תפארת יעקב אבן העזר קידושין סח

דלכך אומר אמרו פסול דלא הוי לשמה ופי' הר"ן שם דאי מילי מימסרן לשליח כיון דשלוחו כמותו הוי כשומע מפי הבעל אבל כיון דמילי לא מימסרן לשליח אינו כמותו ולא הוי כשומע מפיו ולא הוי לשמה. ולפי זה כיון דשטר אירוסין צריך להיות לשמה ומדעתה א"כ באומר אמרו לא מקרי לשמה ומה בכך דבהא לא בעי שליחות הא מ"מ לא הוי לשמה ובש"ס דקאמר הטעם משום מילי דבלא"ה הי' מועיל שלית ממש דהוי כמותו והוי כשומע מפיו אבל פשיטא דכל היכי דלא הוי כמותו לא הוי כשומע מפיו. ולפי זה נראה לפע"ד ליישב דברי הרמב"ם דדוקא התם הוי מילי אבל הכא שהאשה עושה שלית לקבל קידושין הוי שלית ממש והוי כמותה א"כ השומע משליח זה הוי כשומע מפי האשה ממש וזה ברור לפע"ד [אך הא נראה וודאי דצריך שידע השליח דהאשה נתרצתה להיות שלית לקבל גם קידושי שטר דאז נעשה כמותה על קידושי שטר ג"כ אבל כל שלא ידע זה רק נעשה שליח לקבל קידושין א"כ אינו כמותה בקידושי שטר ומה יועיל דעת השליח ואפי' נתברר ע"י אחרים דהיא רוצית בשטר לא הוי לשמה כיון שלא שמעו מפיה רק השליח נעשה שלית בפי' על זה ג"כ וכיון דהוא כמותה הכותב השטר ששומע מפי השליח הוי כשומע מפיה]. ובהכי ניחא לשון הרמב"ם מה שנראה מדבריו דלהממיר בא דבעינן מפי השליח ובאמת מפיה וודאי מהני ואי דבא לומר בלא שמעו מפיה מה ס"ד דלא צריך ידיעה כלל לא מאשה ולא משליח ומ"ש הב"ש ריש ס"ק ג' בשם הח"מ תמוה דלא כתב הת"מ כך ואי אפשר לפרש דברי הרמב"ם דלהקל בא רק הת"מ כתב דס"ד דבהא לא בעינן כלל אבל לא ידעתי מה ס"ד לומר כן. ואמת דיש לומר דכוונת הת"ח כמ"ש הב"ש אח"כ דס"ד דלא בעינן רק דעת מקנה שתתרצה להתקדש ולא בשטר דוקא ולפי זה בשליח ס"ד דלא בעינן דעת כלל אך גם זה אינו דהוי לי' לרמב"ם לומר באשה עצמה דבעינן דעתה לכתוב שטר ולא להתקדש סתם ולפי הנ"ל ניתא דקמש"ל דדוקא מדעת השליח דהוא כמותה לא הוי אומר אמרו אבל אם נתברר לנו דעת האשה בעצמה שלא מפי השלימה רק מפי אחרים לא מהני כיון שאינה לפנינו הוי אומר אמרו ולא הוי לשמה משא"כ מפי השליח ואף דגבי גט אפי' עשה שליח לומר לסופר לכתבו והוא יוליכנו לאשתו ג"כ לא מהני אף דבהא שלוחו כמותו הא ליתא דב' ענינים הם שנעשה שליח כמותו לגרש אבל בהא לא הוי כמותו שהסופר יהא כשומע מפי, הבטל בכתיבת הגט ואפי' עשאו שלית לומר לסופר כתוב לא נעשה בהא כמותו דהוי מילי וא"כ לא הוי לשמה אבל גבי קידושין דהא וודאי כ"ע מודים דלא בעינן שתאמר האשה לסופר כתוב שטר אירוסין רק דעת המתקדשת בעינן וזה כיון שנעשה שלית להתקדש נעשה כמותה והרי יש דעת המתקדשת אבל זה שנעשה שלית לגרש מ"מ בטח אמירתו לסופר כתוב אינו כמו שהבעל אומר לו כתוב והתם בעינן שיאמר לסופר כתוב משא"כ הכא לכ"ע לא בעינן רק דעת המתקדשת שתתרצה להתקרש בשטר והבעל צריך שיאמר כתוב וליכא למימר דהא גופא ניליף מה התם בעינן שיצוה לסופר כתוב אף כאן נימא דבעינן שהיא תצוה לסופר כתוב הא ליתא דהתם כיון דהוא הכותב והמגרש עליו לומר לסופר כתוב אבל כאן אין האשה הכותבת השטר רק הבעל כותבו ובעינן צוואת בעל לא צוואת האשה רק דעתה בעינן שיהא לשמה וכיון דשלוחה שהוא כמותה יש כאן ומתרצה בשמה לכתבו סגי בכך וזה ברור לפע"ד:

ודע דיש לי לדקדק מהך סוגיא דאין הסופר צריך להיות שליח הבעל גבי גט דאל"כ האיך דייק מה התם בעינן דעת מקנה אף הכא בעינן דעת מקנה וקשה מנא לן דבעינן דעת מקנה שאני התם דכתיב וכתב דצריך שיכתבנו הבעל או שלוחו א"כ האיך יעשה זה שלית שלא מדעתו לכתוב גט מה שהבעל צריך לכתבו אבל כאן דאין מוטל על האשה כלל לכתוב השטר אירוסין רק על הבעל א"כ לא בעינן רק דעת בעל בלבד וע"כ דגם בגט אינו צריך להיות שלוחו רק דעתו בעינן ולשמה ולא מקרי לשמה רק בנכתב מדעתו ואף כאן צריך דעתה כיון דבעי לשמה אם לא שנאמר דלהך דעה דין הקידושין כדין הגט ממש דאף בקידושין בעינן שיהא שלוחה כמו שלוחו ולא משמע כן בש"ס רק דעתה בעינן ועב"ש דבש"ס י"ל דלא בעינן רק דעתה להתקדש בלבד ואף דלגיטין מדמינן לה והתם בעינן דעתו לכתוב הגט וצ"ל משום דהתם שאני דעליו לכתבו וא"כ לא מוכת כלל דבעינן דעתה כנ"ל וצ"ע בזה:

סעיף ה. יש מי שאומר (ה) דשליח דקידושין אינו יכול למנות שליח דמילי נינהו ולא מימסרן לשליח (וע"ל סימן ל"ה סעיף ו' נתבאר):

סעיף ו. מי שקדש ע"י שליח לא יקדש פעם אחרת בשעת חופה שלא להוציא לעז על קידושין הראשונים שיאמרו אין קירושי שליח כלום (וע"ל סוף סי' ל"ד) חזרה וביטלה השליחות קודם שקיבל הקידושין הרי הוא בטל ואינה מקודשת ואם אין ידוע אם ביטרה השליחות קודם קבלת הקידושין או אח"כ הרי זו ספק מקודשת:

(ה) דשליח דקידושין. מזה מוכח דלא כהב"ש ס"ק א' דסובר דגילוי דעת באשה מהני לעשות שליח א"כ פשיטא דלא דמי לגט דהתם צריך שישמע מפי הבעל הלכך כל היכי דהוי מילי לא הוי לשמה לפי שלא שמע מפי הבעל אבל כאן כיון דשליחות לא בעי רק גילוי דעת מהני א"כ פשיטא דאומר אמרו דלא גרע מגילוי דעת ומה בכך דהוי מילי ס"ס נתגלה דעתה שחפצה להתקדש לו וזכות הוא לה ואולי בהא באמת פליגי ועכ"פ להך דעה לא מהני גילוי דעת רק שליחות מעלי' ואף דזכות הוא לה מ"מ כמו גבי גט לא מהני אפי' מחזרת להתגרש משום שמא חזרה בה אף כאן פשיטא דאיכא למימר שמא נזדמן לה אחר טוב ממנו וחזרה בה וזה ברור:

סעיף ז. אם קיבל שלוחה קידושין מאחר והיא בעצמה קיבלה קידושין מאחר (ו) ואין ידוע אם קידושין שקבל שלוחה קדמו לשלה או שלה קדמו אסורה לשניהם (ז) וצריכה גט משניהם ואם רצו אחד נותן נט ואחד כונס (ומקדשה קידושין אחרים) (רבינו ירוחם כ"ב) בד"א ברחוקים אבל אם קדשה השליח לאב וקדשה היא בעצמה לבן או לאח שניהם נותנין גט ואסורה לשניהם:

(ו) ואין ידוע אם קידושין שקיבל שלוחה קדמו בש"ס איתא אם שלו קדמו קידושיו קידושין אם של שלוחו קדמו קידושיו קידושין. והנה רישא קמש"ל כמ"ש בש"ס שם אבל בסיפא יש להבין פשיטא דקידושי שלית קידושין ונראה דבלא"ה יש להבין דשם אמרו במשנה והלך וקידשה בעצמו הך הלך למה לי כדדייקינן בש"ס ריש האומר כה"ג וע"כ דקמש"ל שהלך ונתעסק בעסק הקידושין לקדשה א"כ ס"ד כל שהתחיל להתעסק לקדשה גלי דעתי' דלא ניתא לי' בשליח קמש"ל דכל שקדמו קידושי שליח קידושיו קידושין כמו דלא מהני גילוי דעת בגט אף דרהיט לבטולי' וה"ה בקידושין. ולפי זה נראה לי דהיינו דוקא באב שקידש בתו דמקנה לאחרים וכן אשה ששלחה שלותה שהיא מקנה עצמה לאחרים אבל איש ששלח שלית לקדש לו אשה וקידש בעצמו אמה או אחותה כל שגילה דעתו שרוצה לקדש אמה והתחיל להתעסק בשידוכה נתבטל השליח דכיון דהשליח הוא לקנות לו אשה וכל שגילה דעתו דאי אפשר