תפארת יעקב אבן העזר קידושין עו

גט ואי לא נתרצה מה צורך למיאון ואף דמדברי קרנא משמע דאיכא מיאון בלי גט היינו דהוי ס"ל דיש, מיאון דהוי לה כיתומה בחיי האב דבעו מדרבנן מיאון והא נמי בעי מיאון אפי' בלי דעת אבי' אבל לפי מה דפריש רב דלא בעי מיאון רק שמא יאמרו קידושין תופסין באתותה וזה לא שייך רק אי בעי גט כמו שפירש"י להדיאץ אבל באמת לא הבנתי כלל דברי התוס' דמה דבעי גט לא קשיא מידי דבלא"ה יש להבין דקאמר במיאון סגי לה גט מעלי' בעי ומה בקשו בתיבת מעלי' ואיזה גט גרוע יש כאן עד שיאמר גט מעלי'. לכן נראה ברור לפי שאמרו שם וכולן שהי' בהן גירושין כתב בכתב ידו וכו' חולצות ולא מתיבמות והיינו דאין צרות מותרות רק שנתגרשו גט מעלי' אבל לא בגט גרוע כגון בכתב ידו ואין עליו עדים כיון דלכתחילה לא תנשא מדרבנן לא הותרו הצרות בגט זה:

והנה נראה פשוט דבנתקדשה שלא לדעת דמצריך שמואל גט וודאי לאו גט מעלי' דוקא בעי דאפי' נתגרשה בגט דלכתחילה לא תנשא. בעלמא הכא וודאי מהני כיון דמדאורייתא אין חשש כלל ומדרבנן נמי בנשאת מהני רק בעלמא לא תנשא לכתחילה הכא דאינו רק חשש לא חיישינן כ"ה בדרבנן [וכה"ג כתב הר"ן לענין תרומה ע"ש] ומ"ש שם דחולצות ולא מתיבמות יהיינו היכי דבעי גט מעלי' דוקא אבל בקידשה נפשה לא בעי גט מעלי' דוקא ואפי' בגט גרוע התרו הצרות והשתא לא קשיא מה שהקשו התוס' דמדקאמר או מאנו או נתגרשו משמע דלא בעי גט דהך או נתגרשו היינו גט, מעלי' דגט גרוע קתני סיפא דלא מהני להתיר צרות אבל בהך מיאון בגט גרוע סגי לה אבל לעולם גט בעי רק לעולא דלא מצריך לא גט ולא מיאון קשיא. והשתא דברי רש"י מוכרחין דע"כ עולא בכל גוונא קאמר דאל"כ לדידי' נמי לוקמא בשדיך ומ"מ גט מעלי' לא בעי כמו לשמואל ולא קשיא כמו לשמואל וע"כ דעולא בכל גוונא קאמר והיינו דנקט קושית רב כהנא בתר איכא דאמרי דוקא דמעיקרא לא קשיא דמצי לאוקמא בשדיך רק להך איכא דאמרי מקשה רב כהנא:

גם מהא דפריך בתר הכי מהא דקתני ושווין שמוכרה אלמנה לכה"ג מבואר כפירש"י דלר"י הוי מצי לאוקמא בשידכו. ומה שתרצו התוס' דשידך הוי כמו שקידש לא הבנתי דמה בכך שלא אמרו רק אין אדם מוכר בתו לשפחות אתר אישות שהוא מכרה לאישות אבל כאן הוא לא עשה כלום והיא מכרה עצמה ובשביל שלא מיחה האב ונתרצה במעשי' לא שייך להפקיע ממנו זכותו שיש לו בה כיון שלא בגד בה האב כלל רק מעשי' גרמו לה והאב לא עשה כלום רק לא מיחה ואמת כי דברי התוס' בלא"ה אינם מובנים שהקשו בפשיטות ולא זכרו דהקושיא לר"י דוקא כמו שזכרו בדיבור הקודם פר"י ופ"ה ומזה הי' נראה לכאורה דכוונת התוס' להקשות דכיון דשידך ונתקדשה עמו בקשר שייך לקרותה אלמנה אף דהקידושין אינם כלום והא גופא קמש"ל דיכול למוכרה לכה"ג דאין הקידושין כלום וראוי' ליעוד דהשתא נמי לרב ושמואל לא בעי רק מיאון ואינה חייבי לאוין כלל וע"כ דס"ד דקמש"ל הא גופא דאינה אלמנה הפסולה לכה"ג ועל זה תרצו דשדיך הוי כמו שקידש דכיון דנתקשר בקשר שידוכין הוי כמכרה לאישות ואינו יכול למכור לשפחות אבל מ"מ קשה לפרש דברי התוס' בתר הכי לפי זה ודו"ק] ומזה מוכח כפירש"י דעולא בכל גוונא לא בעי כלום ולפי זה כיון שהוכחתי דהך איכא דאמרי בכל גוונא קאמרי ממילא יש לסמוך על דעת רוב הפוסקים דאפי' בשדיך לא חיישינן בלישנא בתרא אליבא דטולא ודו"ק היטב בכל הנ"ל. בפרט דלפירש"י ע"כ צריך לאוקמא הך ברייתא דאלמנה לכה"ג לשמואל בלא שדיך וקשה כיון דלא בעי רק מיאון אפי' חייבי לאוין לא הוי ולפירש"י ניחא דמוקי לה בשדיך ולעולא קשה דאפי' בשדיך לא בעי כלום. ואי בעי לומר מדרבנן הוי לי' לומר שניות דהוי בעריות גופא דמיירי בה ודו"ק:

