תפארת יעקב אבן העזר קידושין עב

א"כ תוך ו' אינם כלום אבל לפי' מהרש"א הנ"ל גם זה אינו ודו"ק:

ולפי מה שאבאר בסמוך לשיטת הרמב״ם נראה דמה שאמרו בש"ס קידשה אבי' בדרך וקידשה עצמה בעיר אין הכוונה תרווייהו דוקא רק או היא או אביה או תרווייהו בכל גוונא פליגי דרב סובר הרי היא בוגרת לפנינו וקידושי דידה הוי קידושין וקידושי אב אינם כלום ולשמואל שניהם בספק. ולא ידעתי מנין להו לתוס' דהכוונה דוקא תרווייהו קיבלו קידושין ואי משום דקאמר קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר הכוונה דאי קידשה אבי' בעיר יש לחוש דהי' מדעתה כמ"ש הפוסקים לעיל סי' ל"ו סי"א ולכך קאמר בדרך דאז וודאי שלא לדעתה וכן היא בעיר הוי שלא לדעת אביה בוודאי אבל באביה בעיר ס"ל לרב ושמואל דחיישינן שנתרצה האב ולכך מוקי פלוגתייהו באבי' בדרך והיא בעיר ומחלוקתם בכל גוונא וכן נראה מדברי הרמב"ם כמו שאבאר בסמוך ולפי זה ליתא לכל הני חילוקים שכתבו בין קידשה אביה בעצמה וקידשה היא בעצמה ולפי הנ"ל אין חילוק כלל וצע"ג בזה:

והנה הרמב"ם ז"ל השמיט הך סוגית הש"ס רק כתב דספק בוגרת בין קידשה אביה בין קידשה עצמה צריכה גט. ונראה לי לפרש דבריו דקשיא לי' מה שאמדו בש"ס אי תוך ו' בהא לימא רב וקשה במה נפשך אי הכוונה דבדקו תוך ו' ונמצאו סימני בוגרת כפירש"י א"כ תקשי מאי פריך לרב הא ס"ד דדמי למקוה והתם אפי' בכהאי גוונא אמרינן כשעת מציאותן. הן אמת דיש ליישב קושית התוס' דלא דמי חזקה דמקוה לחזקת נערה דהתם גבי מקוה אותה חזקה ישנה בשעה שנמצא חסר ג"כ ומ"מ נמצא חסר משא"כ כאן דהזמן גורם א"כ כל שקרוב להזמן באין סימנין ולא ברחוק. אך יש לומר דזהו באמת כוונת הש"ס הרי חסר לפניך והכוונה ואין לן למיזל בתר חזקה דשלם דהשתא נמי הוי חזקה דשלם ומ"מ נמצא חסר. ועוד קשה דקאמר לקמן דרב ושמואל כתנאי ומשני אידי ואידי כשמואל ולמה מוקי ברייתות שלא כהלכה הוי לי' לאוקמא תרווייהו כרב חדא בתוך ו' וחדא ביומא דמישלם וע"כ דבאמת בתוך ו' לא שייך סימנים כלל ואי נבדקה אחר ו' רק קידושין היו תוך ו' פשיטא דלא חיישינן לקידושין דתוך ו' ליכא סימנים. אמנם אם נפרש כדברי התוס' דבדקוה אחר ו' ג"כ קשה מאי קאמר בהא לימא רב הא לתרווייהו קשה דלשמואל נמי למה נחוש לקידושי שניהם הא תוך ו' ליכא סימנים בוודאי ולא נחוש לקידושי דידה כלל. גם יש להבין דלפי דעת הפוסקים משמע דקידושי אב בבוקר וקידושי עצמה בערב ובש"ס לא נזכר מזה דבר רק אביה בדרך והיא בעיר ולא נזכר איזה מהן קודם. גם הך בדרך ועיר אינו מובן כלל ותרווייהו יכולין להיות בעיר:

לכן יש לו להרב ז"ל דרך אחרת בזה דוודאי עיקר בוגרת תלוי בזמן מוגבל מיום שנמצאו לה סימני נערות ובעבור הזמן הרי היא בוגרת ואינו תלוי בסי' כלל והיינו דפליגי כאן רב ושמואל כשהי' אבי' בדרך והיא בעיר דאז וודאי הקידושין היו שלא לדעת שכנגדו דאי לא"ה חיישינן שכנגדו נתרצה דהכי ס"ל לרב ושמואל בדף מ"ו שם ומחלוקתם בין בקידשה אבי' גרידא או היא גרידא או תרווייהו [ושניהם בזמן אחד לא האב בבוקר והיא בערב דוקא דלא נזכר זה בש"ס כלל] ואהא פריך אי בתוך ו' למציאות סימני נערות בהא לימא רב הרי היא בוגרת לפנינו הא אינה בוגרת כלל דהא תוך ו' היא ואפי' היא בת י"ב ו' חדשים מ"מ על זה דנין אם היא בוגרת דמיום מציאות סי' לא עבר ו' חדשים ואי משום דיש לחוש שמא גם קודם הי' לה סימני נערות והרי היא בוגרת א"כ ספיקא הוא וראוי לחוש לקידושי שניהם ואפי' אם ביום שאנו דנין בוודאי היא בוגרת מ"מ בעת קידושין הוי ספק גמור כיון שלא עבר ו' חדשים מיום מציאות סימני נערות ואי לאחר ו' למציאת סימני נערות הרי היא בוגרת בוודאי ולמה יחוש שמואל לקידושי שניהם הא של אב בוודאי אינו כלום דליכא למ"ד לחוש שמא אינה בוגרת אחר ו' דאין בין נערות לבוגרת רק ו' בלבד ואהא קאמר דפליגי ביום מישלם שית ובערב הרי היא בוגרת בוודאי דמציאת סימני נערות הי' ו' חדשים למפרע בערב ובהא סובר רב כיון דבערב הרי היא בוגרת לא מחלקינן היום רק ביום ההוא מתחילתו היא בוגרת כיון שבאותו היום בוודאי בוגרת והיום בוודאי נשתנית מנערות לבוגרת יש לנו לומר דמיד בבוקר נשתנית ושמואל סובר השתא היא דאייתי סימני נערות ומקודם אפי' באותו יום הוי ספק אי היתה נערה בבוקר ג"כ ובבוקר הוי בוגרת או בערב הי' לה סי' ועד הערב אחר ששה אינה בוגרת והשתא ניחא דקאמר אידי ואידי כשמואל דלדידי' יש ספק ושפיר יש לחלק בין מכחישתו לאין מכחישתו אבל לרב דוודאי בוגרת היא לא שייך ליישב כלל וקיי"ל כרב ולכך פסק הרמב"ם בפשיטות רפ"ב דמתחילת יום תשלום ו' חדשים הרי היא בוגרת וודאי כרב אמנם עד כאן לא פליג רב רק כהאי גוונא דהוי בוגרת וודאי לדידי' אבל בספק בוגרת באמת כגון שלא נבדקה רק אחר יום או יומים לי"ב ויום אחר א"כ אחר ו' לי"ב ויום אחד הוי ספק אי סימני נערות נולדו בעת מציאותן או קידם כשנעשית בת י"ב ובהא וודאי מודה רב דהוי ספק כדפריך בש"ס בהא לימא רב כמו שפירשתי לעיל והיינו הך דינו של הרמב"ם בספק בוגרת דבהא לרב ג"כ הוי ספק קידושין [ולכך לא זכר הרמב"ם בעיר ובדרך דס"ל דלא כרב ושמואל דחיישינן שנתרצה האב רק לא חיישינן כלל רק כל שלא לדעת לא הוי קידושין ולכך לא זכר רק שלא לדעת]. ומה שלא חילק הרב ז"ל בספק בוגרת עכ"פ בין מכחישתו לאינה מכחישתו משום דסובר דמסקנא דש"ס דאפי' במכחישתו פליג שמואל מדאיקפד וא"כ ממילא בספק בוגרת מודה רב לשמואל אפי' במכחישתו הוי ס"מ ומה שלא תרצו בש"ס הברייתות לרב חדא בספק בוגרת ממש וחדא כה"ג דפליגי משום דספק בוגרת פשיטא דחיישינן לקידושי שניהם דספיקא היא כנ"ל ברור בדעת הרמב"ם. ולפי זה כל דברי הטור ומחבר בסעיף ה' וסעיף ו' אינם לדעת הרמב"ם כמו שביארנו ופירושו נכון מאוד בש"ס וצ"ע לדינא [ולפי זה גם דינו של הרשב"ץ צ"ע דמשמע לפי הנ"ל דכל שנבדקה בסי' נערות אחר י"ב יום או יומים ממילא לאחר ו' קודם מציאת הסי' כספק בוגרת משוינן לה דבהא פריך בהא לימא רב הרי היא בוגרת לפנינו כמו שפירשתי דמיירי באשה שהיא בת י"ב ו' חדשים רק תוך ו' למציאת סי' נערות ומיקרי ספק בוגרת כנ"ל ומ"מ יש לדחות ודו"ק] והא דקאמר לימא רב דאמר כר' יעקב ומשני הכא מי איכא חזקת הגוף ג"כ הכוונה כך דס"ד כיון דסובר רב כיון דהיום בוודאי נשתנית מנערות לבוגרת יש לנו למיזל בתר השתא דוודאי גם בבוקר נשתנית ועל זה דחי דשאני הך דרב דלא שייך חזקת הגוף דאתמול לא היתה ראוי' להשתנות כלל מנערות לבוגרת והיום היא משתנית ומיד בהתחלת היום אמרינן דנשתנית וליכא חזקת הגוף כלל ודו"ק:

סעיף ז. כשם שיכול האב לקרשה בעצמו (ז) כך יכול לקדשה ע"י שלוחו או ע"י עצמה שיאמר לה (ח) צאי וקבלי קידושיך:

הג"ה. וצ"ל לה כן בפני עדים דהרי שליח קבלה צריך עדים (פסקי מהרא"י סי' נ') כמו שנתבאר לעיל סי' ל"ה סעיף ג' ואם גלוי לכל שמכינה לחופה ולקבל קידושיה כאומר לה בפני עדים דמי (ריב"ש סי' תע"ט) ואין חילוק בין נערה לקטנה (הר"ן פ"ק דקידושין) וכן עיקר (ט) אבל יש חולקים ואומרים דאין בת קטנה יכולה לקבל קידושיה אלא האב בעצמו צריך לקבלה (הרי"ף והמרדכי בשם הר"מ) וכדי להוציא נפשו מפלוגתא (י) יחזיק האב יד הקטנה בשעה שמקבלת הקידושין או יעמוד אצלה כשתקבלן דהוי כאלו קבלן בעצמו (כל בו ובת"ה סי' מ"ג) והכי עדיף טפי משקבלו בעצמו דהרי י"א דאסור לקדש בתו קטנה (שם בת"ה) כמו שיתבאר