון שאמרו בתוספתא במת האב חיישינן שמא אמר הן ומקודשת מספק א"כ אף כאן פשיטא שאין מצריכין כרוז לכהונה דאסורה לכהונה שמא אמר הן ולא ידעינן וא"כ ממילא שריא לעלמא בחליצה וזה ברור:

(כה) מיהו אם לא הי' בביתו. עח"מ שהשיג על זה ובאמת לק"מ דשאני פלוני שלא רצה להיות סר למשמעתו דוקא רק התנה כתנאי דעלמא הילכך כל שנתקיים סגי בכך אבל באביו אמרינן שרצה להיות סר למשמעתו ולא חשיב שתיקה רק כשבא ושתק כאן ומה יועיל שתיקתו אז והוי כשתיקה קודם שמיעה או כשתיקה אתר מיתת הבן כמ"ש לעיל ס"ק כ' וכן מוכת בתוספתא שיש חילוק בין אב לפלוני כמ"ש לעיל ס"ק כ' ע"ש ויתר הדברים מבואר הכל בפוסקים ובמ"ש לעיל ס"ק כ':

סעיף יב. אמר לה התקדשי כפרוטה על מנת (כו) שאעשה עמך כפועל (כז) או אדכר עליך לשלטון אם יש עדים שעשה עמה כפועל או דבר עליה לשלטון מקודשת בודאי ואם אין עדים מקודשת מספק:

(כו) שאעשה עמך כפועל. משמע שאין לדבר גבול וכל שעשה יום אחד סגי בכך ורש"י פי' במשנה אעשה עמך כפועל בפעולה יום אחד ולא נתבאר כוונתו אי דכך הי' התנאי או דבא לפרש במתנה סתם סגי לעשות יום אחד ונראה לי שכל שהי' המלאכה ידועה כגון שהי' לה בנין לבנות והתנה שיעסוק כפועל בבנין הזה סתמא אמרינן דכל ימי משך הבנין צריך לעשות כפועל עד שיגמר וכן מוכח מהך דפרק מי שאחזו על מנת שתנקי את בני כמה מניקתו שתי שנים ופריך מברייתא דיום אחד סגי ומשני הא רבנן והא רשב"ג דלרשב"ג להרווחה מיכוון א"כ כל ימי משך הנקה שיצטרך הולד להניק מסתמא היתה כוונתו ולרבנן דלצעורה קא מיכוון ביום אחד סגי. ולפי זה בקידושין דוודאי להרווחה מיכוונת (דמהאי טעמא מהני מחילה בזה אף דבגט לא מהני] א"כ יש לנו לדון דכל ימי משך המלאכה שהיא צריכה לפועלים יעשה הוא כפועל [ועוד אי ס"ד שיש מקום לחלק בכך א"כ יש לומר דהא קמ"ל מתניתין ולא מוכח דבשכר לא מהני כמו שאבאר לקמן פירש"י] ולפי זה מה שפירש"י בפעולה יום אחד היינו שכך התנה בפי' (דהא מיירי הכא בדברים ידועים כמ"ש הרא"ש וכמו שאבאר בסמוך] והיינו דמשמע לי' במתניתין דכל שעשה יום אחד סגי בכך כנלפע"ד:

(כז) או אדבר עליך לשלטון. דבר זה צריך ביאור קצת והנה שם (דס"ג) איתא אמר ר"ל והוא שנתן לה שוה פרוטה ובשכר לא וכו' עד מתניתין קשיתי' מאי אירי' דתני על מנת ופירש"י על מנת תנאה משמע ולא בשכר. ויש לתמוה מ"מ היכי דייקינן מדברי ר"ל ור"ל גופא האיך דייק ממשנה דבשכר לא וודאי בעל מנת שהיא מקודשת מעכשיו רק תנאי הוא וצריך לקיים התנאי א"כ פשיטא דצריך ליתן לה פרוטה כמו תנאי דעלמא דהא לא קידשה בגוף התנאי רק קידשה עכשיו טל תנאי כך וכך אבל אם באמת קידשה בשכר שידבר עלי' לשלטון מקודשת ג"כ ומאי דוחקי' דר"ל לומר דבשכר לא ואי דלא הי' כוונת ר"ל באמת רק דבעל מנת אינה מקודשת בגוף השכר א"כ מאי הקשו על ר"ל מברייתא שאני התם דקידשה בגוף השכר משא"כ הכא שאמר על מנת. ובאמת שרש"י ז"ל הרגיש בזה ופי' דע"כ מתניתין לגופא לא איצטרך כלל דפשיטא דצריך לקיים התנאי רק אי נימא דמתניתין מיירי שקידשה בשכר הא גופא קמש"ל דלא הוי מלוה אבל אי מתניתין שלא קידשה בשכר כמו שהכריחו בש"ס דעל מנת תנאה ולא בשכר א"כ בהכרח דכוונת התנא להשמיענו דבשכר לא דהוי מלוה דאל"כ מאי קמש"ל מתניתין דצריך לקיים התנאי וכבר בש"ם לעיל כל כי האי גוונא בדיני תנאי פשיטא עיין היטב פירש"י בד"ה והוא דמבואר כמ"ש:

נמצינו למדין שאי אפשר שנפרש במשנה שום חידוש דקמש"ל איזה ענין בקיום התנאי בעצמו דא"כ שוב לא מוכת דינו של ר"ל דבשכר לא כמו שביארנו ומעתה יש לתמוה במה שכתב הרא"ש בשם התוס' דקמש"ל מתניתין דס"ד שיכולה לומר לדברים הללו איני צריך דא"כ תיקשי האיך דייקינן ממשנה זו דבשכר לא והב"י כתב שאין הכרת לדברי התוס' ובאמת להיפוך מוכח לכאורה וצריך לומר דס"ל לתוס' דאותה רבותא ממש הוי מצי למיתני כשאמר בשכר וממילא דינא הכי גם באומר על מנת שאין הפרש אצלם בין על מנת לאומר בשכר לענין זה. ומה שהכריחו התוס' דבר זה הוא דלא משמע להו דכולה מתניתין לגופא לא צריך כלל רק להורות ההיפוך דבשכר לא והוי לי' למיתני בשכר אינה מקודשת לכך פירשו דוודאי איצטריך לגופא להורות דאינה יכולה לומר לדברים אילו איני צריך ומ"מ מדייק שפיר דבשכר לא דאל"כ ליתני בשכר ולדבריהם אתי שפיר טפי מה שאמרו בש"ס מאי אירי' דתני על מנת ליתני בשכר והיינו כמו שכתבתי דאותה הרבותא דמשמיענו בעל מנת יכול להשמיענו בשכר ודו"ק אבל אי נימא דמתניתין לא קמ"ל מידי רק דבשכר לא הוי לי' לומר בפשיטות דעל מנת תנאה משמע ולא בשכר וממילא מוכת דבשכר לא דאל"כ מאי קמש"ל כמו שפירש"י ולהתוס' הנ"ל ניחא. ועל פי זה יובנו דברי הרא"ש שהביא תוספתא דמשמע מינה דמיירי בדבר ידוע ופי' ב"י דכוונתו להוכיח מתוספתא דלא כהתוס' ובח"מ ובב"ש השיגו עליו ועל כולם אני תמה בגוף דברי הרא"ש מנין לו להוכיח מתוספתא דמיירי בדבר ידוע ואי משום שאמרו כדרך המדברים הא פשיטא דלכ"ע הכוונה שבאותו דבר שדיבר צריך שידבר כדרך המדברים לשאול טובה בעד אחד אבל מנין מהי' להם דבר ידוע. לכן נראה לי שעיקר כוונת הרא"ש דמשמע בתוספתא דלענין מה