תפארת יעקב אבן העזר קידושין נו

ממילא מתמא לא הוי נשמה ועמ"ש לקמן סי' קל"א באריכות בענין זה. סעיף ג. אם היא קטנה (ו) או נערה ומקדשה ע"י אביה בשטר כותב בתך מקודשת לי:

(ו) או נערה. נראה לי דנערה וודאי אינה צריכה לבוא מטעם שליחות של אב רק יכולה לקבל בעצמה קידושין בין כסף בין שטר ויכול לכתוב בשטר הרי את מקודשת ורק שמה ולא שם אביה כלל וטעמא כיון דיש לה יד רק התורה זכתה לו ואינה יכולה להפקיע עצמה מרשות אביה א"כ כל שמחל זכותו בקידושין הללו ממילא מקבלת קידושין, מצד עצמה דהא יש לה יד וע"כ לא פליג ר"י דאביה ולא היא רק משום דמפקעת עצמה בע"כ אבל מדעתו למה לא יוכל למחול זכותו שיש לו בה בקידושין ועמ"ש לקמן סי' ל"ז בס"ד:

סעיף ד. יש מי שאומר שצריך שיזכיר (ז) שמות האיש והאשה בשטר קדושין כשם שצריך, להזכירם בגט:

הג"ה. כתבו על דבר (ח) המחובר לקרקע או על איסורי הנאה י"א שהוא פסול (המ"מ פ"ג דאישות) ויש מכשירים (הרשב"א סי' תר"ג) וא"צ לכתוב זמן בשטר קידושין (ר"י) (ט) כתבו בכתב ידו ואין עליו עד מקודשת מספק (נ"י פ"ד אתין) נתן לה שטר ואמר לה ע"מ שהנייר שלי אינה מקודשת (הר"ן פ"ק דקידושין):

(ז) שמות האיש והאשה. כ"כ הר"ן וש"ג בשם ריא"ז אבל מדברי הרמב"ם משמע דלא בעינן השמות כלל בקידושין וכן משמע באמת בש"ס דלא הוזכר בשום מקום השמות ונראה לי דהטעם דבלא"ה דעת רבינו יואל במרדכי דלמ"ד ע"מ כרתי לא בעינן שמות אפי' בגט רק הא דמצרכינן שמות דלא כרבינו יואל הנ"ל משום דכתיב ספר לספירת דברים ואשה זו כיון שניתרת לעלמא בגט זה בעינן שיהא מוזכר בו בפי' שהיא נתגרשה ויהא ידוע לכל העולם מאחר שהיא היתה אסורה מכח קידושין ועכשיו מתירה צריך שיספר לכל האיך מתירה אבל בקידושין שהוא מקדש אשה פנוי' לעצמו מה צורך לסיפור דברים לעולם תדע שהרי מקדשה בכסף לפני ע"מ ואינו גלוי לעולם רק לפני אילו ומ"ש בשטר שנצריך סיפור לעולם משא"כ בגט דבעינן סיפור לעולם שהוא מתירה לעלמא להנשא להם וזה ברור לפע"ד [ולכ"ע נראה באב שמקדש בתו אין צריך רק שם האב לא שם הבת כיון דהוא מקבל הקידושין וכן משמע מדברי ח"מ ס"ק ה']. אך קצת יש לדקדק דלא תשיב ד' דברים דשווי גיטי נשים לעבדים דהיינו שמות ודו"ק:

(ח) המחובר לקרקע. עמ"ש בסי' כ"ז בענין זה ובאיסורי הנאה כתבתי באריכות בסי' כ"ת סנ"א בביאור הירושלמי שהביא הרשב"א בתשובה סי' תר"ג וע"ש כי הוא ברור. גם כל הדינים המוזכרין בגט בעינן לשמה ומחוסר קציצה וטלי גיטך מעל גבי קרקע הכל תלוי בענין זה כי לפי פשטות הש"ס פ"ק דגיטין וודאי מוכת דכלהו איתא בקידושין כיון דלא קא חשיב להו רק טלי קידושך מעל גבי קרקע יש לומר כיון דלאו מתניתין הוא לא קא חשיב ויש לומר דליתא בקידושין ע"ש:

(ט) כתבו בכתב ידו. עח"מ וב"ש שכתבו דלא משכחת לה הך דינא רק להנך דע"ת כשר בלי ע"מ ובאמת לק"מ דהא כתב הרא"ש פרק המגרש ליישב קושיית הרי"ף דכל הסוגיא שלא כהלכה דנ"מ לר"א דהיכי דבע"ת כשר לגמרי סמכינן דהי' ע"מ לגמרי והיכי דבע"ת אינו כשר רק דיעבד לא סמכינן דהי' ע"מ רק לענין דיעבד ע"ש וא"כ הכא נמי בשטר קידושין נ"מ דבהכי סמכינן דהי' ע"מ דתהא מגורשת מספק ודו"ק אבל לדינא כבר בחבפי לקמן סי' קל"ג מה שיש לדון בדברי הרא"ש הללו:

