תפארת יעקב אבן העזר קידושין עא

אסורה לאחר מיתה ליכא כאן איסור דאין קידושין תופסין במת לכ"ע ועכ"פ לדינא העיקר כדברי הח"מ דהוי ספק קידושין:

(ד) וקידשה עצמה בערב. עב"ש דאם קידשה היא בעצמה אינה רק ס"מ משום חזקת פנוי' שלה מרע הסברא מדהשתא בוגרת וכו' ומדברי מהרש"א שם שכתב דלכך לא הקשו התוס' בקידשה היא עצמה דסוף סוף צריכה גט מבואר דלא כהב"ש אך יש לומר דמהרש"א לא כ"כ רק בס"ד בקושיא אבל לפי מה שתרצו דלא נקט אבי' גרידא משום דמודה שמואל מחמת חזקת פנוי' א"כ יש לומר דה"ה להיפוך בהאשה עצמה מודה רב דחזקת פנוי' סותר אך לפי זה הי' לו לתרץ בפשיטות דהא ידעו התוס' דמודה רב דחזקת פנוי' סותר רק בקידשה אבי' קשיא להו דלא ס"ד דבהא מודה שמואל מחמת חזקת פנוי' מסייע דהשתא נמי איכא חזקת פנוי' ומזה מוכח דס"ל למהרש"א דכיון בקידשה אביה וקידשה עצמה דליכא חזקת פנוי' כלל סובר רב דמקודשת ה"ה בקידשה עצמה בלבד ומ"מ עיקר דברי מהרש"א וודאי לא נהירין כלל חדא דאפי' בקידשה עצמה איכא נפקותא דלרב וודאי ולשמואל ספק ועוד דעכ"פ הוי להו לחלוק בקידשה עצמה בבוקר וקידשה עצמה בערב לאחר דליכא חזקת פנוי' ג"כ ואיכא נפקותא לרב מקודשת לראשון ולשמואל צריכה גט משניהם. לכן ברור דמה שתרצו התוס' דהשתא ליכא חזקת פנוי' דבמה נפשך אשת איש לא כתבו כן רק לשמואל אבל רב סובר דחזקת פנוי' אלים ולא מגרע מה שנתקדשה עכשיו חזקת פנוי' של בוקר והשתא בקידשה עצמה דלא מיבעי' דליכא חזקת פנוי' אלא אפי' סותר פשיטא דמודה רב דהוי ספק. אך לדברי כולם לא הבנתי מ"ש וקידשה היא עצמה בערב דאם קידשו תרווייהו בבוקר וודאי נחלקו ג"כ דלרב קידושי אב אינם כלום דבצפרא נמי בוגרת ולשמואל תרווייהו ספק אם לא דנימא דע"כ לא פליג רב אלא בקידשה עצמה כשהיא בוגרת וודאי דקידושין שלה בלבד הוי וודאין וקידושי אבי' בלי קידושי דידה אינם רק ספק ואין ספק מוציא מידי וודאי אבל בקידשו תרווייהו בבוקר דתרווייהו שווין בספק מודה רב ולפי זה בקידשה אביה גרידא יש לומר להיפוך דמודה רב דהוי ספק ובאמת דברי התוס' בסברא זו דחוקין דהאיך ס"ד דקידושי דהשתא מגרע חזקת פנוי' של בוקר ואטו אם ימלא המקוה לפנינו לא נאמר הרי חסר לפניך ומה יתרון יש במה שקיבלה קידושין עכשיו ונעשית א"א ואנן על קידושי בוקר דנין וע"כ דלא אזלינן בתר חזקת פנוי' כלל כמו כל ספק קידושין רק טעמו של רב כנ"ל. ובקידשה אבי' גרידא מודה רב. גם יש מקום לומר דלכך נקט וקידשה עצמה בערב משום דבקידשה בבוקר מודה רב דליכא חזקת פנוי' דמה נפשך א"א אבל בקידשה בערב פליג רב משום דלא אתי קידושי דהשתא ומרע חזקת פנוי' של בוקר כמ"ש וזה נכון ולא ידעתי למה לא כתבו האחרונים מזה דבר:

סעיף ה. קדשה אביה בבוקר (ד) וקידשה עצמה בערב ושניהם ביום שנשלם בו ששה חדשים של ימי נערות ובדקוה ומצאוה בוגרת מחזיקים אותה בחזקת בוגרת וקידושי האב אינם בלום ויש מי שאומר דאפילו אינה מכחישתו לומר שבאו הסימנים בבוקר ויש מי שאומר (ה) דדוקא מכחישתו אבל באינה מכחישתו צריכה גט משניהם:

(ה) דדוקא מכחישתו. זהו דעת הרמ"ה בטור וכתב הב"י טעמו דמפרש מה שאמרו בש"ס כי עבד עובדא במכחישתו דידעו דכך הי' המעשה ומזה הוכיחו מדאיקפד שמואל דבהא פליגי וא"כ כל שאינה מכחישתו מודה רב והוא תמוה דהא שמואל מוקי ברייתות חדא במכחישתו וחדא באין מכחישתו וא"כ תרווייהו דלא כשמואל דפליג אפי' במכחישתו כיון דרב לא קאמר רק במכחישתו והך אמורא פסק כוות' ואיקפד לכן נראה דטעמו של הרמ"ה דמשמע בש"ס דדחוי' מדחי' להך ראי' דאיקפד וגריס דילמא כי עביד עובדא באין מכחישתו ולכך איקפד ומ"ש התוס' דהא כוותי' דרב עביד לק"מ דוודאי הש"ס בקושיא קאמר דכוותי' דרב עביד מאחר שפסק הרי היא בוגרת לפנינו וזהו כרב ועל זה מדחה דבאינה מכחישתו הוי עובדא ופסק דלא כחד ומה שנחלקו בש"ס בתר הכי אי הלכה כרב היינו משום דלא ברירא להו אי פליגי או לא אבל עכ"פ ליכא למיפסק כרב רק באין מכחישתו משום דיש לומר דבמכחישתו מודה רב ועמ"ש לקמן סק"ו:

סעיף ו. אם בתוך הששה חדשים של נערות דשה אביה שלא לדעתה והיא קדשה עצמה שלא לדעת אביה ונמצאו לה סימנים (ו) הוי ספק וצריכה גט משניהם:

(ו) הוי ספק. יש להסתפק להנך דפסקו כרב אפי' באין מכחישתו דסובר דנחלקו באין מכחישתו אבל במכחישתו מודה שמואל ולפי זה יש לומר דבתוך ו' לא הוי ספק רק באין מכחישתו אבל במכחישתו עכ"פ לרב הוי וודאי קידושין כיון דבהא אפי' שמואל מודה עכ"פ ביום דמישלם ו' א"כ לרב דביומא דמישלם פליג אפילו באין מכחישתו א"כ יש לומר דבתוך ו' ג"כ פליג עכ"פ במכחישתו אך מדקאמר בפשיטות מקודם שם אי בתוך ו' בהא לימא רב ולא מוקי בתוך ו' ובמכחישתו וע"כ דפשיטא להו דבתוך ו' אפי' במכחישתו לא הוי פליג רב:

והנה הח"מ ס"ק ה' כתב דבאינה מכחישתו אפי' קידשה אבי' גרידא הוי ספק דכל שאינה מכחישתו מודה רב דחיישינן והתוס' שכתבו דמודה שמואל היינו במכחישתו והוא תמוה דהא בש"ס בעי לומר כשם דברייתות לא פליגו כך אמוראי לא פליגו וקשה אי לא פליגו א"כ מ"ש שמואל היינו באין מכחישתו וקשה למה לי קידשה עצמה תיפוק לי' קידשה אבי' בלבד כך הדין וע"כ דאפי' באין מכחישתו מודה שמואל בקידשה אבי' גרידא וכמו כן הנך ברייתות דמוקמינן חדא באין מכחישתו וקשה למה לי קידשה עצמה ואי יש תירוץ אחר בזה מנא להו לתוס' לומר דבקידשה אבי' גרידא מודה שמואל ועוד דהא לפי פי' התוס' מסקנת הש"ס דבאין מכחישתו פליגי ועל זה כתבו התוס' דבאביה גרידא מודה שמואל. אך יש לומר דהתוס' לשיטתם דבאין מכחישתו פליגי א"כ שפיר מוכח בקידשה אביה גרידא אפי' באין מכחישתו מודה שמואל אבל להך דעה דבמכחישתו פליגו לא מוכח באביה גרידא רק במכחישתו אבל באין מכחישתו אפשר דאפי' רב מודה ואולי יש ט"ס בח"מ וצ"ל התוס' מיירי באין מכחישתו ונתכוון למ"ש אבל מ"מ בלא"ה הוכחתי מסוגית הש"ס גופא דע"כ כ"ע מודי דבאבי' גרידא אפי' באין מכחישתו מודה שמואל לפי תירוץ התוס' דאל"כ תיקשי בברייתא גופא וכן במילתא דשמואל לס"ד דאמוראי ג"כ לא פליגי. אך מ"מ איני מחליט דלא כח"מ בזה דבלא"ה כתבתי לעיל דדברי התוס' צ"ע בזה. ויש ליישב בדרך אחר דדוקא בקידשו שניהם פליג רב אבל בקידשה אביה גרידא רב מודה א"כ כ"ש באין מכחישתו ועיין בסמוך ואם קידשה היא בעצמה דעת הח"מ דהוי ס"ק ודעת הב"ש דלכ"ע לא חיישינן דאית לה חזקת נערה וחזקת פנוי' וצריך לומר דהשתא לית לה חזקת פנוי' כיון דבמה נפשך אשת איש ולפי זה בקידשה עצמה בבוקר וקידשה עצמה בערב מודה הב"ש דהוי ספק דליכא חזקת פנוי' אבל לפי מה שכתבתי לעיל בכוונת התוס' והוכחתי דלרב הוי חזקת פנוי' של בוקר חזקה ולא מגרע לה קידושי דהשתא א"כ כמו בקידשו שניהם דיש חזקת פנוי' של בוקר וחזקת נערה ומ"מ הוי ספק עכ"פ כמו כן בקידשה עצמה. וכן לפי דעת מהרש"א דבקידשה עצמה ביום דמישלם לרב הוי קידושין גמורין א"כ ממילא תוך ו' הוי ספק רק הב"ש לטעמו דסובר דביומא דמישלם הוי ספק