תפארת יעקב אבן העזר קידושין סט

בקנין זה אינו קונה ע"כ כמו שאמרו במציעא דגלי דעתו. בנפילה ניחא לי' דליקני בארבע אמות לא ניחא לי' משמע דגילוי דעת מועיל שלא יקנה ע"כ כנ"ל בזה:

(ז) וצריכה גט משניהם. פירש"י אם רוצה להנשא לאמר. ויש לי ספק אם שניהם נותנין גט דאז אם אחר רוצה לישא אותה אסור והיינו השני שנתן הגט באחרונה יכול לישא אותה אבל הראשון לא שלא יאמרו מחזיר גרושתו ודוקא אם השני לא גירש כלל יש לומר דשאני הכא דהי' הקידושין ע"י שליח אבל כשנותנין שניהם גט וודאי נראה כמחזיר גרושתו שהרי רואין גירושין חזה ומזה יאמרו שנתקדשה להשני אחר גירושי ראשון וגירשה ונשאה הראשון וצ"ע שלא מצאתי מי שהעיר בזה:

סעיף ח. אשה נעשית שריח לחבירתה לקבר קידושין אע"פ שנעשית לה צרה שמקדש לשתיהן (ח) ויש מי שאומר שאפי' אם כשאמרה לה קבלי גם בשבילי ולא חשיכה הן אלא שתקה וקבלה סתם מסתמא גם בשבילה קבלה:

(ח) ויש מי שאומר. זהו מה שכתב הרא"ש ועמ"ש לעיל סי' כ"ח מה שיש לדון בזה בפרט שיש לתמוה דהא מוקי למתניתין בלא שדיך ובכה"ג הוי כשדיך ואפשר לומר דלא מהני שדיך רק קודם שגזל אבל לאחר שגזל לא. ועוד אפשר לומר דזה לא הוי כשדיך דלולא דשל שביעית הי' היתה חוששת שאם תקבל האשה הכלכלה יהא יאוש ושינוי רשות בידה ויפסידו הם לכך אמרו קבלי בשבילי וא"כ לא הוי שינוי רשות כיון שלא זכתה רק פבורם ויקבלו בחזרה הכלכלה ואין ראי' ממה שאמרו לה דהוי כשדיך אבל עכשיו דשל שביעית היתה מהני כנ"ל ועמ"ש לעיל סי' כ"ח:

סעיף ט. אשה שהיא שליח לקבל קידושין לחברתה (ט) ובשנתן הקידושין אמר לה ואת נמי או וכן את שתיהן מקודשת אבל אם לא אמר לה אלא ואת הרי זו שקיבלה הקידושין ספק מקודשת שמא לא נתכוון אלא לראות מה בלבה וכאלו אמר לה ואת מה תאמרי בדבר זה ולפיכך קיבלה הקידושין היא שהרי זה עדיין שואלה לראות מה בלבה:

(ט) וכשנתן הקידושין. עח"מ וב"ש כ"כ הר"ן שם וה"ה אבל בתוס' שם מבואר דאפי' נתן לכל אחת פרוטה הוי ספק ומה שהכריח הר"ן משם דמ"ש מבעלמא בגט דהוי ידים לא ידעתי מאי הועיל דהא השתא נמי תיקשי מאי פריך משמואל הא שם לולא דהוי ידים שאינן מוכיחות לא הי' ספק כלל דהוי מעשה כמו בגט וע"כ דגם כה"ג שנתן לה מיבעי' לי'. גם מדברי הרמב"ם משמע קצת כן אמנם באמת בעיקר קושית הר"ן מ"ש דמיבעי' לי' לר"פ הכא ובגט ובנדרים ובנזירות הוי ידים ופשיטא דקידושין דמי לגט דויצאה והיתה כתיב. לכן נראה לי לפרש הסוגיא משום דכל הני בידים דדיבור עסקינן וכן בגט בכתיבת הגט אבל ענין האיבעי' בקידושין הספק אי יש יד לנתינת קידושין שאין הנתינה מבוררת בפי' רק יד וזה לא משכחת לה בגט כלל והיינו כשנתן לאשה ב' פרוטות ואמר לחבירתה ואת א"כ אי הכוונה ואת חזאי לא נתן לה כלום רק קידש הראשונה בשתיהן רק מחמת יד הוי נתינה ויד לנתינה לא שמענו דהוי יד ומהני כנתינה גמורה ומקרא לא שמענו רק יד לדיבור והיינו דפריך משמואל דאי ניחא ידים שאינן מוכיחות הוויין ידים אצל דיבור ע"כ צריך לומר דיד מוכיח לא צריך דהוי כמו עיקר רק קרא על אינו מוכיח אתי א"כ ממילא יד מוכיח מהני מסברא בנתינה ג"כ כיון דפשיטא לן דיד מוכיח לא צריך קרא ואי הי' הפרש בין נתייה לדיבור פשיטא דצריך קרא להכי ולא שמענו יד שאינו מוכיח ואהא משני דר"פ באמת מולק גם על הך דינא וחדא נקט. ולפי זה ממילא לא שייך האיבעי' רק בלא נתן לה כלום אבל בנתן דלא הוי רק יד לדיבור בהא לית ספק דמ"ש מגיטין ונדרים כנ"ל. ומ"ש הב"ש סוף ס"ק ה' עמ"ש לעיל סי' כ"ז בזה:

