תפארת יעקב אבן העזר קידושין ח

בוא"ו הנוסף שהתחרת ג"כ תהא מקודשת כמו הראשונה רק שיש לספק דואת חזאי קאמר אבל בשאמר ואת תהא מקודשת פשיטא דהכוונה בוא"ו הנוסף כמו הראשונה משתהא מקודשת לו אבל באמר לה הרי את מקודשת לא בוא"ו הנוסף שפיר יש לומר דאפי' יד מוכיח לא הוי רק יד שאינו מוכיח כסברת ב"י ולפי זה גם דברי הגר"א אינם מובנים דהתם שאני כמ"ש אמנם יצא לנו בזה דבר חדש דאם אמר ואת תהא מקודשת לכ"ע הוי קידושין גמורין ועדיף מיד מוכיח דאפי' לפי ספיקו של ר"פ מהני בהא ויש להתיישב בדבר זה למעשה והדברים נכונים:

סעיף ה. יש מי שאומר שאם כשנתן לה הכסף אמר לה הריני נותנו לך כתורת קדושין הוי כאומר לי הג"ה. וצריך שיאמר לה לשון המוכיח להבא כגון שיאמר הרי הן קדושין או קדושין יהיו אבל אמר (יח) הן קדושין לחוד אינו כלום (ב"י בשם תשו' הר"י דוראן):

סעיף ו. אמר לה הריני אישך הריני בעליך הריני ארוסיך אינו כלום אפי' הי' מדבר עמה תחלה על עסקי קדושין משום דכתיב כי יקח ולא שיקח את עצמו (נתן הכסף לא' ואמר לו הרי את חמי ולא אמר בתך מקודשת לי אין בזה כלום (הגהות אלפסי פ"ק דקדושין):

(יח) הן קדושין. ובח"מ תמה בזה מככר זה הקדש ובאמת שהתוס' פרק השולח הניחו בתימה בסוגית הש"ס גופא דמוכח דחרס הוא לא מהני ע"ש ודבריהם תמוהים לפע"ד דשאני ככר זה הקדש דאפי' תאמר דהי' כוונתו מכבר ג"כ הוי הקדש דשחד"א לכך מהני בכל לשון רק הראי' בש"ס הוא ממה שפירש"י שם אם שלח הם הרי הן מוקדשין הרי גילה בפי' דלא הקדישם עד עכשיו דלא חזר כלל רק עכשיו מקדיש וכיון דמהני בהך לישנא ש"מ דהוי לשון טוב וזה ברור ולפי זה גם דברי מהר"י דורן נכונים ולק"מ קושית ח"מ והגר"א ודע דאני מסתפק בכל הדינים והספיקות הללו אם בירך מקודם ברכת אירוסין ואמר באלה הלשונות או הרי את מקודשת בלא לי דוודאי יש לומר דלקידושין נתכוון ולו קידשה דלאחר כיון שלא אמר לה למי הוי ברכה לבטלה וצ"ע כי בש"ס דמקשה לשמואל יש לומר דלא הי' מברכין קודם רק אח"כ אבל אנן דנוהגין לברך קודם יש להסחפק ואין להאריך בצדדי הספק כי מבוארין הם:

סעיף ז. (יט) נתנה היא לו כסף ואמרה הריני מקודשת לך אינה מקודשת:

(יט) נתנה היא צו כסף ואמרה היא. עת"מ דבאדם חשוב הוי ספק כמו נתן הוא ואמרה היא ומדברי הפוסקים שכתבו דלכך לא זכרו נתינה היא ואמר הוא דלא פסיקא לי' באדם חשוב כמו שכתבו התוס' והר"ן ביאר יותר ע"ש ולפי זה יש לתמוה כיון דדייק דנתן הוא ואמרה היא מקודשת א"כ ע"כ ברייתא דוקא באדם שאינו חשוב דבחשוב אפילו נתנה ואמרה תהא מקודשת לפי שיטה זו וכיון דבאינו חשוב מיירי אכתי מוכח דנתנה היא ואמר הוא אפילו באינו חשוב מקודשת כמו דמוכיח נתן הוא ואמרה היא גם קשה דקאמר בתירוץ קמא נעשה כמו נתנה היא ואמרה היא וכיון דבאדם חשוב ג"כ מיירי האיך פסיקא לי' נתנה ואמרה טפי מנתן ואמרה דהא נתנה באדם חשוב הוי כנתן וע"כ דע"כ לא מהני נתנה באדם חשוב רק באמר אבל באמרה אפי' נתינה לא הוי וזהו דלא כח"מ ומ"מ לא מוכת מדברי הפוסקים רק דספיקא לא הוי בנתנה ואמרה באדם חשוב אבל במדבר עמה בט"ק דהוי כאמר שפיר יש לומר בנתנה ואמרה ג"כ הוי קידושין דהא אמר ונתן ומ"מ נראה דבעינן מדבר עמה באופן זה שהיא תתן אבל מדבר סתם אכתי לא הוי כאמר שתתקדש במה שהיא תתן ודו"ק ועב"ש ומ"ש נראה נכון ועי' בסמוך סעיף ח. נתן הוא ואמרה היא (כ) אם היה מדבר עמה על, עסקי קדושין הוי ודאי קדושין ואם לאו הוי (כא) ספק קדושין (כב) ואם ענה הבעל הן בשעת נתינה הוי ודאי קדושין שאפילו אין עסוקין באותו ענין:

