תפארת יעקב אבן העזר קידושין ז

מיירי כמו בגט דקידושי כסף לא דמי לגט דהתם מהני מדבר שהרי הגט בעצמו מורה על הגט מה שכתוב בו אבל קדושי כסף דצריך אמירה אחרת מקידושי שטר כמבואר בש"ג דעיקר הקידושין ע"י דיבורו ונהי דבאמת אפשר דאפי' בקידושי כסף פליגו אבל מ"מ לא הוי לי' לערבינהו מה שאין ענין זה לזה ובוודאי דמיירי בשטר לכך שפיר קאמר צריך לפרש דשטר קידושין מהני שיאמר אח"כ כמו בגט דשטר איתקש ליציאה וכיון דבגט מהני ה"ה בשטר אבל בכסף דיש לומר דלמתנה נתן לה או להלואה עכ"פ ולא שתצטרך להחזיר לו בעין הילכך לא הוי קידושין עד שיחזור ויתננו לה ומ"מ נראה דאם קידשה בחפץ בהא וודאי יש לומר דכל שאינה מקודשת הוי פקדון אצלה א"כ הוי כאומר התקדשי לי בפקדון וישנו בידה דוודאי מקודשת ומ"ש כאן רק בכסף הוא דקאמר הרשב"א וכ"ש בקידושי שטר נראה פשוט דמהני כמו בגט דהא איתקש להדדי לכל דבר וזה ברור:

סעיף ד. אמר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת וכן עיקר (תשו' הרא"ש) (טו) אבל יש מחמירין ואומרים דהוי קדושין (תמצאם בתשובת הרשב"א ורמב"ן והרא"ש כלל ל"ו) (טז) ואם היה מדבר עמה על עסקי קדושין הרי זו מקודשת ואם קידש תחילה אשה אחת קידושין גמורים ואמר לאחרת בפניה תהא מקודשת ולאאמר לי (יז) ידים מוכיחות (פי' כמו שהאותז בבית יד הכלי מושך עמו הכלי עצמו כן אלה הדברים מוכיחין שמושכין אחריהם לשון לי) נינהו וחוששין לקדושין:

(טו) אבל יש מחמירין. זהו מה שכתב הר"ן מכת הך סוגי' דגיטין דאיבעי' לן בידן ש"מ דספיקא הוא והוא תמוה לפע"ד דא"כ תיקשי דהא בנדרים קאמר לימא כתנאי בפלוגתא דאביי ורבא בידים שאינן חוכיחות ודחינן דשאני גט דאין מגרש את אשת חבירו והשתא אי דוקא במנאי מחלקינן בהכי ולא בידן א"כ אכתי אביי ורבא כתנאי בידן וע"כ דידן נמי לא דמי לדעלמא וכבר הארכתי בענין זה לקמן סי' קכ"ו בס"ד ע"ש היטב ויש ראי' להמחמירים מדלא קאמר בסיפא בלא לי דהוי רבותא טפי מהריני אישך וע"כ משום דבעי לומר אין כאן בית מיחוש ובלא לי הוי ספק קידושין ודו"ק:

ועח"מ דמכאן מוכת אפי' שניהם מודים ובאמת שכן משמע דאל"כ לא הוי לי' לאוקמא בש"ס באמר לי ורישא לא קמש"ל מידי רק סיפא הוי לי' לאוקמא במודים ומ"ש הרב בשם המרדכי בשם מהר"ם לעיל צ"ע דמעולם לא כתב מהר"ם דבר זה וכוונת מהר"ם אפי' לא דיבר עמה כלל מעסקי קידושין כל שאמרו עכשיו לשון אהבה ותיבה יש להסתפק דהוי קידושין אבל אין הכוונה דשתקו ולא אמרו כלל ע"ש והם תשבו דמה שאמר או אפי' לא דיבר כלל היינו שנתן לה ושתק וליתא כרפהישות ועיין ב"ש בשם מהריב"ל דבשדיך יש להסתפק ומהרי"ט חולק ובאמת ראיית מהרי"ט מהא דלא כוקי דשדיך ולא. אמר לי אינה ראי' כלל דהא בריש נדרים מקשה לר"פ דבעי אי יש יד לקידושין מהך דהכא דקאמר לי' ר"פ לאביי ומשני דחדא מגו תרתי קאמר לי' ע"ש והשתא נהי דלא מצי לאקשויי דאין יד לקידושין כלל דילמא סבר כשמואל יש יד לקידושין אבל בש"ס דמוקי דאמר לי היינו כדי דלא נפשוט בעי' דר"פ אי יש יד לקידושין אפי' מוכיח כמו שפירשו שם לכך מוקי דאמר לי דלא הוי יד כלל והכא נמי מודה מהריב"ל דלא הוי רק יד מוכיח בשדיך אך הראי' שהביא מהריב"ל מדברי ר"ת באחד שנתן קידושין לאבי' ואמר בתך מקודשת לי ול"פ איזה מבנותיו דמסתמא למשודכת קידש אינה ראי' דהתם לשון קידושין ממש קאמר דהא בעלמא הוי לשון קידושין ממש רק כאן דיש לו ב' בנות נולד ספק אבל חסרון לי דהוא כולל בכל קידושין לא מהני סברא לישווי' לשון קידושין מה שאינו רק מדבר שאני דלאו מתורת יד אתינן עלה תדע דלא פשיט ר"פ האבעי' מהך דר"י ור"י במדבר דמהני שתיקה וע"כ דהתם לא הוי יד אבל בשדיך שאין אנו באין רק מכת יד וכיון שבעצמותו אינו יד לא מהני סברא מבחוץ לישווי' יד וכעין זה דחה מהריב"ל בעצמו שם גם הראי' שהביא מהרי"ט נגדו מהך דכנדרי רשעים אינה ראי' דהתם יש לומר להיפך דלמה לו לישבע במה שכבר נדר רק הכוונה אפי' יתיר נדרו ויעקור הנדר יש עליו שבועה א"כ יש לומר דהשבועה הוא שיאכל כשיתיר הנדר שיהא כקרבן ומ"מ דברי מהריב"ל אינם נראין כלל דהא חזינן דאפי' במדבר עמה בעינן עסוקין באותו ענין אף דלכ"ע הפי' מדבר שנתרצו עכ"פ ודעת ב"י להרמב"ם שתאמר הן והחולקים שתתרצה עכ"פ א"כ הרי ממש שדיך ומ"מ בעינן עסוקין א"כ שדיך זה דאין עסוקין האיך יהא עדיף ממדבר תדע דוודאי אין אנו מסופקין באומר הרי את מקודשת בלא לי דבאמת נתקדשה לאתר דהא אינן קידושין כלל דלאחר לא נתרצית להתקדש כלל גם הוא האיך לא זכר למי רק הואיל ולא אמר לשון טוב לא מהני א"כ מה יועיל שדיך כל שאין עסוקין דבלא"ה ידעינן דוודאי נתכוונו שיקדש אותה הוא ומ"מ לא מהני וזה ברור:

