תפארת יעקב אבן העזר קידושין ע

נתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין הוא זכאי בכל עד שתבגר לפיכך מקבל האב קידושי בתו (ב) מיום שתלד עד שתבגר ואפילו היתה חרשת או שוטה וקידשה האב הרי היא אשת איש גמורה ואם היתה בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה מדעת אביה פחות מבאן אם מכרה אביה לקידושי ביאה אינה מקודשת:

הג"ה. (ג) י"א דאין קידושין תופסין בנפל ואם קבל אביו בו קידושין והמקדש קידש אח"כ אחות צריכה גט (א"ז):

סעיף ב. בגרה הבת אין לאביה בה רשות והרי היא בשאר כל הנשים שאין מתקדשות אלא לדעתן. (ואם נשים יכולות להעיד שהיא בוגרת ע"ל סי' קס"ד סעיף י"א וסי' קנ"ה סעיף ט"ו):

סעיף ג. אם השיאה אביה ונתאלמנה או נתגרשה בחיי אביה הרי היא ברשות עצמה ואע"פ שעדיין היא קטנה ביון שנשאת אין לאביה בה רשות לעולם אבל אם קדשה ונתאלמנה או נתגרשה במה פעמים קודם שתבגר חוזרת לרשות אביה:

סעיף ד. נתקדשה קודם שתבגר שלא לרעת אביה אינה מקודשת:

(א) זכאי במציאתה. עת"מ שנסתפק במתנה אי דומה לקידושין או שאני קידושין דאי בעי מסר לה למנוול. ולא ידעתי הא בש"ס קידושין עביד צריכותא בין מעשה ידי' לקידושין ולא זכרו רק כסף קידושין דלא טרחא בהו וכן התוס' חילקו כך בין כסף קידושין למציאתה ולא כתבו משום דאי בעי מסר לה למנוול ואולי כוונתו למה שכתבו התוס' לחלק דשאני קידושין דמפסיד שיוצאה מרשותו ומפרש הה"מ דההפסד הוא דיכול למוסרה למנוול. והב"ש ס"ק א' כתב מדמותר קידושין לאבי' ש"מ דגם מתנה לאבי' ואינו נראה כלל ואדרבא אפי' אי כסף קידושין הי' שייך לה המותר לאבי' כיון דבידו לקדשה ואינו רוצה רק שיתנו לו כך וכך מי ומתה בידו רק כסף קידושין דהיינו הפרוטה שנקנית ס"ד דשייך לה קמש"ל כיון דבידו לקדשה לא שייך דהיא תשקול כסף אבל המותר בוודאי לאבי' משא"כ מחנה שנותן לה ועוד דשאני מותר דכיון דניתן בתורת קידושין הכל חשיב כפרוטה דכיון שאם קידש במנה ונמצא חסר דינר לא הוי קידושין. גם מה שכתב להוכיח מדברי התוס' דמתנה לא טרתא ג"כ לא נהירא כלל דאטו מי לא עסקינן דנותן לה מתנה להגביה מעל הקרקע ועוד דכל מתנה צריכה לקנותה והוי טרחא ורק כסף קידושין דאין האשה עושה כלום הוי לא טרחא וזה ברור. גם מה שכתב לדחות מסוף דברי התוס' דע"כ דרק לענין פירכא כל דהו כתבו כן דאל"כ למה לא כתבו מעיקרא כן ג"כ אינו נראה כלל דמעיקרא לא ס"ד דהך סברא שייך במעשה ידי' ג"כ וא"כ מדלא זכרו בש"ס לחלק בין קידושין למעשה ידי' משום דשאני קידושין דע"י הקידושין מפסיד ש"מ דהא לאו פירכא ולזה הוצרכו לומר משום דלא טרחא ואח"כ כשהקשו ניליף מתרווייהו הוצרכו לומר דגם במעשה ידי' שייך הך סברא דע"י זה מפסיד והיינו דמתחילה על דעת כן נותן לה מזונות. ועוד יש לפרש בדרך אתר ואין להאריך דבלא"ה העיקר לפע"ד דמתנה לא דמי לקידושין כלל כנ"ל:

