תפארת יעקב אבן העזר קידושין פד

נקיים הגט אפי' בגט לא מהני דבהא אי אפשר רק שנאמר שנתקיים תנאו ופשיטא דע"י האונס לא נתקיים דרך משל שאמר אם באתי או שאתן לך מעות וכדוחה יהא גט ואם לא באתי לא יהא גט ואירע אונס ורוצה להחזיק הגט דהאונס הוי כאילו בא הא וודאי ליתא דמ"מ לא שייך לומר שבא בוודאי ושמא בלי אונס ג"כ לא הי' בא ואינו גט רק בבא באמת. כללו של דבר דהאונס גורם דלא אמרינן דלא בא ונתקיים תנאו רק כל שאירע אונס עדיין לא נתקיים אבל פשיטא דלהיפוך ג"כ לא אחרינן דהוי כנתקיים בהיפוך דאם לא בא ע"י אונס דנתקיימו דבריו ובא שיהא גט וזה ברור לפע"ד. ולפ"ז דברי הב"ש מגוחגחין אצלי דבכה"ג אפי' קודם תקנת ר"ג לא אמרינן דאונס מקיים התנאי רק דע"י אונס עדיין לא נתקיים ובכה"ג אפי' אחר חר"ג לא הוי גט דלא עדיף כחה שיהא גט מחמת תר"ג רק לבטל הגט ובהא אפי' קודם תר"ג לא אמרינן דמחמת אונס יהא גט וזה ברור. אלא שיש לי לדקדק לפי זה בדברי הר"ן ז"ל שכתב ליישב לדעת ר"י לחלק בין קידושין לגירושין משום דקידושין תלוי בה ג"כ ולפי הנ"ל אין צריך לזה כלל רק דשאני גירושין דלולא דאין אונס בגיטין אמרינן כיון דהתנה אם לא יבוא יהא גט הילכך אי אפשר שיהא גט רק אם לא בא באמת לרצונו ואז נתקיים התנאי שיהא גט אבל בלא בא ע"י אונס לא נתקיים התנאי כיון דקיום התנאי לעשותו גט תלוי בשלילת ביאתו וכל שהי' שלילת ביאתו באונס עדיין לא נתקיים התנאי שיהא גט וגבי קידושין דהתנה אם יבוא יהיו קידושין הילכך אי אפשר דאם לא בא שיהיו קידושין דבשביל דאירע לו אונס לא שייך לומר שבא ונתקיימו הקידושין תדע דיכול להיות דבלי אונס ג"כ לא הי' בא והאיך נימא דמחמת אונס בא באמת ונתקיים תנאו:

ולפי זה לפי סברת הר"ן יפה כתב הב"ש דהר"ן לא נחית לחלק בין היכי שצריך לומר שהאונס כאילו הי' ממש להיפוך בין היכי שדנין דמחמת האונס עדיין לא חשיב כלא בא. אבל לפע"ד נראה ברור כמ"ש ולפי זה אין הפרש בין קידושין לגירושין כלל רק בגירושין היכי דמתנה אם לא באתי יהא גט ואם באתי לא יהא גט ואירע אונס לולא דאין אונס בגיטין לא חשיב כלא בא ובהא אפי' חר"ג לא חשיב כלא בא שיהא גט דאין חר"ג מחזיק כח האשה שיהא גט רק לבטל הגט ודו"ק. ובעיקר דברי הר"ן מן הירושלמי ביארתי באריכות בסת"י סי' כ"א הירושלמי הזה ושם הוכחתי בראיות ברורות דהכוונה להיפוך דלר"י הקידושין קיימין ושכן דעת גדולי הפוסקים ולפי זה צ"ע כאן כיון דהלכה כר"י לגבי ר"ל דאם אירע אונס דהקידושין קיימין ע"ש היטב:

סעיף ב. (ב) כל תנאי צריך להיות בו ד' דברים ואלו הן שיהי' כפול ושיהיה (ג) הן שלו קודם ללאו ושיהיה (ד) התנאי קודם למעשה (ה) ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו ואם חסר התנאי אחד מהם הרי התנאי בטל כאילו אין שם תנאי כלל אלא תהיה מקודשת מיד כאלו לא התנה כלל. (ו) הזכיר לאו קודם להן וחזר והזכיר הלאו אחר הן הוי תנאי כאלו הזכיר הן קודם ללאו (הר"ן פ' מי שאחזו):

(ב) כל תנאי צריך להיות בו ד' דברים. כתב הר"ן פרק האומר וז"ל וא"ת והתנן בפרק מי שאחזו כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד יב"ח והא הכא דמעשה קודם לתנאי ואפ"ה תנאו קיים איכא למיחר דמיתני בהדי שליח שאני דכל תנאי מהני בי' לפי שאינו נעשה שלוחו רק במה שנראה מתוך דבריו עכ"ל ואף דעלה דאיתא התם ה"ז גיטך אם לא באתי כתב הר"ן דהמשנה שנוי' שלא בדקדוק מ"מ בהא אי אפשר לומר דרישא קתני אם לא באתי כתבו ותנו והדר קתני להיפוך ש"מ דדוקא הוא:

ויש להסתפק בדברי הר"ן ז"ל אי כוונתו דכל הנעשה ע"י שליח אין צריך למשפטי התנאים רק השליח אסור לו לשנות מכפי הנראה מתוך דבריו או שלא אמר הרב ז"ל דבר זה רק בתנאי שהוא מתנה עם השליח דבאופן זה יעשה ובאופן זה לא יעשה שליחותו כלל אז אמרינן אפי' לא התנה עמו כפי המשפט של תנאי אין לו לעשות שליחותו רק באופן שאמר לו דלא שייך לומר בזה תנאי בטל ומעשה קיים שהרי לא נעשה מעשה כלל והשליח אין לו לעשות המעשה כלל כל שלא נתקיים התנאי אבל אם ציוה לשליח לעשות עסק עם אחר או לגרש אשתו ויגרשה על תנאי שנצטוה השליח לעשות המעשה בכל אופן רק שיתנה בעת עשיות המעשה תנאי אז אם לא זכר לשליח תנאי כפול והשליח עשה ג"כ בלי כפילות תנאי בטל ומעשה קיים כיון שלא הי' התנאי על עשיית המעשה רק שיעשה בוודאי א"כ השליח במקום משלחו עומד ועושה וכל שלא זכר כפילות או אפי' זכר כיון שלא נצטוה לכפול הוי כלא כפל ומעשה קיים ותנאי בטל וכתבתי זה לפי שראיתי בסדר הגט בשכיב מרע השולח גט ע"י שליח יאמר לשליח שיגרש אשתו כפי תקנת שמואל. ולכאורה לפי דעת הר"ן ז"ל הנ"ל אינו צריך לזה כלל דמיתני בהדי שליח שאני והשליח צריך שיעשה באופן שיתקיים רצון המשלח אפי' לא כפל אבל לפי הנ"ל יש לומר דדוקא בהך דכתבו ותנו דהי' הכוונה שלא יכתבו ויתנו רק עד יום פלוני אם לא יבוא א"כ התנה עם השליח על שליחותו שלא יעשה מה שנצטוה רק אם יהא כך אבל בהך דגט שכיב מרע שהוא מצוה ליתנו בכל אופן רק שמצוה להתנות בעת נתינתו כך וכך אז כל שלא כפל התנאי המעשה קיים דהשליח במקומו בעשיית המעשה כאילו הוא נותן ומתנה כך. ומ"מ נראה לי ברור אם ציוה לשליח ליתן הגט כפי משפט התנאי אף שלא זכרם בלשונו בוודאי מהני לכ"ע ואף דאם הוא עצמו נותן הגט ומתנה מסתפק בהגהות מיימונית אי תהני ע"י שליח ליכא ספק כלל דהא התנאי השליח הוא שמתנה אותו ולא עכשיו נגמר בעת אמירת המשלח הילכך כל שאמר לו שיתן כפי משפט התנאי אין ספק שצריך לקיים דבריו ליתן כפי המשפט ואם לא נתן כפי המשפט בטל המעשה ששינה שליחותו וזה ברור:

אמנם יהא איך שיהא כוונת הר"ן ז"ל אני תמה מאוד חדא דהך תנאי קודם למעשה נלמד מהך דב"ג וב"ר והתם גופא מיתני בהדי שליח הוא שמשה ציוה ליהושע וראשי האבות אם יעברו ונתתם ואם לא יעברו לא יתנו וא"כ לפי דעת הר"ן הנ"ל אין צריך למשפטי התנאים תדע דמהאי טעמא צריך שיהא אפשר לקיימו ע"י שליח כהך תנאי דמשה שהי' ע"י יהושע שהי' שלוחו כמו שכתב ב"י להדיא א"כ תיקשי הא מיתני בהדי שליח אין צריך משפטי התנאי:

הן אמת דבזה אפשר לומר דיהושע לא הי' שליח על המעשה להנחיל הארץ דכבר נחלו ב"ג וב"ר והחזיקו בארץ רק משה ציוה אם יעברו יניחו אותם בנחלתם ואם לא יעברו יקחו מהם א"כ לא נצטוה יהושע לעשות מעשה כלל והכל נגמר ע"י משה בלבד וכיון שבדיבורו של משה נגמר הכל הי' צריך משפטי התנאים ומה שלמדו אפשר לקיימו ע"י שליח היינו שהי' אפשר לקיימו ע"י יהושע אבל באמת נתקיים ע"י משה בלבד ויהושע נצטוה אם יעברו יניח אותם בנחלתם. ובהכי ניחא מה שהקשה הראב"ד על הרמב"ם שכתב דתנאי קודם לתעשה תלוי בעשיית המעשה ולא באמירה דהא בהך דמשה הי' באמירה ולפי הנ"ל לק"מ דשאני אמירה דעלמא שעדיין צריך לעשות המעשה הילכך לא אמרינן בעת אמירה תנאי בטל ומעשה קיים דעדיין לא נעשה מעשה אבל בהך דמשה דבאמירתו נגמר הדבר דכבר נחלו הארץ והוא ציוה להניחם בנחלתם הרי נגמר באמירתו הילכך כל שלא אמר כפי משפט התנאי תנאי בטל ומעשה