תפארת יעקב אבן העזר קידושין עט

יקדש וממילא הוי אצלו בזנות למפרע וע"כ לא אמרינן דרך קידושין ונשואין רק אם באמת תעמוד אצלו לכשתגדיל אבל לא אם נתקדשה לאתר הוי זנות גמור למפרע ולכך לא כתב הריב"ש דבר זה באב כאן ומוחה וצ"ע:

(לא) צריכה גט מתרווייהו. בת"מ וב"ש תמהו על זה דלמה צריכה גט מראשון. ולפע"ד נראה דהרב מיירי שהיתה אצלו עד שגדלה וגמרו קידושי קמא ואז אם קידש אותה האב קודם צריכה גט משניהם כמו באשה שאמרו מת בעלה ובא שלא יאמרו גירש זה וקידש זה וקמש"ל אף דכאן לא היו קידושין אח"כ מ"מ בעי גט דבקידושין ונשואין היא אצלו והריב"ש מיירי דלא היתה אצלו אתר קידושי בתרא לכך לא בעי גט רק משני והיינו דקאמר צריכה גט מתרווייהו ולמה יגרשה הב' ולפי הנ"ל ניחא דדינה שתצא מזה ומזה כנ"ל. וזה שכתב הרב דיש להחמיר כסברא ראשונה וקשה כיון שכבר כתב דצריכה גט הרי החמיר יותר מסברא ראשונה ולפי הנ"ל ניחא דבלא נתקדשה לסברא אחרונה אינה צריכה מיאון עשא"כ לסברא ראשונה:

(לב) ויש מחמירים אם שמע הוי מתרצה. עח"מ דצריכה גט ומיאון ובאמת המעיין במרדכי יראה להדיא דכתב מקודם שם בשם ר"ת בעל סברא זו דחושש שמא יתרצה האב וסגי לי' בגט או מיאון והיינו כיון דהיא יכולה לעכב תו לא מהני ריצוי האב. ומ"ש המרדכי שם גט ומיאון היינו דשם חשש לפי המעשה לדברי רב ושמואל שפסקו צריכה גט וצריכה מיאון דמסתמא ניחא לי' בעת קידושין והוי קידושין דאורייתא מיד אבל לדידן דקיי"ל דלא כרב ושמואל רק לחוש שמא יתרצה כשישמע כמ"ש ר"ת שם קודם ובהא במיאון סגי כנ"ל וכ"ש לפי' הפ"מ ברמב"ם דאפי' נתרצה בעת קידושין מהני מיאון דידה דאדעתא דידה נתרצה א"כ במיאון וודאי סני כנ"ל לפע"ד. ולפי זה מ"ש הב"ש ס"ק ל"ד ליתא דזהו דעת ר"ת ולדידי' סגי במיאון ודברי הרב הס דברי המרדכי אח"כ דחיישינן שנתרצה בעת קידושין ובאמת אינו ענין רק לפי המאורע שם שהי' מקום לחוש לדרב ושמואל אבל היכי דליכא למיקם עלה דמילתא דליתא לדרב ושמואל לא חיישינן כלל רק למ"ד דנתרצה אח"כ מהני לעולם יש לחוש שיתרצה כשיבוא אבל במיאון סגי כנ"ל. גם מ"ש הב"ש דליש חולקין בהג"ה ס"ז ליתא לדין זה אינו דמ"מ משכחת שקיבל אחר הקידושין עבורה דבהא לכ"ע יכולה להתקדש בריצוי האב דאל"כ תיקשי להו הך דרב ושמואל הא לא קיי"ל כרבא אמר ר"נ וע"כ דמוקי לה שקיבל גדול הקידושין או שנתקדשה בביאה דבהא כ"ע מודים דמהני ברצון האב כמ"ש לעיל ס"ז ע"ש:

(לג) ולהגדילן ולהשיאן. נראה דהיינו דוקא באמר לפני עדים אבל בלי עדים כיון דאין כאן רק ספק קידושין לא מעייל איניש נפשי' לספיקא זיש לנו לדון דלהשיאן כשיגדלו קאמר או להספיק להם צרכם דהא מיקרי להשיאן תדע דלהשיאן כשיגדלו ע"כ הכוונה מה שיספיקו להם צרכי נשואין ה"ה בהא יש לומר כן כיון דלא מעייל איניש נפשי' לספיקא ומאיזה צד יתן להם כת ספק קידושין וזה שכתב הרב ובלבד שציוה כן לפני עדים דבלא"ה אפי' ספק לא הוי כנ"ל ולק"מ קושית ח"מ וב"ש:

(לד) שיהא כח בידה להשיאן כשיגדלו. הלשין צ"ע דאיזה כת יש לה כשיגדלו להשיאן והם אינם ברשותו ולא ברשותה ואיזה שליחות יש בדבר זה. לכן נראה לי דמיירי שנתן רשות בקידושין כשהם קטנות רק להשיאן בגדלות והיינו דקאמר ויוכל למחות בנשואין דבלי מחאה כיון שכבר נתקדשה לא איכפת לן בנשואין אבל במוחה לא הוי נשואין ודו"ק:

סעיף טו. המקדש (לה) בתו סתם או שאמר לו (לו) אחת מבנותיך מקודשת לי אין הבוגרת בכלל אפילו נתנה לו רשות לקבל קידושיה ושיהיה הכסף שלו ודוקא דשויתי' שליח לקבל קידושין סתם ולא אמרה מפלוני (לז) אבל אמרה מפלוני גם היא ספק מקודשת ושאר הבוגרות אינם בכלל:

(לה) בתו סתם. בש"ס פרק האומר המקדש בתו סתם איך הבוגרת בכלל ופריך עלה הא קטנות, בכלל שמעת מינה קידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין הב"ע שאין שם אלא קטנה וגדולה הא בוגרות קתני בוגרות דעלמא פשיטא בוגרות מאי עבידתייהו לא צריכה דשווי' שלית וכו' ע"ש פירש"י ואיכא למידק מאי מקשה פשיטא הא ס"ל לבעל העיטור דאב שקידש בתו בוגרת ולא שווי' שלית צריכה גט מספק שמא נתרצה א"כ הכא נמי תיקשי חדא למה לא חיישינן באמת לקידושי בוגרת כלל ועכ"פ האיך מקשה פשיטא הא יש לומר עכ"פ דקמש"ל דלא חיישינן דשווי' שליח או נתרצית. גם קשיא לי מה בכך דשווי' שליח כיון דאזלינן השתא בהך סברא דקידושין שאינן מסורין לביאה לא הוויין קידושין א"כ פשיטא דלא שווי' שלית לקדשה בסתם שאינן קידושין כלל ואפי' אי קידושין שאינן מסורין לביאה הוי קידושין יש לדון בשליחות דמ"מ אין לך שינוי בשליחות כזה לקדש קידושין שאינן מסורין לביאה ועל זה לא שווי' שלית ומכש"כ כשאינן קידושין כלל דממילא אין ראוי לחוש דנתכוון לה דהא לא תהא מקודשת כלל וממילא אינו שלוחה כלל לקדש בסתם. לכן נראה לפע"ד דמה ששאלו בוגרות מאי עבידתייהו הכוונה להקשות דמשמע במתניתין דקידושי הבוגרות תלוי אי הוי בכלל הוי קידושין ולפי שאינה בכלל אינן קידושין וכיון דס"ל קידושין שאינן מסורין לביאה לא הוי קידושין א"כ אם הן בכלל ג"כ אינה מקודשת כלל ובמשנה משמע דלפי שאין הבוגרות בכלל אינה מקודשת ובשלמא אי קידושין שאינן מסורין לביאה הוי קידושין קמש"ל לפי שאינה בכלל לא הוי קידושין אבל אי לא הוי קידושין קשה. ועל זה משני דמיירי דשווי' שליח בפי' וס"ד דלה נתכוון והוי קידושין גמורין קמש"ל דלא שביק וכו' והשתא משום חשש לא היתה מקודשת כלל דמ"מ אינן מסורין לביאה ואינו שליח לזה והוצרך לומר דוודאי שווי' שליח. ולפי זה יש לומר באמת דכל בוגרת שעשתה שלית לאבי' לקדש אפי' אמרה לפלוני ואפי' לדידן דקידושין שאינן מסורין לביאה הוי קידושין מ"מ לא נעשה שליח לקדש קידושין שאינן מסורין לביאה והכא שאני דס"ד דהוי קידושין גמורין ודוק היטב:

תו גרסינן החם מי לא עסקינן דאמרה קידושיי לך לא שביק איניש מידי דרמי' עלי' וכו' וקשיא לי כיון דקיי"ל אסור לקדש בתו קטנה עד שתגדיל א"כ להיפוך יש לומר דלא שביק איניש מידי דמצוה דהא קידושי בתו הבוגרת מצוה היא דעלה אמרינן מצוה בה יותר משלוחה ועביד מידי דעבירה לקדש בתו קטנה. והנה לפי מה שכתבו הת"מ והב"ש לעיל דקטנה שיש בה דעת מותר לקדש בקטנות א"כ יש לומר דהכא נמי מיירי בהכי וצ"ע שלא זכרו כאן ראי אין בה דעת לא חיישינן לקידושי קטנה כלל ואם נפשך לומר דמ"מ מיירי בהכי אף אני אומר לפי מה שכתבתי לעיל דמשמע בש"ס דכל שהיא קטנה אסור א"כ הכא נמי לאו בקטנה גמורה מיירי רק בנערה שאינה בוגרת אבל בקטנה כל שנאמר שאסור לקדשה לא ידעתי האיך נאמר בזה לא שביק מצוה דרמי' עלי' מה שהיא עבירה בידו. והנה הרי"ף השמיט סוגית הש"ס בזה ונראה לי טעמו דוודאי קשה למה לא נקט במתניתין אפי' שווי' שליח דבאמת הוי רבותא טובא רק לרבא שפיר קאמר משום דממילא שמעינן דלא איצטרך בלא"ה אבל לאביי דשפיר איצטרך לומר דאין הבוגרות בכלל הא קטנות בכלל א"כ אי באמת אפי' שווי' שלית כך הדין בוודאי הי' לו להשמיענו ואף דמקשה מי לא עסקינן היינו כיון דמיירי בשליח ממילא מיירי בכל גוונא אבל לא לאביי דמצי מיירי שלא עשתה לו לשליח כלל בוודאי הי' לתנא לפרש אפי' בשליח ועמ"ש עוד בסמוך בענין זה