(כא) ואפילו נתרצה. זהו מה שכתב הרי"ף דלית הלכתא כרב ושמואל בין נתרצה האב בין לא נתרצה והר"ן מסתפק בדעתו אי אפי' בעת קידושין אינו מועיל ריצוי או אח"כ דוקא ומדברי הרא"ש מבואר לדעתו דאח"כ לא מהני ותמה הרא"ש מנין לו להרי"ף דבר זה וטרם שנאמר בטעמו של דבר אומר כי דברי הרי"ף מוכרחין בסוגיות הש"ס גופא והוא דהמרדכי תמה האיך יתיר עולא ספק א"א שמא יתרצה האב כשישמע והוי קידושין ומתוך זה כתב לחלק בין אם אבי' כאן בין שאינו כאן דדוקא בישנו כאן נחלקו אי שתיקתו דרתת או חודה ובאמת דברים אלו תמוהין דאי ס"ד דבאין האב כאן לכ"ע חיישינן שמא ישמע ויתרצה א"כ הא פשיטא דבמיאון עכ"פ סגי דאפי' לרב בין היא בין אבי' יכולין לעכב ואפי' נתרצה אתר חזרתה לא מהני כמו שפירשו רש"י והר"ן והפוסקים וכ"כ המרדכי גופא להדיא שם דסגי במיאון א"כ מאי פריך ממתניתין דכולן שמאנו הא משכחת בפשיטות שקידשה נפשה והאב לא הי' כאן וצריכה מיאון ואח"כ מת בעלה ובא האב ואז בין שתק בין נתרצה נפטרה במיאון ולק"מ וע"כ דבכל גוונא ס"ל לעולא דלא בעי כלום א"כ מבואר דאפי' נתרצה אח"כ לא מהני דאי בנתרצה מהני ע"כ יש לנו לחוש באינו כאן שתצטרך למאן אולי יתרצה כשיבוא וזה ברור לפע"ר. ועוד דבלא"ה מוכרח בש"ס כהרי"ף דאי ס"ד דבנתרצה כששמע הוי קידושין לכ"ע מאי פריך ממתניתין דיבמות או שמאנו הא מצי מיירי שנתרצה האב ואי קשיא אי בנתרצה גט מעלי' בעי הא ליתא דמיאנה קודם ששמע האב ונתרצה דאז לא מהני תו ריצוי האב אבל לולא המיאון לא היתה פטורה מכת ריצוי האב וליכא למימר דהך מיאון לא הוי כמו עכבה שהיא מעכבת הא ליתא דהא באין האב כאן דחיישינן שמא יתרצה. לדעת ר"ת מ"מ מודה דמיאון סגי כמבואר להדיא במרדכי בשם ר"ח וע"כ משום דמיאון הוי כמו עכבה דידה א"כ פשיטא דלק"מ ממתניתין דיבמות ואפי' אי נימא דלא כר"ת הנ"ל ומדינא לא היתה צריכה למאן מ"מ הרי לשמואל ג"כ ע"כ צריך לפרש ושוין שמכרה גרושה היינו לא שהיתה צריכה גט רק דכך הי' שנתגרשה ואף כאן הכוונה כך שכך הי' שמיאנה ואח"כ כשנתרצה לולא דמיאנה לא היו הצרות מותרות וכ"ש לשיטת ר"ת הנ"ל דהיתה צריכה מיאון מדינא כנ"ל. ולפי זה ממילא מוכח דאפי' לא נתאכלו המעות לא בעי כלום אפי' נתרצה דאל"כ אכחי תיקשי כנ"ל ולא כהמרדכי שכתב בלא נתאכלו מודה הרי"ף:

אמנם בטעמו של דבר למה לא מהני ריצוי האב אח"כ ובש"ס משמע דרק מיחש לא חיישינן גם ליישב קושיותיו של הר"ן על הרי"ף נראה לפע"ד פשוט והוא דוודאי יש להבין כיון דאפי' אמר צאי וקבלי קידושיר קיי"ל דצריך עדים על זה דשליח קבלה לכ"ע צריך עדים ומכח האב הוי לקבלה א"כ אפי' אמר בפי' בלי עדים לא הוי מהני והאיך ניקום אנן וניחוש שמא נתרצה וע"כ צריך לומר כמ"ש המרדכי דטעמו של שמואל דסתם אב ניחא לי' בקידושי בתו לכך חושש דילמא אנן סהדי דנתרצה. ולפי זה פשוט הוא לפע"ד דהך שמא נתרצה אין הכוונה עכשיו כששמע ושתק דמה בכך הא מ"מ מעיקרא לא נתקדשה בשליחותו ולא הי' עדים על זה ואי משום דחזינן עכשיו דרוצה נימא דגם מעיקרא רצה הא וודאי ליתא כיון שהדבר בעצמותו אינו זכות לו לא מהני רצונו אפי' גילה דעתו שנתרצה מעיקרא דהא גבי גט אשה אפי' מחזרת להתגרש או שרצתה אח"כ לא מהני שיהא גט למפרע משטה שמסר לשליח לזכות לה כמבואר בסי' ק"מ להדיא בכל הפוסקים מן הירושלמי ריש התקבל וא"כ אף כאן תוב הוא שמפקעת עצמה מרשותו אם לא דנימא דהכוונה דהוא זכות לו דסתם אב ניחא לי' בקידושי בתו וכיון דאנן לא ס"ל הא דרב ושמואל ולא חיישינן לזה והוא אצלנו בגדר ספק לא שיסתפק לן שהוא זכות א"כ ממילא אפי' התרצה באמת לא מהני דכיון שאין ידוע לנו ובעצם אינו זכות לא מהני ואפי' התרצה בלבו בעת