(טז) ואם הי' מדבר עמה. זהו מה שחידש הרא"ש מסברא דנפשי' ומדברי הרמב"ם שלא חילק בכך ובתר הכי מחלק בהנך ספיקי ש"מ דלא שנא דבלא לי לא מהני ובאמת שיש להקשות למה לא אוקמא במדבר וצריך לומר משום דבהא אפי' שתק מהני אבל אין לומר משו' דהוי יד ותפשוט בעי' דר"פ דע"כ דלא הוי יד דא"כ אפי' שתק נמי ואי שתק עדיף א"כ בטלה ראיית הרא"ש וע"כ כמ"ש ומהרי"ט דחק בזה ללא צורך אך מ"מ צ"ע דוודאי הך מדבר ע"כ שדיבר בעסקי קידושין שתתקדש לו דוקא דאל"כ מאי הועיל הדיבור טפי מהרי את מקודשת שאומר עכשיו ובהנך בעי' בש"ס דמוקמינן במדבר ע"כ דאפי' לא דיבר רק בעסק קידושין שתתקדש סגי דהא לא מספקא לן בלי כלל והשתא תיקשי במה נפשך אי במדבר בעסק קידושין שתתקדש לו למה לן למבעי' באומר מיועדת לי וכן כלהו תיפוק לי' מכח הדיבור מעיקרא ואי בלא דיבר עמה רק שתתקדש האיך קאמר אי דיהיב לה ושתק הכי נמי דהא בהך דיבור לא מהני בשתיקה דאכתי לא נתברר שקידשה לו ואי דשתק עדיף ומהני בהך דיבור א"כ כיון דהרי את גרע מנא לן דמהני מדבר גם הרב מהרי"ט כתב בשם ר"י דהוי ספק ונראה טעמו דסובר דרק יד הוי ויד מוכיח וא"כ כיון דמספקא לן בנדרים אי יש יד לקידושין ספיקא הוי ולא וודאי קידושין וצ"ע בזה. (יז) ידים מוכיחות נינהו. דברים אילו צריכין בירור כי הרב ב"י לא כתב מקור לדין זה כלל והדברים מראין בהיפוך כמו שכתב ב"י דכיון דקידש אשה לעצמו למה לו עוד זו גם לא ידעתי הא במדבר עמה בעסקי קידושין בעינן שידבר בעסק קידושין שלה דוקא א"כ למה כאן מהני קידושין של אחרת וכי עדיף ממדבר ואין עסוקין באותו ענין דלא מהני אמנם הגר"א כתב דמדברי התוס' פ"ק דנדרים מוכת דהוי יד מוכיח ואני תמה דמהתם מוכת בש"ס לכאורה להדיא דינו של הרמ"ה דהא ע"כ לא מבעי' לן רק באומר ואת דיש להסתפק ואת חזאי אבל בפי' לשון קידושין בשביל לי לא איכפת לן וע"כ לפי שאמר לראשונה מקודשת לי והיינו הך דינו של הרמ"ה ואדרבא יש לתמוה על הרמ"ה שכתב ידים מוכיחות נינהו דמהתם מוכת דלא הוי יד כלל רק קידושין גמורין דאל"כ למה לי ואת תזאי אפי' נפרש לשון קידושין כגון ואת תהא מקודשת ג"כ מבעי' לי' לר"פ בשביל לי דלא הוי רק יד מוכיח ואין יד לקידושין ומדלא מספקא לי' רק ואת חזאי ש"מ דבשביל לי אפי' יד מוכיח לא הוי רק קידושין גמורין ואפי' אי אין יד בהא מהני אמנם כד מעיינין שפיר דברי הרב ב"י נכונים ואין דברי הרמ"ה שם שייכות להתם כלל דהתם שאני דאמר ואת דאי אמר נמי הוו קידושין גמורין והיינו דוודאי הכוונה