(כ) אם הי' מדבר זהו מה שכתב הרא״ש ולכאורה יש להבין דמאי פריך רישא לסיפא הא יש לומר דלא פסיקא לי' במדבר וצריך לומר משום דמדבר אפי' נתנה ואמרה מקודשת באדם חשוב א"כ אכתי לא פסיקא לי' והוי לי' לומר נתן ואמרה ומזה ראי' דמדבר מהני בנתנה ואמרה:

(כא) ספק קידושין, בש"ס ספיקא הוא וחיישינן מדרבנן ופירש"י אם קיבלה קידושין מאחר צריכה גט משניהם ולא ידעתי מה צורך לו לפרש כך הא בדידי' גופא נ"מ דצריכה גט ומזה נראה ברור דסובר רש"י דמדאורייתא צריכה גט ממנו דהוי חששא רחוקה חדא דלא הוי לשון קידושין אפי' נתן ועוד כיון שהיא אמרה ושחק הודה לדברי' כמ"ש הר"ן רק שיש מקום לומר דשתק שתתקדש באופן הזה באמירתה וזה לא מהני וכ"ה לא חיישינן והוי כמו מדבר דאפי' בשתיקה סגי כמ"ש הר"ן רק רבנן חששו לישווי' ספק קידושין דהוי כמו נתנה היא ואמר הוא ולזה הוצרך רש"י לפרש דצריכה גט משני והוצרך לומר מראשון ג"כ דכיון דצריכה גט משני אסורה לראשון מכת דהוי כמחזיר גרושתו כדאיתא סוף גיטין ואני תמה לפי' הר"ן כיון דעיקר החילוק בין נתן הוא ואמרה היא לנתנה היא ואמר הוא דהוי כמו מדבר א"כ האיך נימא דלא הוי קידושין כלל ועוד אי מדאורייתא לא הוי קידושין כלל ורבנן חששו כ"ש שהי' להם לחוש באדם שאינו חשוב אטו אדם תשוב:

(כב) ואם ענה הבעל הן. זהו מה שכתב הטור בשם הרמ"ה ואני תמה לפי מה שכתב הר"ן דלכך מספקא לן טפי בנתן ואמרה משום דהוי כמדבר מאחר ששחק על דברי' ולפי זה צריך לומר הא דבאמת לא הוי קידושי וודאי משום דהשתיקה הוא שיהא כדברי' שתהא מקודשת מחמת אמירתה אבל לא שהכוונה שהוא מקדש אותה ומחמת מאמרה אינה מקודשת א"כ לא ידעתי מאי יתן ומאי יוסיף מאמר הן שיאמר דהא בלי הן אמרינן בכל מקום שחיקה כהודאה וכאן לא מהני ומ"ש בהן ונראה דמהאי טעמא דיקדק אפי' אין עסוקין והיינו דמ"מ כיון שדברו מע"ק שיקדשנה ועכשיו אמר הן אפי' אין עסוקין מהני אבל בלי מדבר כלל גם הרמ"ה מודה והיינו כמו שכתבתי וכ"כ הב"ח מטעם אחר והב"ש השיג עלי' ולפעד"נ כדבריו דהבו דלא לוסיף בזה כמו שכתבתי:

סעיף ט. (כג) נתנה היא ואמרה לו הילד דינר זה מתנה ואתקדש לך ולקחו ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאה זו שקבלתי ממך מתנה אם אדם חשוב הוא הרי זו מקודשת שהנאה יש לה בהיותו נהנה ממנה ובהנאה זו הקנתה עצמה לו וצריך חקירת חכם מי נקרא אדם שאינו חשוב להתירה בלא גט ויש מחמירי' אפילו לא אמרה תחלה כשנתנה ואתקדש לך רק נתנה סתם ואמר לה התקדשי כו' ושחקה (תשו' הרשב"א סי' תרי"ג):

סעיף י. שיעור הכסף שמקדשין כו משקל חצי שעורה בסף צרוף (עיין בי"ד רצ"ד סעי' ו' שיעור שוה פרוטה):

(כג) נתנה היא וכו' בהנאה זו שקבלתי ממך, כ"כ הרמב"ם בפ"ה ומשמע מדבריו בהדיא דלא מהני רק בכהאי גוונא שהיא תאמר ואקדש אני לך דגילתה דעתה דבזה רוצה שתתקדש והוא משיב שמקדשה בהנאה זו לא שיקדשנה בנתינה שלה סתם שהיא תתן והוא יאמר הרי את מקודשת לי דבהא לא מהני ובהכי מוקי הרמב"ם ברייתא ולכך