תפארת יעקב אבן העזר קידושין סב

נראה הטעם דדוקא בשליחות קבלה דאשה אינה עושה כלום והעבד עושה כל מה שהיא צריכה לעשות לכך כיון שאינו בתורת גיטין אינו יכול לעשות כריתות במקום האשה אבל בשליחות עיקר הכריתות הוא מה שנותן גט והרי העבד קיבל הגט מיד הבעל ונעשה עיקר הכריתות על ידי הבעל בעצמו במה שמסר לו הגט דהא הספר כורתה והבעל כתב הספר או שלוחו ומוסרו לעבד ולא נעשה הכריתות ע"י העבד וגם בעת נתינה עשה בכח הבעל במה שנתן לה ספר שכתב הבעל אבל שליחות האשה הוא במקומה ממש לקבל הגט ובשעת קבלה הוא עושה הכל מה שהיתה צריכה האשה לעשות ואין האשה פועלת כלום בעת הכריתות ולפי זה בקידושין דמי ממש לגט בקבלה דהכל נעשה ע"י העבד כיון שיכול לקדש בשלו עבורו ואין הנתינה לידו חשיב כלום כיון שאין קפידא אם יחליף [כמ"ש הש"ג לענין אי יכול לעשות שלית שני] ואפי' בקידושי שטר אני חוכך כיון שאין הקידושין בשטר דוקא תשיב כל הכריתות ע"י העבד ועוד שאני גט כיון דבע"כ כל שמסר לו גט עשה עיקר הכריתות שהגט כורת בע"כ אבל קידושין אפי' בשטר כיון דבעינן דעתה עדיין לא נעשה דבר רק ע"י שלית לכך לא מהני בעבד ומ"מ בקידושי שטר אני חוכך אבל בכסף נראה פשוט דאין כאן בית מיחוש ומ"ש הב"ש בשם הב"י בסי' קמ"א דגם בקידושין כך הדין כמדומה לי שטעה במה שכתב ב"י שם דאם קיבלה קידושיו חוששין להם דכוונתו לענין קידושין וליתא רק כוונתו בעבד שהביא גט וקיבלה קידושין חוששין להם דשמא הגט גט כי לא מצאתי בב"י שם שיאמר לענין קידושין רק הנ"ל. והנה מה שנתנו טעם בכותי חוץ הטעם שנתנו בעבד נראה לי משום דנ"מ לענין למסרו לשליח אחר דמשום שאינו בתורת גיטין מהני שאינו עושה שום כריתות כלל אבל מטעם שאינו בן ברית אינו יכול להעשות שליח כלל כנ"ל ועמ"ש בסי' קמ"א בזה:

(יח) וי"א דבכל ענין. עת"מ ולא נתברר לי דבר זה דאי משום מילי כיון שמסר לו שטר וודאי לא הוי מילי ואי משום שאי אפשר לעשות שליח במה שהוא עצמו אינו יכול לגמרו בוודאי א"כ למה יוכל לעשות שליח ראשון בפרט דויצאה והיתה כתיב. לכן נראה לי להסביר הדבר דוודאי לא שייך בקידושין שלוחו כמותו רק אם נגמר הדבר ועשה שליחותו אבל כל שלא נגמר והאשה לא תרצה לקבל למפרע אינו שליח כלל ואינו כמותו והשתא אפי' קיבלה הקידושין משליח שני מ"מ שמא מראשון לא היתה רוצה כלל לקבל לאיזה סיבה שאינה חפצה בו להיות עסק עמו וכדומה א"כ ממילא לא הוי שליח כלל ולכך אינו יכול לעשות שליח שני שלא יתברר אם הוא שליח או לא ודוקא אם הוא עצמו מוסר ומקבלת ממנו הוי שליח למפרע משא"כ במקבלת מאחר לא נתברר כלל שהוא שליח שיוכל לעשות שליח ודו"ק:

סעיף ז. האומר לשליח (יט) קדש לי אשה במקום פלוני (כ) וקידשה במקום אחר (כא) אינה מקודשת וכן (כב) בכל מה ששינה שאם אמר לו לקדש סתם וקידשה על תנאי או שאמר לו לקדשה על תנאי וקידשה סתם או ששינה בתנאי אינה מקודשת:

סעיף ח. אמר לו קדשה לי והרי היא במקום פלוני וקדשה במקום אחר מקודשת שאינו מקפיד אלא מראה מקום הוא לו:

(יט) קדש לי אשה. במשנה אמרו אשה פלונית ובח"מ משמע דפלונית הוי רבותא. ולכאורה יש לומר להיפוך דדוקא פלונית כיון שהזכיר לו האשה ומ"מ זכר מקום ש"מ דמקפיד במקום זה אבל בלא זכר לו האשה כלל רק אשה סתם יש לומר שזכר המקום שרוצה ליקח אשה ממקום זה דוקא ואין לדייק מדבריו שלא אמר ממקום זה דכיון שהי' צריך להזכיר המקום מה צורך לו לדקדק כל כך מסתמא היא שם. וברמב"ם איתא קדשה לי והיינו אשה ידועה אבל אשה סתם לא שמענו ועכ"פ לא ידעתי למה שינה מלשון המשנה:

(כ) וקידשה. בש"ס איתא והלך וקידשה ובריש האומר אמרו דלכך נקט והלך דהיינו הלך ברמאות ולפי זה צ"ל דהך הלך דהכא נמי להורות לאיזה ענין והיינו דס"ד דאם הלך דהיינו דעשה שליחותו רק לא מצאה שם וקידשה במקום אחר ס"ד דלא הקפיד רק לכתחילה אבל בלא אפשר יקדשה כל היכי דאיתא והוא לא שינה שהרי הלך לשם ולא עלתה בידו קמש"ל דלא מהני. ולפי זה לא יפה עשו הפוסקים שהשמיטו תיבת והלך דבכוונה נשנה כך במשנה כנ"ל:

(כא) אינה מקודשת. משמע אפי' הודה המשלח דלא הי' כוונתו רק מראה מקום ובש"ס משמע בהדיא דלישנא גופא אינו בדוקא קפידא רק לפי הסברא ור"א פליג גבי גט באשה הואיל והוא בע"כ א"כ יש לומר דמהני הודאת המשלח מ"מ צריך לומר כיון דמ"מ אמר בלשונו כך הוי דברים שבלב אפי' אין עדים האיך אמר רק הוא מודה ולא מיבעי' למ"ד דצריך עדים במינוי השליחות דכה"ג הוי בלי עדים אלא אפי' למ"ד אין צריך עדים מ"מ לא מהני דברים שבלב מאחר שהלשון מורה על קפידא ג"כ אלא דצ"ע על הרא"ש דפסק בגט צריך עדים ובקידושין אין צריך עדים דמאי פריך ליתני גט וקידושין לא הא יש לומר דקמש"ל קידושין אפי' בלי עדים לא מהני הודאת המשלח וצ"ע בזה:

(כב) בכל מה ששינה. במ"ל נסתפק אם קידש קידושי ספק אי הוי שינוי ונראה דתליא בהא דתנן פרק המגרש בב' גיטין שנתערבו ואבד אחד השני בטל וכתב הר"ן בטל לאו דוקא רק ספק והרמב"ם כתב בטל וכללא כייל דכל היכי שכתב בטל לגמרי הוא וצ"ל דטעמו כיון דהוי ספק לא נעשה שליח על הספק. ולפי זה גם הך דינא תליא במחלוקת הנ"ל ויש לחלק דשאני גירושין דבספק לא הועיל כלום משא"כ קידושין הועיל בספק דאגידא בי' ומ"מ העיקר כמו שכתבתי בסי' קל"ב ובשאר מקומות דדבר זה תלוי אי ידע השליח שהוא מקדש או מגרש בספק לא מהני כלום ואי לא ידע רק נולד ספק הוי כמו משלחו והוי ספק כנ"ל:

סעיף ט (כג) העושה שליח לקדש לו אשה פלונית והלך שליח וקדשה לעצמו (כד) הרי זה מנהג רמאות ומה שעשה עשוי (כה) אם לא קדשה במעות המשלח (כו) אפילו אמר לה תחלה פלוני שלחני לקדשך לו ובשעת קידושין אומר לה הרי את מקודשת לי הרי זו מקודשת לשליח (טור). ודוקא שהאשה (כז) שמעה והבינה יפה קודם קבלת הקידושין שאמר הרי את מקודשת לי דאם לא כן אדעתא דמה שאמר לה בתחלה לקדשה לפלוני קבלה הקידושין (כת) אבל אם טעה השליח ואמר מקודשת לי אין כאן בית מיחוש דהקדש בטעות לא הוי הקדש ונאמן השליח לומר דטעה ויש מי שמחמיר להצריכה גט:

(כג) העושה שליח. בש"ס אמרו מ"ש הכא דקתני לחבירו והתם לשלוחו ומשני הכא קמש"ל רבותא והתם רבותא. ולפי זה יש להבין ברמב"ם ומחבר ששינו לשון המשנה העושה שליח ואפשר דעיקר הכוונה בש"ס דקתני האומר לשלוחו דמשמע דהוא שלוחו מכבר לכל דבר וסמכה דעתו עליו שימשה רצונו אבל הך לישנא העושה שליח הוי כמו חבירו כיון דעכשיו עשהו לשליח ואינו שלוחו מכבר ולכל מי שיצוה צריך לעשותו שליח. איברא יש להבין דגם בהך דקדש לי במקום פלוני כתב הרמב"ם ממש כמו שכתב כאן וצ"ל דוודאי יש להבין דהא בסיפא הרי היא במקום פלוני הוי חבירו רבותא טפי דלא אמרינן סבר לא טרח ולא עשהו שליח כלל ואף דמ"מ כיון דהלך וטרח נימא דנתרצה מ"מ לא שווי' שליח כמו שפירש"י שם ותמהני על מהרי"ק שורש קע"א דכתב