סעיף י' יש מי שאומר (י) שאין האב יכול לעשות שליח לקדש בתו בוגרת וחלקו עליו:

(י) שאין האב. זהו מחשובת הרשב"א והרא"ש חמה דלא מצינו גזירה זו בתלמוד ותמהו עליו דמבואר בש"ס פרק יוחסין הב"ע דשוויתי' שליח ובאמת אין מהתם ראי' דהרשב"א מודה דהוי קידושין ואדרבא מהתם יש להוכיח דינו דשם פרק קמא אמרו ודילמא שלית שווי' ולמה כאן הוצרכו לומר דידעינן דשווי' שליח וע"כ דלא חיישינן משום איסורא כהרשב"א. איברא יש לתמוה שם מה ס"ד לחוש דלבוגרת קידש נהי דשויתי' שליח היינו להתקדש ולא לקידושין שלא נמסרו לביאה והאיך ס"ד דאם שליח קידש קידושין שלא נמסרו לביאה דהוי שליח וא"כ אין שליחותו כלום והשני' מקודשת וכ"ש לפי דעת המ"ל דכל שליח לקידושין שקידש על הספק אינו מועיל שליחותו א"כ כ"ש כאן וצ"ע בזה:

סעיף יא. מי שקיבל קידושין לבתו בוגרת ולא עשאוהו שליח יש מי שאומר (יא) שצריכה גט מספק:

(יא) שצריכה גט מספק. בש"ס פ"י יוחסין לא משמע כך דקאמר הב"ע דשוויתי' שלית אבל מספיקא לא חיישינן ואולי שאני התם דהוי ס"ס אבל הכא חיישינן ומ"מ צ"ע דעכ"פ הוי מצי למימר דקמש"ל דלא חיישינן דשויחי' שלית משום דהוי ס"ס:

סעיף יב. (יב) אין האשה עושה שליח לקבל קידושין מיד שליח בעלה (מיהו אם עשתה הוי ספק מקודשת (ב"י) וע"ל סי' קמ"א סעיף א' גבי גט):

(יב) אין האשה עושה שליח. זהו מה שכתב ב"י בשם מ"כ דהוי כמו גיטין ולדעתי הוא תמוה לא מיבעי' להך טעמא משום חצרה הבא לאחר מכן דלא שייך רק גבי גט דטלי גיטך מעל גבי קרקע לא מהני א"כ ממילא לא מהני חצרה הבא לאחר מכן אבל בקידושין בפרט של כסף דכל היכי דהגיע לה הנאה מקודשת א"כ מה בכך דקנתה חצרה אח"כ מ"מ היא קיבלה בקנייתה כמו בשכיב מרע בגט דנתנו עצה דתועיל וחפתח ותקנה רק שם השכיב מרע נתן ג"כ וכאן לא נתן א"כ בקידושין דמהני בכסף מעל גבי קרקע לא בעינן רק שהיא חקת הכסף א"כ מאי איכפת לן חצרה הבא לאחר מכן ומכ"ש שאין לגזור בשלותה דלא דמי באמת לחצרה הבא לאחר מכן רק משום גזירה ואפי' למ"ד משום בזיון דבעל נראה פשוט דבקידושין ליכא בזיון כיון דהאשה מתקדשת לו מסתמא אינו קל בעיני' ודוקא בגט שייך זה ולא מצינו בש"ס בקידושין מחלוקת זו והתם נמי פסקו רוב הפוסקים דיכולה לעשות שלית א"כ נראה פשוט דבקידושי כסף וודאי אין החמיר כלל כמו שביארנו ועמ"ש בריש סי' דיש לדייק ממשנה ריש האיש מקדש דין זה:

סימן לז. כל דיני קדושי קטנה ובו כז סעיפים:

סעיף א. האב מקדש את בתו שלא לדעתה כל זמן שהיא קטנה וכן כשהיא נערה רשותה בידו וקידושיה לאביה וכן הוא (א) זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובכתובתה אם