תפארת יעקב אבן העזר קידושין נה

ואנן חיישינן לכתחילה שיהא כשר גם לר"מ כמ"ש בת"ה סי' רל"ב ובוודאי דאין לחלק בין קידושין בשטר לגט בשום דבר. ובת"מ ס"ק א' כתב דבגיטין מבואר בתנאי שיתננו לה בע"מ וה"ה הכא רק סמך על מה שכתב גבי גט והוא תמוה דהא בהדיא כתב המחבר בתר הכי ונותנו לה בפני ב' עדים והיינו ע"מ ולא ידעתי כוונתו בזה. וכתב עוד הב"ש בשם הר"ן דה"מ אם אין עדים תחומים בו אבל אם עדים תחומים בו הוי מזוייף מתוכו ופסול אפי' לר"א. ואמת שכ"כ הד"מ בשם הר"ן ואני תמה דהא הך משנה נשנית גבי גט אין כותבין על דבר שיכול להזדייף וחכמים מכשירים ואמרינן מאן חכמים ר"א דאמר ע"מ כרתי והשתא הא התם ע"כ דאיכא ע"ת דאל"כ בלא"ה הוי פסול לת"ק כיון דסובר ע"ת כרתי וליכא ע"ת וע"כ אפי' איכא ע"ח ואהא פליג ר"א דכשר מבואר דאפי' איכא ע"ח מכשיר ר"א בדבר היכול להזדייף וע"כ דלא דמי למזוייף מתוכו דשלא לשמה וכדומה דהכא ניכר הזיוף ולעולם לא יסמכו על ע"ת כל שיהא כתוב על תרס משא"כ שלא לשמה או פסולים דלא ניכר וכן מבואר להדיא לקמן סי' קכ"ד בש"ע בפשיטות דכשר ומשמע בהדיא אפי' איכא ע"ת שהרי כתב והוא שיתננו לה בע"מ ואי ליכא ע"ת פשיטא דצריך ע"מ דאל"כ ליכא כריתות ומ"מ כשר בע"מ וא"כ לא ידעתי למה זכרו הד"מ וב"י וב"ש כאן דברי הר"ן בפשיטות ולא כתבו עליו כלום ואולי לזה נתכוון הב"ש במה שציין לעיין בסי' קכ"ד ועמ"ש עוד לקמן דבלא"ה יש לחלק בין קידושין לגיטין דדוקא גיטין דלינשא קיימא פסלו רבנן שלא תנשא רק בגט שני אבל קידושין כיון דלקידושין שקיבלה מאחר קודם שאנו דנין על שטר זה כיון דליכא זמן בשטר קידושין בלא"ה הוי קידושין רק על קידושין שאח"כ כיון דמקודשת מאיזה צד ניחוש דתקבל מאתר כיון דמקודשת לזה והוכחתי כן מהש"ס ולפי זה אפי' תחומים בשטר קידושין עדים שלא לשמה אין לפסול כל שיש ע"מ דלא דמי לגט כנ"ל אבל בהך שנכתב על תרס לשמה אין ספק דע"ח לא איכפת לן כלל כמו שהוכחתי:

(ב) ונותנו לה בפני עדים. עח"מ ונראה שזה תלוי אי נימא דבעינן בשטר קידושין שמו ושמה כמ"ש ס"ד אז לדעת הרי"ף ורמב"ם מהני ע"ת בלבד כמו בגט [רק לא על דבר שיכול לזייף] אבל אי נימא דלא בעינן בשטר קידושין שמו ושמה כלל פשיטא דלכ"ע לא מהני ע"ת בלבד בלי ע"מ ודו"ק:

(ג) ואם כתבו שלא לשמה. בעי' דר"ל נפשוט לה דויצאה והיתה כתיב ויש להבין דהא פ"ק דגיטין קתני בברייתא בג' דברים שווי גיטי נשים לעבדים ופריך והא איכא לשמה ולא סליק פרוקא אלא מילתא דאיתא בקידושין לא קתני א"כ מאי מיבעי' לי' הא מוכח מהך ברייתא דלשמה איתא בקידושין ודוחק לומר דר"ל ס"ל כרבה משום לשמה והוי בכלל מוליך ומביא ולרבא דסובר דשלא לדעתה כשר ליכא לאקשויי דהוי לי' למיתני לשמה שלא לדעתם דבקידושין מהני דמ"מ כיון דשוה לגיטין דלא בעינן דעת דידה לא קא תשיב אבל ר"ל דבעי דלא בעי לשמה כלל קשה. גם קשה לרבה דמוליך ומביא משום לשמה תיקשי הא איתא בקידושין. ומזה הי' נראה לכאורה ראי' למ"ש הרשב"א בתשובה דיש לו פי' אתר בהא דקאמר התם מילתא דאיתא בקידושין לא קתני דלא כפירש"י שם אבל לא נודע מהו פי' זה. ולכאורה אי אפשר לפרש כלל באופן אתר ואולי יפרש מילתא דאיתא בקידושין דשייך בקידושין אף שאין דינו כן משא"כ כל הני לא שייכי בקידושין כלל משא"כ לשמה מחובר יש מקום להצריכם גם בקידושין. או אפשר דפשיטא לי' לר"ל דלכתחילה בעי לשמה מדרבנן עכ"פ רק מספקא לי' דיעבד אי לא חיישינן לקידושין כלל והיינו דלא בעי בעינן לשמה או לא רק כתבו שלא לשמה ולכך לא נקט בברייתא משום דאיתא בקידושין לכתחילה וצ"ע. ואם כתבו לשמה וחתמו עדים עליו שלא לשמה לכאורה דמי לגט דהוי ובאמת נראה לי דגבי חידושיו לא שייך זה כמ"ש בס"ק א' וראי' דהא בש"ס מוקי מעיקרא פלוגתא דר"מ ור"א בכתבו בלי עדים ובתר הכי בכתבו שלא לשמה מבואר דמיירי דתחומים עדים ומ"מ פסול לר"מ והשתא תיקשי לר"א למה כשר הא בבא לפנינו שטר זה נסמוך שלא כדין דהי' מ"מ דכל שלא נכתב לשמה אפי' אי לא בעינן לשמה מ"מ אין לסמוך דהי' ע"ת דהא לא נכתב לה כלל וא"כ לסמוך שלא כדין ואפי' המעשה אמת אין לעשות רק בעדות כשר כמ"ש התוס' פ"ק דגיטין בד"ה מודה ר"א וע"כ דקידושין שאני דאין לחוש דתקבל קידושין מאתר כיון דמקודשת לזה משא"כ בגט תנשא שלא כדין:

(ד) אינה מקודשת. הלשון אינו מדוקדק דהא מ"מ מקודשת מספק שמא שוה פרוטה במדי כמו בס"ב. וצ"ל דנ"מ דמצד שלא לשמה אינה מקודשת כלל ונ"מ אם קידש בפי' בתורת שטר דוקא או כמו שכתב הב"ש ס"ק ד' או בדבר שאינו מתקיים להרמב"ם ובח"מ ס"ק ג' כתב על מה שכתב אח"כ דהוי ספק וטפי הי' לו לומר כן על דברי המחבר כאן דקתני אינה מקודשת מה דהוי ספק אך לענין דינא לא ידעתי מנין להם דמה שחידש שמואל הוא אפי' בכהאי גוונא דלמא דוקא היכי דקידש בכסף דחזינן דקידש חיישינן שמא שוה במדי ועל דעת כן קידש כל היכי דהוי קידושין אבל בקידש בשטר שכתוב בו קידושי שטר מנין לנו דרוצה לקדש בפחות משוה פרוטה דילמא באמת לכך קידש בשטר לפי שלא הי' שוה פרוטה ובשלמא בשוה פרוטה יש לומר דנתכוון שתקדש כל היכי דתתקדש אבל באינו שוה פרוטה יש לומר דלכך לא קידש בתורת כסף לפי שלא הי' שוה פרוטה ולכך טרח לכתוב שטר לקדש בשטר וצ"ע:

(ה) שלא לך עתה. מלשון הפלוגתא. בש"ס משמע וודאי דוקא שנכתב שלא לדעתה אבל כל שהי' מדעתה אפי' ע"י שלותה מהני לכ"ע דאל"כ הוי להו לחלוק טפי אפי' קידש לדעתה רק לא שמע מפיה בפי' לא מהני כמו גבי גט דצריך שישמע מפי הבעל אלא וודאי דגבי קידושין פשיטא להו דלא בעינן שישמע מפיה רק דעתה בעינן והטעם נראה לי דלא מיבעי' לפי מה דמשמע בש"ס פרק התקבל דטעמא דצריך שישמע מפי הבעל משום דמילי דלא מימסרן לשליח א"כ זה לא שייך רק לגבי בעל דהוא כותב לו השטר קידושין לקדש בו והסופר במקומו הילכך לא מימסרן ע"י מילי אבל אין שייכות לסופר לאשה שיהא במקומה דהיא אינה כותבת שטר קידושין הילכך לא בעינן רק דעתה לכ"ע ואפי' לפי מה שכתב הרמב"ן סוף התקבל דטעמא דכל שלא שמע מפי הבעל לא הוי לשמה ע"ש מ"מ ברור דהיינו דוקא משום דבעינן וכתב ואין הסופר והעדים במקומו עד שישמעו מפיו אבי וכתבה לא בעינן לכ"ע א"כ לא בעינן שישמעו מפיה רק דעתה ולא הבנתי כלל מ"ש הרמב"ן כאן וחולק על הרמב"ם דבעינן שישמעו מפיה דוקא ולא מהני שלית דלפי זה ע"כ צריך לומר דכל שלא שמעו מפיה לא הוי לשמה א"כ למה לא חשיב. יתר על כן בגיטין שכתבו לשמו ולשמה רק לא שמעו מפיו לא הוי לשמה ועוד דבש"ס מבואר להדיא דמשום מילי לא מימסרן לשליח הוא וכבר הארכתי בזה בסי' ק"כ בענין זה:

אמנם יש לדקדק קצת דהא בזבחים אמרינן דלכך מהני בזבחים סתמא ובגט לא משום דאשה לאו לגירושין עומדת א"כ מה ס"ד דבקידושין לא מהני שלא מדעתה דהא הוי סתמא ממש כמו כותב טופסי גיטין דדייק מינה סתמא לא דמיירי שנכתב לשמה רק בלתי ידיעתם א"כ כיון דבקידושין לא שייך זה הוי לשמה ממש כמו דמהני בגט בלי ידיעתה דכיון דלא בעינן דעתה סתמא הוי לשמה א"כ הכא נמי כיון דלקידושין עומדת סתמא הוי לשמה וצריך לומר דמ"מ כיון דעומדת להתקדש לכ"ע לא הוי לשמה להתקדש לזה לכך לא מהני סתמא. ולפי זה יש להקשות להיפוך כיון דילפינן לשמה דבעינן בקידושין ובלי דעתה כיון דעומדת להתקדש לכ"ע