תפארת יעקב אבן העזר קידושין פ

(לו) אחת מבנותיך. הנה הטור הביא שאלתות דמבואר מדבריו להדיא דכה"ג נאמן האב לומר איזה קידש ותמה הב"י ע"ש. ובאמת אני תמה בעיקר דין זה שנחלקו אביי ורבא אם קידש אחת מבנותיו הא פשיטא שלא הי' כוונתו שלעולם תהא אתת מקודשת בלי בירור כלל רק הכוונה איזה שיבחר אח"כ או שיתרצה האב א"כ אותה שנתרצו זו תהא מקודשת ומאיזה צד נימא דתרווייהו מקודשות בספק ומזה הי' נראה לכאורה דכל המחלוקת שאמר בתך מקודשת לי והיינו שכבר דברו מעיקרא ונתרצו לאחת מהן ומל אותה שנתרצו אמר בתך מקודשת לי אבל אנן לא ידעינן באיזו נתרצו לכך הוי קידושין שאין מסורין לביאה אבל אם פי' בשעת קידושין שעדיין אין לו אחת מיוחדת רק אחת שירצה הוא והאב הוא מקדש בהא וודאי האב נאמן דלא נתרצה כבר לאחרת רק לזו דמאיזה צד לא נאמין לו כיון דבעת קידושין עדיין לא הוברר להם איזה תתקדש והמקדש גופא לא ידע וזהו כוונת השאלתות שאם אמר בפי' לאחת מבנותיך הרי גילה דעתו שלא קידש לאחת ידועה הילכך אי הי' אומר האב בעת קידושין לזו אני מקדש הוי מהני א"כ מאמינין לו גם אח"כ שלא הי' דעתו לאחרת כנ"ל וכה"ג כתב בד"מ אלא שנראה לי שאין צורך לומר בפי' דמקדש אותה על דעת אבי' רק כל שאומר אתת מבנותיך כך כוונת וודאי רק באומר בתך מקודשת לי הוא דנחלקו. ואף שיש להקשות לכאורה מהנהו מתניתא דמקשה מינה לרבא גם לפי' הד"מ יש להקשות כן אבל באמת לק"מ ואין להאריך:

(לז) אבל אמרה מפלוני. כ"כ הר"ן שכן נראה מפירש"י ולפעד"נ דלא מוכת מידי ואדרבא כמו דשאלו בש"ס מי לא עסקינן דאמר קידושיי לך כמו כן יש להקשות מי לא עסקינן דשווי' שליח לאותו המקדש רק בס"ד דש"ס דמיירי דשווי' שלית גרידא פירש"י שפיר לכל הבא אבל למיוחד יש לומר כיון דיש בזה רמאות ואיסור לבוגרת קידש אבל השתא דאפי' אמרה קידושיי לך אמרינן לא שביק מצוה דרמיא עליו א"כ אפי' אמרה לו לפלוני מיוחד לא איכפת לן כיון דלא שביק מצוה דרמיא עליו בפרט כיון דסובר הרמ"ה דהוי ספק קידושין א"כ יש לומר שלא נעשה שלית לקדש קידושין שאין מסורין לביאה וכמ"ש לעיל:

סעיף טז. מי שיש לו שתי בנות אפילו שתיהם קטנות (לח) ושידך אחת מהן לאחד ואחר זמן קיבל ממגו קידושין ואמר בתך סתם מקודשת ל?י אפילו היו עסוקים בה אסורות לו וצריכות גט ממנו:

הג"ה. (לט) ואפילו חזר תוך כדי דיבור ופירש בתך פלונית אינו מועיל (מרדכי ריש קידושין בשם ראבי"ה) וכל כה"ג דהוי קידושין שלא נמסרו לביאה כופין אותו לגרש (רשב"א רל"ו) המקדש את בתו סתם אין הבוגרת ככלל:

(לח) ושידך אחת מהן. כ"כ ר"ת משום דשארית ישראל לא יעשו עולה ומדברי הרא"ש וטור נראה דבהא קיי"ל כוותי' רק במה שחידש עוד דבתך סתם היינו הגדולה זה לא רצה להורות הלכה למעשה אבל רוב הפוסקים הביאו דאפי' בשידך שתיהן אסורות ובאמת יש לתמוה מ"ש דלא מהני בכאן שידך או עסוקין. ונראה לי דלא מהני עסוקין רק על אמירה הרי את מקודשת לי כיון דהעדים רואין המקדש והמתקדשת וזה נותן לה הכסף ולא בעינן רק גילוי דעת דלשם קידושין הוא נותן הילכך בעסוקין סגי אבל לא מהני גילוי דעת שזו היא המתקדשת כל שאינן רואין המתקדשת או שלוחה בפי' רק הרא"ש לטעמי' אזיל דסובר דגילוי דעת מהני על שליחות קידושין ג"כ אבל לפי מה שהוכחתי שם דלא מהני גילוי דעת וכ"ש על שליחות קבלה א"כ בהא נמי כיון שהאב העומד לפנינו אינו מיוחד לבת זו או לזו רק גילוי דעת יש שלזו הוא מקבל ובהא לא מהני רק שידעו העדים בפי' המתקדשת כנ"ל. ולענין מה שהביאו ראי' מהתוספתא נראה לי עיקר כפי' היש דוחין דלפירוש קמא קשה בגדולה לגדול סגי אבל להיש דוחין תרווייהו בעינן ודו"ק:

(לט) ואפילו חזר תכ"ד. כ"כ המרדכי דתכ"ד לא מהני במקדש ותמהני דפשיטא דלא דמי כלל לתכ"ד דעלמא דחזרה לא מהני תכ"ד אבל כאן אין זו חזרה רק פי' לדבריו דהא מעיקרא נמי לא היו תרווייהו מקודשות מדינא רק מספיקא וע"כ באמת רק אתת קידש א"כ למה לא יוכל לפרש דבריו תכ"ד. וגדולה מזו משמע מדברי הפוסקים דתנאי בגיטין וקידושין מהני תכ"ד ולא תשיב חזרה וכ"ש הכא ע"כ דיש לדבריו פי' ולמה לא יוכל לפרש תכ"ד:

סעיף יז. מי שיש לו ב' כיתי בנות (מ) מב' נשים (מא) וכולן ברשות שלו לקדשן ואמר למקדש בשעת הקידושין קדשתי לך את בתי הגדולה (מב) ואיני יודע אם גדולה שבגדולות או גדולה שבקטנות אם קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדורות:

סעיף יח. וכן אם אמר לו קידשתי את בתי הקטנה ואיני יודע אם קטנה שבקטנות אם קטנה שבגדולות אם גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות כולן מותרות חוץ מן הקטנה שבקטנות:

(מ) מב' נשים. בש"ס איתא מימרא דאביי דבכת אתת לא פליגו וגדולה שבגדולות קאמר או קטנה שבקטנות ושקיל וטרי עלה ע"ש. ויש להבין מה בקשו בזה בשקלא וטריא שלא כהלכה כיון דקיימא לן כר"י ואין חילוק כלל בין כת אתת לב' ואולי מזה למד הר"מ לפסוק כר"מ מכח מימרא דאביי זו אבל כל הפוסקים פסקו כר"י לכן נראה דאליבא דר"י ג"כ יש נ"מ לענין אם הגדולה בוגרת דשוויתי' שלית דבכת אתת אמרינן דגדולה שבגדולות קאמר אבל בב' כתות אין הבוגרת בכלל כמ"ש הב"ש ס"ק מ"ב ועמ"ש בסמוך:

(מא) וכולן ברשות שלו. לאפוקי בוגרת דאינה בכלל הספק אפי' שויתי' שליח ונראה דמ"מ כיון דקיי"ל כר"י גדולה שאחרי' מקודשת דלא מעייל איניש נפשי' לספיקא דאל"כ ממילא הוי אמרינן דלבוגרת נתכוון ואי משום דלא שביק שאני התם דלא מחית לספיקא אבל כאן דאי לא נתכוון לזו מחית לספיקא וכיון דלא מעייל איניש נפשי' לספיקא ע"כ לבוגרת קידש אלא וודאי דאי לא נתכוון לבוגרת ג"כ לא מעייל לספיקא ולגדולה שבגדולות חוץ אותה הבוגרת קידש:

(מב) ואיני יודע. בש"ס הקשו למ"ד קידושין שאין מסורין לביאה לא הוי קידושין מהך משנה ומשני שהוכרו ולבסוף נתערבו [וע"ש פירש"י וקשה לי על פירושו דמאי פריך דר"מ אדר"מ שאני התם דבעת שאמר מעייל לספיקא משא"כ הכא דפי' בעת אמירתו רק לא תשש שישכח. לכן נראה לי לפרש כהך הוכרו ולבסוף נתערבו דבתר הכי ודו"ק] וקאמר דייקא נמי דקתני ואיני יודע ולא קתני ואין ידוע ולפי זה לדידן דקיי"ל כאביי דהוי קידושין הוי להו לומר ואין ידוע. גם יש להבין באמת לאביי למה קתני במשנה ואיני יודע הוי לי' לומר ואין ידוע. לכן נראה דלכ"ע מיירי שהוכרו ולבסוף נתערבו דמתניתין בבוגרת נמי מיירי [או שכולן בוגרות להב"י הנ"ל] ובהא לולא דהוכרו בעת קידושין לא הוי קידושין כלל לו"מ דאף דשויתי' שלית לא נעשה שליח לקדש קידושין שאין מסורין לביאה ואסרה עליו לעולם ואין לך שינוי גדול מזה [ואולי אפי' לר"י לא אמרינן בהא לא. מעייל איניש נפשה לספיקא כיון דאינן קידושין כלל ואולי לכך נתכוון ודו"ק] הילכך מיירי בהוכרו דכבר תפסו קידושין בעת שקידש ואח"כ נולד ספק וכולן אסורות. ולפי זה נראה דאם אמרה הבוגרת