תפארת יעקב אבן העזר קידושין נג

לומר דתליא ג"כ בגמר דבריו כמו שמחלק רבא לענין צירוף רק דמשמע להו מדקדוק לשונו של רש"י ז"ל דגבי מילתא דרבא פי' להדיא דתלוי בגמר דבריו ולא זכר נתינה כלל וכאן פי' דלא נגמרו עד שתקבלם כולם הרי דבגמר נתינה הדבר תלוי א"כ קשיא להו התם נמי עדיין לא נגמרו הקידושין עד אחר ל' ולזה כתב דאיכא למימר דיש הפרש בין גמר נתינה לגמר אחר ל' דכיון דשם אין חסרון רק בזמן לא איכפת לן משא"כ כאן דחסר גמר נתינה וזה ברור בכוונת התוס'. עכ"פ מבואר מכל הנ"ל דהך מילתא דרבא רק לענין צירוף נאמר ולא לענין אי קמייתא שוה פרוטה דבהא הוי מלוה עד שיגמרו הקידושין דהיינו הנתינה. עכ"פ נראה לפע"ד שהפוסקים קוצרו בזה במקום שהי' להם להאריך אי מימרא דרבא רק לענין צירוף בלבד אי גם לענין אי שוה פרוטה בקמייתא כי לכאורה נראה ברור דאי שוה פרוטה הוי וודאי מקדש במלוה אפי' באלו כדמוכח מדברי התוס' כמו שביארנו ועיי"ש עוד לקמן בזה:

(יז) ויש מי שחולק. זהו מה שכתבו בשם התוס' ולכאורה לא נמצא בתוס' דבר ואפשר שלמדו ממה שכתבו התוס' בד"ה ואפי' דתליא בגמר המסירה ומזה למדו לחלק בין הך דרבא דתליא בגמר דיבור דשם אמר באלו אבל הכא דקאמר בזו ובזו שאני אבל באמת נראה לפע"ד דהא ליתא תדע דהא התוס' כתבו כן לפירש"י והרי דעת רש"י אינו כן כמו שכתב ב"י בשמו ומזה ראי' למ"ש לעיל דס"ל לתוס' ורש"י דדוקא לענין צירוף מחלק רבא אבל לענין אי יש שוה פרוטה בקמייתא לעולם מלוה כמו למ"ד ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף דלאי מהני מה שגמר דבריו רק בגמר הקידושין אבל בהך דרבא כ"ט מודי דתלוי בגמר דבריו וכן מוכת בברייתא דמסייע לי' לרבא ומה שאמר רבא באלו משום דמסתמא כשאומר מעיקרא הכל אומר באלו אבל באומר בכל נתינה אומר בזו. אך יש לדקדק קצת דקאמר בברייתא פרושי קא מפרש וקשה מה צורך לזה הא דקחני באלון ברימון באגוז היינו שכך אמר הכל קודם התחלת נתינה והוי כמו באלו וסיפא דקתני בזו ובזו שאמר בכל נתינה בזו. אבל באמת לק"מ דאפי' אי נימא דהא לא הוי כמו באלו מ"מ מאי מקשה אי דקאמר הכי הא קתני סיפא דילמא תרתי בזו ובזו קתני חדא דקאמר קודם הכל ותדא דמחלק אותם בין הנתינות וכ"ע דבאמת כך הכוונה דוודאי כל שאמר קודם הוי כמו באלו רק דקשיא להו כיון דכך מהני כ"ש באלו ולזה אמר דפרושי קא מפרש והיינו דבלי הך ס"ד דבאלון הכוונה שאמר בעת כל נתינה קמש"ל באלו לפרושי רישא דאמר קודם ודו"ק:

סעיף ז. אמר לה התקדשי לי חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה או שאמר לה חצייך בפרוטה (יא) וחצייך בפרוטה או חצייך בפרוטה היום וחצייך בפרוטה למחר או שני חצייך בפרוטה או שאומר לחבירו (יט) שתי בנותיך לשני בני בפרוטה או בתך מקודשת לי (כ) ופרתך מכורה לי (כא) בפרוטה או בתך מקודשת לי וקרקעך מכורה לי בפרוטה הרי זו ספק מקודשת:

סעיף ח. האומר לאשה התקדשי לחציי הרי זו מקודשת הא למה זה דומה לאומר לה תהיה אשתי את ואחרת שנמצא שאין לה אלא חצי איש אבל אם אמר חצייך מקודשת לי אינה מקודשת שאין אישה אחת ראוי' לשנים וכן האומר הרי את מקודשת לי ולזה אינה מקודשת:

(יח) וחצייך בפרוטה. דעת התוס' דוקא באמר לשון אירוסין וכדומה אבל באמר לשון קידושין פושטין הקידושין בכולה ומכל הפוסקים לא משמע כן וכתב ב"י הטעם דמעיקרא לא נתרצה רק אח"כ ולא הבנתי דבריו דמ"מ תפשוט בכולה מכח המאמר השני חצייך בפרוטה דאז וודאי מרוצה. אמנם עיקר קושית התוס' תמוה לדעתי דמה בכך דמתרצית מ"מ לא נתרצית רק בב' פרוטות לא בפרוטה וכיון דבראשונה לא נתקדשה אין כאן רק פרוטה אחת ואי תפשוט בכולה מכח מה שאמר בראשונה בפרוטה הוי קידושין לחצאין ודו"ק. גם העיקר מה שהכריחו התוס' לחלק בהא משום דקשיא להו דבתמורה ילפינן מקרא ובאשה ליכא קרא ולק"מ לפע"ד דהמעיין בסוגיא דתמורה שם דרק בדבר שאין נשמה תלוי' בו צריך קרא אבל בדבר שהנשמה תלוי' לא צריך קרא כלל רק מסברא ודוק היטב. ומ"ש בשם מהרי"ט ג"כ לא הבנתי דכל קידושין תלוי ברצונה דוקא ומ"ש הכא ועוד דלמה חילקו בש"ס לעיל הכא דעה אחרת הא בלא"ה לא דמי דאין קידושין רק מחמתה אפי' נחרצית וע"ש בפירש"י:

והנה הר"ן כתב דהך בעיות כשנתן מיד הכל הפרוטה או הב' גם אמר תיכף והתוס' כתבו דאמר הכל בפעם אחת אבל לא זכרו שמסר לה בפעם אתת וליכא למימר דהא פשיטא להו דצריך ליתן בב"א א"כ ממילא ע"כ שאומר מיד דאי למחר הוי פרוטה הב' מלוה עד למחרת אך מדברי התוס' שהקשו נפשוט בכולה יש להוכיח דנתן ב' בפעם אחת דאי חדא חדא פשיטא דלק"מ דאין רצונה להתקדש רק בב' אבל בנתן ב' יש לומר דמשמע להו דמהני ודו"ק. ומ"מ לא ידעתי מנין פשיטא להו כ"כ דבר זה דמ"מ כיון שהיו הדיבורים תכופים וסמוכים למה לא נימא מונה והולך אפי' נתן פרוטה ואח"כ פרוטה ואדרבא לשון מונה והולך משמע דעל מנין המעות קאי וכל שכבר נתן פרוטה או ב' האיך שייך מונה והולך בוודאי דעתו לקדש לחצאין תדע דבהך בעי' דשני חצייך בפרוטה אמרו דלא שייך מונה והולך א"כ ה"ה אם אמר חצי חצי כל שנתן לה פרוטה בבת אתת לא שייך מונה והולך. לכן נראה לי שיש להתיישב בזה בפרט דגם מדברי התוס' נראה דאין קפידא רק שיאמר בזה אחר זה לא למחר או אתר כ"ד ומ"ש הב"ש מדברי ר"י תמוה דהא מודה הרמ"ה דספק הוי שלא נמלך א"כ הכא נמי ספיקא הוא עכ"פ:

(יט) שתי בנותיך. עח"מ ס"ק י"ד ולכאורה הוא תמוה דאנן קיי"ל כאביי ואין צורך לאוקמא דבירר וכ"כ הב"ש אבל באמת נראה דלדידן נמי מיירי דבירר דוקא דכיון דמיירי הכא דמקדש בשליחות הבנים דאין האב יכול לקדש אשה לבניו א"כ אפי' לאביי דהוי קידושין דוקא בקידש בעצמו אבל בשלח שלית לקדש וקידש קידושין שאין מסורין לביאה לכ"ע לא הוי קידושין דלא נעשה שלית לקדש רק הראויין לביאה כנ"ל ברור ולכך כתבו התוס' דבר זה אחר שהקדימו דמיירי דהאב שליח ע"ש:

(כ) ופרתך. בש"ס מבואר הספק אי פרתך במשיכה או בחצי פרוטה ולפי זה אם ביאר להדיא דגם פרה בחצי מן הפרוטה אין ספק כלל. ולכאורה אפשר לומר דהיינו דוקא באת"ל דבתר דידהו אזלינן אבל אי נימא בתר מקבל אזלינן א"כ לא ידעתי מה הפרש יש בין ב' בנות או פרה ובת דתרווייהו ברשותו הם למכור ולקדש א"כ כיון דאזלינן בתר מקבל יכול הוא להקנות בפרוטה כל מה שירצה ונהי דבפרה אפשר דלא מהני כיון דאינה נקנה בכסף א"כ אין כאן רק חצי פרוטה לאשה אבל בקרקעך יש להסתפק וצ"ע:

(כא) בפרוטה. עב"ש דמשמע דבב' וודאי מקודשת ולא ידעתי האיך משמע ואדרבא יש לומר דב' וודאי לא מהני דע"כ הוי קני את וחמור כיון שיש כאן פרוטה לאשה ופרוטה לפרה אבל בחצי פרוטה ס"ד דכ"ע ידעי דאין אשה נקנית בחצי והי' כוונתו פרה במשיכה ועוד דיש לומר דבעי' בפרוטה לרבותא דאפ"ה יש לומר דהוי קידושין אבל מ"מ אפי' בב' הוי ספק עכ"פ דכיון דהפקיעו חכמים קנין כסף ממילא לא קנה כלום וצ"ע: