תפארת יעקב אבן העזר קידושין פו

דשאני היכי דהן גומר התנאי דהא לא מהני משא"כ היכי דכבר נגמר בלאו אפשר דלא איכפת לן מה שזכר הן אח"כ:

סעיף ג. כל האומר מעכשיו או על מנת (ז) אינו לכפול תנאו ולא להקדים תנאי למעשה אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו (ה) יש חולקים ואומרים דאפילו באומר מעכשיו או על מנת צריך להיות בתנאי כל הד' דברים:

הג"ה. וי"א דאפי' לא פי' כל דיני תנאי (ט) רק אמר סתם שמתנה כתנאי בני גד ובני ראובן הוי תנאי גמור (הגהות מיי' פ"ו):

(ז) אינו צריך לכפול וכו' אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו. הנה לעיל זכר ד' דברים הנצרכין לתנאי דהיינו שיהא הן קודם ללאו וכאן כתב ברישא שאין צריך לכפול ולהקדים ולא זכר הן קודם ללאו ומדכתב אח"כ שצריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו משמע דהן קודם אין צריך. וברור דהכוונה כך דלכך בעינן הן קודם ללאו משום דבעי כפילת התנאי הילכך כשזכרו להיפך לאו קודם להן מעשה קיים ולפי זה ממילא ה"מ היכי דבעי כפול אבל היכי דלא בעי כפול כלל רק הן בלבד סגי א"כ מה בכך שזכר הלאו קודם לא גרע מאי לא אמרו כלל משא"כ היכי דבעי כפול דאי אפשר בלעדי הלאו הילכך כשהוא קודם לא מהני ומהאי טעמא בזכר לאו והן ולאו מהני לכ"ע דלאו קמא כמאן דליתא ויש כאן הן ולאו וה"ה במעכשיו מה בכך דלאו קודם כיון שזכר הן במעכשיו הוי כהן ולאו ולכך כיון שזכר דלא בעי כפול שוב אין צורך לפרט זה דהן קודם ללאו וזה ברור ודלא כהב"ש שכתב דלעולם צריך לסיים בלאו דהא ליתא כמו שביארנו:

(ח) ויש חולקין. זהו מה שהקשו על הרמב"ם דהא מצינו שאין תנאי בחליצה משום שאי אפשר לקיימו ע"י שליח ואפי' בעל מנת כמבואר להדיא בש"ס (והתם ע"כ כמעכשיו דאי אפשר שתחול החליצה אח"כ כמו בנקרע שטר קידושין דאינו חל אח"כ וכן קידושי ביאה אינן יכולין לחול אח"כ]. עוד הקשו מהך דשמואל דתיקן כפילת התנאי ותנאי קודם למעשה גבי גט שכיב מרע ולא תיקן מעכשיו ולפעד"נ דלק"מ מכל זה והיא בשום לב למה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות גירושין מולה שרוצה לגרש ואינו רוצה לגרשה מעכשיו כדי שלא תטרף דעתו יאמר כפי תקנת שמואל. והנה ה"ה הבין דברי הרמב"ם שבא לרמוז בלשונו למה לא תיקן מעכשיו ולא הי' צריך לכל זה ועל זה אמר כדי שלא תטרף דעתו ומתוך פי' זה יצא לו לה"ה שם קושיא אחרת שהרי כל גט שכיב מרע ע"כ מעכשיו הוא שאין גט לאחר מיתה ודחק שם מאוד בישוב קושיא זו והודה בעצמו שאין דבריו מחוורין אבל באמת ברור שלא נתכוון הרמב"ם לדבר זה כלל ואיזה טירוף דעת יש במה שיגרש מעכשיו אם מתי דהא מ"מ לא תהא מגורשת רק כשימות רק כוונת הרמב"ם שלא רצה לגרשה שתהא מגורשת תיכף לחלוטין בלי שום תנאי כדי שלא תטרף דעתו ולכך רוצה לגרש על תנאי אם ימות ובוודאי שגירושין הללו בהכרח מעכשיו הם דאין גט לאחר מיתה ומפורש הוא בגט מיומא דנן ולעלם כמ"ש ה"ה בשם בעל העיטור שם:

אמנם מה שהצריך הרב ז"ל כפילת התנאי ותנאי קודם למעשה הוא מן הטעם הזה בעצמו שלא אמרו בעל מנת לא בעי משפט התנאי רק במקום שהי' יכול להתנות בלי על מנת רק באם וזה שאמר והתנה בעל מנת או במעכשיו אין צריך עוד למשפטי התנאי אבל היכי שאין מציאות לגוף המעשה כלל רק מעכשיו א"כ על מנת או מעכשיו של זה לא מעלה ולא מוריד כלל דאי אפשר למעשה זה להיות רק מעכשיו ולכך גבי גט שכיב מרע שאי אפשר לגרש רק מעכשיו וכמו כן בחליצה שאי אפשר בשום פנים לחלוץ שתחול חליצתו אחר קיום התנאי שהרי אחר החליצה שוב אין כאן שום דבר שתועיל אח"כ וכמו בקידושי שטר בנקרע השטר כמו כן בחליצה לאחר החליצה הוי כנקרע ואין ענין החליצה עוד בעולם וכל שאינו עכשיו לא תחול אח"כ הילכך ע"מ שלו לא מעלה ולא מוריד כלל וזה ברור ונכון. אמנם אוסיף לך עוד ביאור בזה לפי שהאומר על מנת או מעכשיו בעלמא אף שבא בתנאי זה לגרע המעשה אם לא יתקיים התנאי מ"מ חיזק מצד אחר שיחול מעכשיו שהרי בידו הוא שיגרש או יקדש ולא יחולו רק אחר זמן כגון להתנות באם או לגרש אתר זמן קבוע וכיון שמצד אחר בא לחזק המעשה שוב אין צריך למשפטי התנאי אבל אם אין בתנאי רק ביטול בלבד לא חיזוק כלל צריך משפטי התנאי א"כ היכי שאין במציאות למעשה רק שיחול מיד תיכף בעשיית המעשה א"כ אין בתנאי רק ביטול בלבד וזה ברור לפע"ד:

ובזה נראה ליישב ג"כ מה דלכאורה יש להבין דהך תנאי דמשה ג"כ מעכשיו הוא דאי לאח"כ א"כ הוי לי' תנאי בהדי שליח ואין צריך משפטי התנאי כמ"ש הר"ן וע"כ דמעכשיו הוי זוכין כמ"ש הרא"ש פרק מי שאחזו מן הירושלמי א"כ מוכת דגם במעכשיו בעי משפטי התנאי. ולפי הנ"ל ניחא כיון שכבר זכו הם בירושתם א"כ מעכשיו של זה לא מן המתנה הוא רק מצד עצמותו הילכך לא מהני שלא יצטרך משפטי התנאי. ולפי זה יצא לנו דין מחודש בקידש בביאה על תנאי אפי' אמר על מנת או מעכשיו בעי משפטי התנאי [חוץ לקיים ע"י שליח] כיון דאי אפשר לקידושי ביאה שימולו רק מעכשיו כמו בנקרע שטר קידושין וחליצה הנ"ל:

והנה הראב"ד ז"ל נתן טעם לדברי הרמב"ם והרי"ף דדוקא באם שבא התנאי לעקור המעשה בוודאי שהרי אפי' יתקיים התנאי אינו מל רק אחר הקיום אבל בעל מנת שלא בא התנאי לעקור אם יתקיים לא בעי משפטי התנאי ולדבריו יש להמציא דין מחודש בתנאי באם ג"כ לא יצטרך משפטי התנאי דהיינו אם מקדש לאחר זמן קבוע דלא בעי משפטי התנאי והתנה בתנאי כיצד שאמר הרי את מגורשת לאחר ל' יום אם תתני לי מאתים זוז מכאן ועד ל' יוס וכמו כן בקידושין כה"ג לא בעי משפטי התנאי שלא בא התנאי לעקור המעשה אם יתקיים דאף שאינו חל רק אחר הקיום מ"מ הא בלי התנאי לא הי' חל רק אז ודו"ק. אבל לפי מה שכתבתי בדעתם אין זה מוכרח וזה שלא מצינו בתנאי באם שיסבור אחר מהפוסקים שלא יצטרך משפטי התנאי באופן הנ"ל. עכ"פ ביארנו שאין כאן קושיא על הרמב"ם כלל אף דהראי' שהביאו לדעתם מהך דהתקדשי לי במנה ונתן לה דינר אינה ראי' לפע"ד כלל חדא כיון שהוא התנה לטובתה והיא קיבלה אפי' לא אמרה היא כלום מ"מ לא נתרצית רק באופן הזה והאיך נימא דמעשה קיים ותתקדש בדינר. ועוד דדוקא בעלמא שייך לומר תנאי בטל ומעשה קיים אבל כאן שלא הוזכר תנאי כלל רק אנו דנין דבריו על מנת א"כ כאשר תאמר תנאי בטל ממילא אין כאן מעשה כלל ונשארו דבריו כמות שהם התקדשי לי במנה וכיון שנתן דינר אינה מקודשת ודו"ק. אבל מ"מ אין כאן קושיא על הרמב"ם ג"כ והארכתי בזה מחמת הדינים היוצאין מדברינו הנ"ל:

(ט) רק אמר סתם. עח"מ דעכ"פ צריך תנאי קודם למעשה ולכאורה אינו מוכרת דהא מעשה. ותנאי ומעשה מהני כמו לאו והן ולאו א"כ מה בכך דזכר מעשה קודם מה שאמר אח"כ כתנאי ב"ג וב"ר הוי כחזר ואמר תנאי ומעשה ולא איכפת לן מה שאמר מעיקרא להיפוך ומ"מ אפשר לחלק ולומר דשאני הן ולאו, כיון דבלאו דמעיקרא לא שייך לומר המעשה קיים כמ"ש לעיל ס"ק ג' הילכך כל שזכר אח"כ הן ולאו הך לאו דמעיקרא כמאן דליתא אבל כשהקדים מעשה לתנאי הרי באמירת המעשה נתקיים המעשה ולא מהני אח"כ תנאי ומעשה ולפי זה עכ"פ בזכר לאו קודם ואח"כ אמר הן כתנאי ב"ג וב"ר מהני דזהו הוי כהן ולאו א"כ הרי סיים בלאו והב"ש כתב בשם הח"מ דאם הקדים הלאו לא מהני ואגב שוטפי' כתב כן שלא כתב הח"מ רק בהקדים המעשה ומ"מ לפי מה שכתבתי לעיל והוכחתי מדברי הרמב"ם דמעשה ותנאי