תפארת יעקב אבן העזר קידושין פג

לא לפוסלה לכהונה. הן אמת שיש מקום לומר דשאני תכ"ד נאמן במיגו דאי בעי שתיק והוי אסורה לכל העולם וממילא היתה אסורה לכהן ג"כ ואפי' אמר קדשתי לפלוני מ"מ הי' יכול לשתוק מזה ולומר קדשתי סתם אבל לאחר כ"ד כל שאמר קדשתי לפלוני מותרת לכהן כשמת אבל מלבד מה שאינו נראה כלל כיון שאינו רוצה לאוסרה על כל העולם רק לכהן בלבד אין כאן מיגו כלל. גם בלא"ה יש לתמוה דהא בסיפא קתני קדשתי' וגרשתי' כשהיא קטנה והיא גדולה אינו נאמן לפוסלה לכהונה וקשה תיפוק לי' כיון דליכא מיגו אינו נאמן גרשתי' אפי' היא קטנה דלגירושין לא הימני' רחמנא גם בסיפא קתני נשבית אינו נאמן אפי' היא קטנה וקמש"ל דלשבוי' לא הימני' ולמה לא קאמר דגרשתי' אינו נאמן אפי' היא קטנה דלגירושין נמי לא הימני' רחמנא ואי משום דבלא"ה אינו נאמן להתיר מ"מ הא משכחת לה שהיא מקודשת ובעלה מת והוא אומר דנתגרשה דאינו נאמן לפוסלה לכהן:

לכן נראה לפע"ד ברור דכמו דהאמינה תורה לאב לאסרה על כל העולם בקידושין כמו כן לאמן לאסרה לכהן שיאמר גרשתי ודוקא מצד זנות דהיינו שבוי' לא הימני' רתמנא אבל כל שבא מכח אישות הימני' רתמנא כמבואר להדיא בלשון הרמב"ם ז"ל פי"ת מהא"ב ולגירושין נמי הימני' ומה שאינו נאמן בסיפא היינו דלא הימני' רתמנא רק בעודה נערה ולא כשהיא גדולה כמו שפירש"י (או כמו שכתבו התוס' פ"ב דכתובות דהיכי דאינו בידו כלל אינו נאמן ע"ש] והר"ן בהדיא הילכך ברישא נאמן לפוסלה לכהונה אפי' נודעו הקידושין מקודם או שלא על פי האב כלל [ומה שנאמר קדשתי' וגרשתי' להורות דאפי' אנו צריכין לסמוך על האב בתרווייהו נאמן וכ"ש בחד]. ומה שיש לחלק בין תכ"ד לאחר כ"ד היינו לענין להתירה לעלמא שלא האמינה תורה לאב רק על בתו בלבד דהיינו לאוסרה ולא להתירה דבהא רק תכ"ד נאמן מסברא דהפה שאסר או כשמפרש דבריו אפי' אח"כ כמ"ש התוס' פ"ב דכתובות להדיא אבל לאסור הימני' בין לקידושין בין לגירושין חוץ מזנות והיינו דלא קתני רק נשבית אינו נאמן ובגירושין כשהיא גדולה אינו נאמן ולא בקטנה וגם דברי הר"ן שחילק כך אני אומר שהי' כוונתו כך אף שהעתיק פירש"י לפוסלה לכהונה מ"מ משמע לי' דלכל דבר נאמן שנתגרשה אפי' להתירה לעלמא ועל זה כתב דהיינו דוקא תכ"ד מכת מיגו והפה שאסר אבל אתר כ"ד אינו נאמן להתיר לעלמא אבל לפסול לכהן מודה דנאמן תדע דהקשה אח"כ יהא נאמן נשבית במיגו דקדשתי' וגרשתי' ודחק מאוד ליישב בפרט תירוץ האחרון דהוא קשה מאוד דכופר הכל נמי גזירת הכתוב דלא ישבע כמ"ש התוס' פ"ק דמציעא ופ"ב דכתובות ומ"מ מקשינן נהימני' מ"מ במיגו דכופר הכל (ודוחק לחלק בזה] ואי ס"ד דאינו נאמן גרשתי אפי' היא קטנה לפסול לכהן לק"מ דיש לומר דמיירי שהיא מקודשת לכהן כבר והוא אומר אחר כ"ד נשבית או שידוע לנו שהיא מקודשת לכהן בלעדי האב ואינו נאמן לומר גרשתי' וע"כ דמודה הר"ן דנאמן לגירושין לענין לפסול לכהונה ושפיר יש לו מיגו דנתגרשה לפוסלה לכהן, ועוד דבלא"ה לא הבנתי לפסול לכהונה אפי' אח"כ למה לא יהא נאמן דכבר היא מגורשת קודם קידושין הללו שהוא אומר עכשיו כבר נתקדשה ונתגרש' ובהא לא שייך דהוחזקה א"א גם לשון הר"ן וטעמו דהוחזקה א"א מורה רק לענין להתיר קאי ולא לפוסלה לכהן ולפי זה דברי המחבר מגומגמין שכתב נאמן לפוסלה לכהונה וכתב על זה ודוקא תכ"ד ולא כן הוא דלפוסלה לכהונה נאמן אפי' אתר כ"ד כנ"ל ודברי הח"מ ס"ק מ"ג ג"כ תמוהין לפע"ד בזה שכתב דלאו דוקא לפוסלה לכהונה ה"ה להתירה לעלמא ולפי הנ"ל רק להתיר לעלמא אינו נאמן ולא לענין לפוסלה לכהונה כנ"ל ברור בזה:

סעיף כו אם אחר שבגרה אמר (נה) קדשתיה וגרשתיה בשהיתה קטנה אינו נאמן (נה) קדשתי' ונרשתי' כשהיתה קטנה, עח"מ דה"ה קדשתי' בלבד אינו נאמן וכתב כן מסברא דנפשי' ולא ראה כי הוא מפורש בתוס' פ"ב דכתובות דכתבו להדיא דאינו נאמן משום דאינו בידו כלל. ואף דלכאורה בש"ס קידושין שם לא קאי הך חילוק דבידו רק לשבוי' לא הימני' רתמנא א"כ יש לומר דלקידושין אפי' בנדלות נאמן אבל מ"מ אינו מוכרת דהיכי דאינו בידו כלל לכ"ע אינו נאמן וכ"ש לפי מה שכתבתי לעיל דלגירושין ג"כ נאמן א"כ למה לא יאומן לומר בגדלות גרשתי' לפוסלה לכהונה וע"כ משום דאין בידו כלל ולפירש"י דפי' דרק בנערות וקטנות הימני' רתמנא ולא בגדלות פשיטא דאינו נאמן לומר קדשתי' כשהיא גדולה:

סעיף כז. אב שאמר שקידש בתו ואח"כ קדשה לאחר ואמר קדושי ראשון היו בפסולי עדות דאורייתא ואינם כלום נאמן (נו) (ול"נ תוך כדי דיבור נאמן וכמו שנתבאר בסמוך סעיף כ"ה):

(נו) ול"נ. עת"מ וכבר כתבתי והוכחתי דלאוסרה לכהן לכ"ע לא בעי תכ"ד רק להתירה לעלמא בהא חידש הר"ן לחלק בתכ"ד ודבריו מבוארין בתוס' פ"ב דכתובות להדיא דרק במפרש דבריו נאמן ולא בסותר ולפי זה דברי הב"ח וודאי תמוהין גם דברי הט"ז אינן נראין לי בפי' דברי הרשב"א כי לשון הפה שאסר מורה כדברי הרב בהג"ה גם אין לדמות הך אמתלא להך דפ"ב דכתובות דהתם נותנת אמתלא שאמרה שקר מקודם אבל כאן דלא אמר אמתלא על מה שאמר מתחילה שקידשה ולא זכר כלל שהיו בפסול ואם באמת אמר דלא ידע מעיקרא שהם פסולים ועכשיו נתברר לו צריך לברר דבריו ליתן טעם למה לא ידע מקודם ועכשיו יודע כנ"ל. עיין בר״ן שכתב דדוקא בקידושי ביאת היתר הימני' רתמנא לאב ולא בקידושי ביאת איסור והביא ראי' מירושלמי ואינו נראה כלל ובירושלמי לא מיירי רק בביאה בלבד בלי קידושין כלל והיינו הך דש"ס דילן בשבוי' לא הימני' רתמנא כמו שפירש"י דהוא, זנות אבל בקידושין במקום שתופסין נאמן לומר שנבעלה ע"י, קידושין לפסול דהיינו שקידשה בביאה וכדומה וכן מוכת להדיא מדברי ה"ה פי"ח מהא"ב ע"ש. ובעיקר הקושיא שהקשו להימני'. נשבית במיגו דקדשתי' וגרשתי' ודחק מאוד ליישב ולולא דבריו הי' נראה לי דמתניתין מיירי בגוונא דליכא מיגו ולא בא רק לאשמעינן דשבוי' לא הימני' רתמנא ודו"ק:

סימן לח דמקדש על תנאי וכל דיני תנאי ובו לט סעיפים:

סעיף א. המקדש על תנאי אם נתקיים התנאי מקודשת (א) ואם לאו אינה:

מקודשת בין שיהיה התנאי מן האיש בין שיהיה מן האשה:

(א) ואם לאו. עיין ב"ש וח"מ שהעתיקו דברי הר"ן פרק האומר דבקידושין כל שלא נתקיים אפי' מחמת אונס הקידושין בטלין כיון שהוא מרצון שניהם משא"כ בגט וכתב על זה הב"ש דה"ה בגט אחר תקנת ר"ג ע"כ. והנה יש להבין בדברי הר"ן אי נימא דאפי' אירע אונס אמרינן גבי, גט דהוי כאלו קיים התנאי ממש דהיינו במתנה גבי גט אם לא באתי ולא בא ע"י אונס אמרינן דהוי כבא והוא תמוה מאוד דעכ"פ מנין נדע דאי לא אירע אונס הי' בא שמא בלי אונס ג"כ לא הי' בא שהרי כך התנה שאפשר דבלי אונס לא יבוא ג"כ ובשביל דאירע אונס אי אפשר לדון ולומר דבלי אונס הי' בא בוודאי שנחשבהו כאלו בא רק כך הכוונה שאנו דנין תנאו שאם לא יבוא דהיינו שיתברר שלא בא בוודאי אז יהא גט אבל כל שאירע אונס לא נתוודע שלילת ביאתו בוודאי לא הוי גט. ולפי זה דבר פשוט באם התנה בהיפוך שע"י האונס רוצה