תפארת יעקב אבן העזר קידושין פח

יש לתמוה בטור דמעיקרא כתב אבא ואין איסור רק מחמת שיהיו קידושין למפרע א"כ ה"ה פלוני ועוד אי אבא דוקא ופלוני לא למה כתב בסיפא בחצר הא בביאה גופא הוי תנאי בפלוני:

אמנם דברי הטור לקוחין מדברי הרמב"ם וברמב"ם אתי שפיר הכל שהוא כלל תנאי הקידושין והגירושין הילכך הוצרך לומר ברישא אופן דבשניהם לא מהני ואופן דבשניהם מהני לכך ברישא כתב אבי' ואחי' שהן ערוה אבל פלוני נהי דבקידושין אפי' בהא לא מהני בגירושין מהני כמבואר בש"ס להדיא ובסיפא כשזכר אופן דהוי תנאי הוצרך לומר בחצרו דבביאה נהי דבגירושין מהני בקידושין לא מהני ודבריו ברורים והטור והרב בהג"ה דמיירי בקידושין לא הי' להם לומר רק ברישא בביאה וסיפא בחצר ומ"ש הב"ח דיכולה להבעל אחר מיתה אינו נראה כלל דאינו בידה שימות בעלה קודם לקיים התנאי וכמו דלא מיקרי בידו שלא תגיד לו דשמא יודע לו וא"כ ה״ה בהא שמא תמות היא ואינו בידה ומה שכתבתי בדעת הרמב"ם הוא ברור:

סעיף ה. התנה בשעת הקידושין שלא יהא לה שאר וכסות תנאו קיים ואינו מתחייב לה בהם אבל אם התנה שלא יתחייב בעונה (יד) תנאו כטל וחייב כה. הג״ה. דכל המתנה על מה שכתוב בתורה ואינו ממון תנאו בטל (ד"א) וי"א (טו) דכל מה דתיקון רבנן הוי כמ"ש בתורה (הגהות מיי' ריש הכותב):

(יד) תנאו בטל. ודעת המרדכי פרק השוכר דבהא ג"כ תנאו קיים דבידה למחול עונתה ודעת כל הפוסקים אינו כן ונראה הטעם שאין בידה רק למחול בכל פעם שיהא עליו החיוב אבל שתמחול לעולם שאם תרצה אח"כ שיקיים עונתה שוב לא יצטרך זה אינו בגדר מחילה אבל ממון כל שמחלה פעם אחת אפי' מבקשה לחזור בה אח"כ לא מהני. ומ"ש הב"ש במתנה שתפטרנו מן העונה נראה הכוונה דבכל פעם תמחול לו לא שתפטרנו פעם אתת לעולם דהא לא מהני:

(טו) דכל מה דתיקון רבנן. במרדכי שם מביא ראי' מהך דפרק אעפ"י רצה כותב דקאמר דתנאי לא מהני דהוי מתנה על תיקון דרבנן דעדיף משל תורה ובאמת אינה ראי' דשאני התם דיש בזה איסור לשהות בלי כתובה וכל הפוחת הוי בעילת זנות אבל בממון גרידא דרבנן וודאי מהני תנאי ואולי גם כוונת המרדכי כך וגם הרב בהג"ה נראה שנתכוון לזה ודו"ק:

סעיף ו. נתן לה פרוטה ואמר לה התקדשי לי בזה על מנת שאתן ליך מנה (טז) כשיתקיים התנאי יחולו הקידושין למפרע אע"פ שלא אמר מעכשיו שכל האומר על מנת (יז) באומר מעכשיו דמי ואם קבלה קידושין מאחר קודם שיתקיים התנאי ואח"כ נתקיים התנאי אין קידושי השני כלום ואם אמר לה (יח) ע"מ שאתן ליך מנה תוך ל' יום אם נתן לה תוך ל' יום הוי קידושין למפרע ואם לא נתן תוך ל' יום אינה מקודשת ואם קבלה קידושין מאחר ל' יום (יט) מקודשת ואינה מקודשת עד ל' יום ובי שלמו ל' יום אם לא קיים ראשון תנאו פקעו קידושי קמא וגמרו קידושי כתרא ואינה צריכה גט מראשון ואם קיים ראשון תנאו אינה צריכה גט משני:

(טז) כשיתקיים התנאי יחולו הקידושין למפרע. הנה לכאורה מפשטות סוגית הש"ס משמע דבידו לקיים כל אימת שירצה דהא בסיפא קתני באמר עד ל' צריך לקיים בתוך ל' דוקא משמע דברישא אין לדבר גבול ולעולם יכול לקיים. איברא קשה עלי מאד לומר שתהי' אגידא בי' כל ימי' וכל ימיו של זה יועיל קיום התנאי ונראה לי שדבר זה תלוי אם תתבע האשה אותו והוא לא ירצה ליתן נתבטל התנאי ומ"מ בתוך ל' וודאי אינה יכולה לתבוע דסתם יש לו זמן ל' יום אבל לאחר ל' כל שתובעת לקיים התנאי והוא אינו רוצה נתבטלו הקידושין. ואשר הביאני לזה הוא מה שאמרו שם אבל אשה כסופא לה למיתבעי' אימא מודה לי' לר' יהודא וקשה אפי' אי לא כסופא ותתבע מ"מ אגידא בי' והוא לא יקיים תנאו ולפי הנ"ל ניחא דוודאי אם תתבע ולא ירצה ליתן נתבטלו הקידושין אפי' בעל מנת לכך הוצרך לומר משום דכסופא לה למיתבעי' כנלפע"ד אף שלא ראיתי להפוסקים מזה דבר ועמ"ש לקמן בדברי הר"מ הנרבוני:

(יז) כאומר מעכשיו דמי. ובענין אי חסרו משפטי התנאים תליא במתלוקת אי במעכשיו בעי משפטי התנאי אבל באם משמע לכאורה דלכ"ע בעי משפטי התנאי ולדידי יש ספק בהך דהכא דאולי לא בעינן משפטי התנאי רק אם המתנה התנה התנאי לטובתו דבלי קיום התנאי אין המתנה רוצה בקיום המעשה אז אמרינן דכל שלא הי' כפי משפט התנאי המעשה קיים בלי תנאי אבל כאן דהמתנה וודאי רוצה שיתקיימו דבריו בלי התנאי רק לטובת האשה התנה שיתן לה מאתים זוז והיא לא אמרה כלום ולא נתרצית רק באופן זה א"כ מה בכך דלא הי' משפטי התנאי מ"מ היא לא נתרצית רק במאתים זוז רק סברה וקיבלה שתהי' מקודשת משעה שנותן לה הדינר שאין הפרש אצלה שתקבלם תיכף או שישלים לה אבל מאיזה צד נימא שתתקדש בדינר בלבד מחמת חסרון משפטי התנאי. איברא ממה שהקשה הרשב"א להנך דמצרכי' בעל מנת משפטי התנאי מהך דר' אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר ולפי הנ"ל לק"מ. משמע דס"ל דאפי' בכה"ג תנאי בטל ומעשה קיים אבל לפע"ד צ"ע בזה כמ"ש:

(יח) על מנת שאתן לך מנה תוך ל' יום. ואם אמר אם אתן לך בעי משפטי התנאי לכ"ע. ונראה לי דאם אמר הרי את מקודשת לאתר ל' אם אתן לך מנה בתוך ל' יום בהא למ"ד בעל מנת לא בעי משפטי התנאי כאן אפי' באם לא צריך לפי מה שכתבו הרשב"א והרא"ש בגיטין בשם הראב"ד הטעם דעל מנת לא בעי משפטי התנאי משום דדוקא באם שמבטל המעשה אפי' יתקיים התנאי שהרי עכ"פ לפי התנאי אינה מקודשת מיד לכך צריך חיזוק אבל בעל מנת שלא גרע כת המעשה בקיום התנאי רק בביטול לא בעי משפטי התנאי, ולפי זה כאן מה שאמר הרי את מקודשת לאתר ל' בהא לא בעי משפטי התנאי כמבואר לקמן סי' קמ"ו להדיא בלי חולק א"כ מה שהתנה אח"כ אם אתן לך מנה תוך ל' הרי לא גרע כת המעשה בקיום התנאי דבלי התנאי ג"כ לא היתה מקודשת רק אתר ל' וכל שיתקיים התנאי לא נתבטל המעשה כלל א"כ אם זה כעל מנת הוא לגמרי לסברת הראב"ד הנ"ל:

(יט) מקודשת ואינה מקודשת. זהו מה שכתב ר"י בשם הר"מ הנרבוני הביאו ב"י ולא יכולתי לידע מה חידש הר"מ הנרבוני בזה. גם למה לא כתב זה בהך דינא דמעיקרא כשלא הגביל זמן כלל דהוי מקודשת ואינה מקודשת. לכן נראה לי דסובר הר"מ הנרבוני דדוקא הכא דממילא כשלא יקיים התנאי בתוך ל' יתבטלו הקידושין הילכך דנין כמקודשת ואינה מקודשת שהרי ביטול הקידושין יבואו ממילא אם לא יתקיים התנאי בקום ועשה אבל בהך דמעיקרא שלא הגביל זמן כלל א"כ אי אפשר שיתבטלו קידושין הראשונים רק במיתת הראשון ולא ממילא הילכך כיון דהביטול לא יבוא רק אם יארע סיבה שיתבטלו אין דנין אותה כמקודשת ואינה מקודשת שכל שלא נתבטלו מקודשת גמורה היא לראשון אך לפי מה שכתבתי לעיל דאפי' לא הגביל זמן והיא תובעת לקיים