סימן לג. כיצד האשה מתקדשת בביאה ובו ב סעיפים:

סעיף א. בביאה כיצד אמר לה בפני שני עדים (א) הרי את מקודשת לי בביאה זו ונתייחד עמה בפניהם הרי מקודשת אע"ג דחוצפא היא (בין שבא עליה כדרכה (ב) בין שלא כדרכה) (טור) (ג) ואין דינה אלא כמאורסה ולא כנשואה:

הג"ה. וי"א דוקא שבא עלית בבית תחיו אבל (ד) כנסה לביתו ובא עליה או שקידשה כבר ובא עליה דינה כנשואה י"א דפנוי הבא על הפנויה לפני עדים חוששין שמא כוון לשם קידושין (מרדכי פ' האומר) דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אבל אם כבר הוחזק לזנות או שיש לו אשה אחרת לא חיישינן (ת"ה סי' ר"ט) ויש מקילין בכל ענין וע"ל סימן קמ"ט וקס"ז סעיף ב' ולעיל סימן ט"ו סעיף י':

(א) הרי את מקודשת לי. לשון הטור או באחד מהלשונות וכתב הב"י כלומר מהלשונות הנזכר בסי' כ"ז ע"כ. ולכאורה נראה דבהנך לשונות דמספקא לן בסי' כ"ז הכא נמי הוי ספק אבל באמת אני חוכך מאוד בזה כי נראה לי דבהא הוי וודאי קידושין לכ"ע דכיון דאמר לה כך ובא עלי' לא שייך להסתפק דלמלאכה קאמר ודוקא בקידש בכסף יש לומר דקנאה למלאכה ולא בקידושי ביאה כנ"ל. ועב"ש ס"ק ב' שנסתפק בעסוקין בענין קידושין אי בעינן אמירה הואיל ועדים אינם רואים הביאה ואין בזה מקום ספק כיון דיחוד הוי כמו ביאה דהן עידי יחוד הן עידי ביאה א"כ מאיזה צד נצטרך אמירה וכן משמע בש"ס דפריך אי במדבר למה לי אמירה ובאינו מדבר מנא ידעה והוצרך לאוקמא במדבר והני לישני איצטריך דגרע מלא אמר ולמה לא מוקי לה בקידושי ביאה דבעי אמירה דוקא ולא מהני עסוקין וע"כ דאין חילוק בזה כלל:

(ב) בין שלא כדרכה. גם בזה כתב ב"י וז"ל הכי משמע בש"ס פרק קמא דקידושין (ד"ט) עכ"ל. וכוונתו למה דאמרינן התם אמרוהו רבנן קמי' דאביי משכחת לה כגון שבא עלי' ארוס שלא כדרכה מבואר דשלא כדרכה קונה אבל באמת אינו מוכרת דהתם אזיל בתר סברא דעד דמקדש והדר בעיל ופריך עלה נערה המאורסה בסקילה היכי משכחת לה וע"כ דכסף בלבד קונה וביאה בלבד ועלה דתי דילמא לעולם עד דמקדש והדר בעיל רק שלא כדרכה מספיק לגמור הקידושין והדבר מוכרת דאי כדרכה דוקא נערה המאורסה היכי משכחת לה וע"כ דאתי לשלא כדרכה אבל לפי האמת דמסיק דקידושי כסף בלבד מהני וקידושי ביאה בלבד מהני שפיר יש לומר דלא מהני ביאה רק כדרכה ונערה המאורסה משכחת לה בכסף ושטר אך מ"מ דינו של הטור אמת דמדפריך בש"ס לרבי האי בעולת בעל מאי עביד לי' ולא מוקי לה לשלא כדרכה דקונה ש"מ דלהא ל"צ קרא כיון דשמענו דכדרכה קונה ה"ה שלא כדרכה דמשכבי אשה כתיב ואיתקש להדדי ואיצטרך לומר דאשמעינן דאין אתר עושה בעילה שלא כדרכה:

(ג) ואין דינה אלא כמאורסה ולא כנשואה. בש"ס מיבעי' לן בהא ולא איפשטא וכתבו הפוסקים דמ"מ איפשט דאמרינן עושה והני שינוי' לא סמכינן עלייהו ובאמת יש לתמוה על עיקר האיבעי' דמה ס"ד כיון דביאה ילפינן מקרא ואמרינן התם בש"ס דלולא קרא דבעולת בעל הוי אמינא עד דמקדש והדר בעיל א"כ אי ס"ד דנישואין עושה הא ליכא קרא להכי כלל ומהך ובעלה לא שמענו רק אירוסין א"כ מאיזה צד אנו מסתפקין דנישואין עושה כיון דליכא לימוד