(ב) מיום שתלד. הב"י הביא דברי הרא"ש דה"ה קידושי שטר ובירושלמי למעוטי קטנה אמרו. ולכאורה הי' נראה דדבר זה תלוי במחלוקת דהרא"ש לטעמו דפסק בפרק חרש דאב מקבל גט לבתו קטנה אפי' אינה יודעת לשמור גטה אבל לדעת רש"י דאינו יכול לקבל גט עד שתהא יודעת לשמור גיטה א"כ הוי' דשטר פשיטא דמקשינן ליציאה א"כ כמו דביציאה אינה מתגרשת רק ביודעת לשמור גיטה אפי' ע"י האב ה"ה קידושין אינה יכולה להתקדש בשטר רק ביכולה לשמור והתוס' פרק נערה הקשו לרש"י דסובר אינו יכול לקבל גט כשאינה יכולה לשמור גיטה דא"כ קידושין נמי לא תתקדש ולא ידעתי מנא להו באמת דיכולה להתקדש בשטר כשהיא קטנה שאינה יכולה לשמור גיטה ומ"ש בש"ס במקצת מקומות שקידשה אבי' פתוחה מבת ג' מיירי בקידושי כסף ולא בשטר וליכא למימר דכוונת התוס' להקשות דקידושי כסף נמי נקיש ליציאה הא ליתא דהא חזינן דכסף במחובר כשר וכן טלי מעל גבי קרקע ובשטר פסול דהוי"ו דכסף לא איתקש ליציאה ואולי סבירא להו לתוס' באמת דכסף במחובר פסול וכן מעל גבי קרקע. ולפי זה יש לומר דרש"י באמת סובר דהוי' דכסף לא איתקש למחובר ובשטר באמת אינה יכולה להתקדש עד שתהא יודעת לשמור ולפי זה כיון דהמחבר הביא בסי' קמ"א דעת רש"י ג"כ הי' לו להזכיר כאן דאינה מתקדשת בשטר לדעת רש"י עד שתהא יכולה לשמור. אמנם בעיקר קושית התוס' פרק נערה לק"מ לפע"ד דכמו דלא איתקש לענין שתוכל לקבל קידושין כשהיא קטנה משנשאת אף שיכולה לקבל גיטה משנשאת והיינו דשאני גט דנתגרשה בע"כ משא"כ קידושין דבעינן דעתה וכל שיש סברא בהא מה שאין בהא לא שייך להקישם א"כ בהא נמי כיון דקרא קפיד שלא תהא משלחה וחוזרת וזה לא שייך בקידושין לא שייך להקישם כלל וזה ברור ולפי זה ממילא כיון דלא שמענו דיחלוק רש"י בקידושין ממילא בהא לכ"ע מתקדשת בשטר משעה שתלד:

(ג) י"א דאין קידושין תופסין בנפל. עח"מ והב"ש השיגו ולפי שדברי הב"ש תמוהין נאריך קצת והנה שם בנדה (כ"ג) בעי ר"י מר"ז בהמה במעי אשה וקיבל אביה קידושין מהו נ"מ לאיתסורי אחות ופריך למימרא דחי' והא אמר ר"י אמר רב וכו' וקאמר עד כאן הביאו ר"י לר"ז לידי גיחוך ולא גחיך ופירש"י מי קא תי ואחותה אינה אסורה רק בחי'. והנה פשוט היא דעת רש"י דקידושין תופסין בנפל דאל"כ בלא"ה לא תפסי קידושין כלל באותו הולד ואפי' היתה אחותה אסורה לאחר מיתה או אמו מ"מ לא שייך האיבעי' כלל וע"כ דסובר קידושין תופסין בנפל רק מ"מ כיון דהנפל ימות יהא מותר באחותה ונראה דדייק לי' להרב ז"ל דבר זה מדבעי ר"י נ"מ לאיחסורי אחותה ולמה לא בעי לענין תפיסת קידושין ואפי' באמו ואפי' אחר מיתה וע"כ משום דהי' רוצה להביא ר"ז לידי גיחוך ובאמו אין כאן גיחוך דבנפל דעלמא קידושין תופסין ומיבעי' לי' בנפל בהמה אי תפסי קידושין ולכך בעי לענין לאסור אחותה עליו ושפיר הביאו לידי גיחוך דהנפל ימות ואחותה מותרת ועכ"פ ברור דדעת רש"י דקידושין תופסין בנפל דלא כהי"א שהביא הרב:

אמנם מדברי התוס' שם יש להוכיח לכאורה כהי"א שהביא הרב דהם כתבו דלא מצי בעי בה גופא לענין לחייב הבא עלי' וההורגה משום דפשיטא לי' דאינה תי שנה וכ"ש שליש מיהו הוי מצי לומר לענין רובע ונרבע. ולכאורה יש להבין דהוי להו לומר דפשיטא לי' דאינה יכולה לחיות רק זמן מועט ואז לא שייך רביעה ג"כ וע"כ דהוי פשיטא להו דסובר ר"י דחי יותר מל' דאל"כ בלא"ה לא תפסי קידושין ולזה קשיא להו דהוי לי' לומר לענין רובע ונרבע. אך יש לדחות דפשיטא להו לתוס' דשייך רביעה כל שיצא לאויר העולם או דהוי ס"ל דאפי' מאן דסובר לא תי מודה דחי עכ"פ זמן מועט א"כ ע"כ לר"י חי ל' כנ"ל:

ומעתה נבוא לדברי הב"ש מ"ש ולכאורה קשה לק"מ דשפיר הביאו לידי גיחוך מדקאמר לאיחסורי אחותה ואי מודה דאינו תי אחותה אינה אסורה עליו כלל דבחי' כתיב ואדרבא כבר כתבתי דלכך בעי ר"י כך כדי להביאו לידי גיחוך. גם מה שהביא מדברי התוס' לא מוכח מידי דאליבא דר"י אמרו ולא לר"ז. גם מה שכתב ואפשר רש"י ס"ל דאינו חי כלל הוא חמוה דא"כ אפי' היתה אחותה