תפארת יעקב אבן העזר קידושין נ

והוי שפיר קל לאשה ולב"ה מקודשת דהוי שתיקתה הודאה דקידושין לא בעי דינר. והשתא לק"מ מה שהקשו התוס' דקיבלה קידושין מאחר דהא ע"כ שקיבלה קידושין גמורין דמהני לב"ש א"כ נתרצית באמת לקידושין ואין כאן חומר כלל כיון דהוא מדעתה וכמו כן לא קשיא דלב"ש נמי צריכה גט כיון דע"כ עיקר הקולא כשלא נחרצית רק שתקה ובהא לא חיישינן דשוה במדי כנ"ל וכבר כתבתי מזה לעיל סי' כ"ח דבהא מיושב מה שהקשו בהך דציפתא דאסא ע"ש כנ"ל בזה:

(ח) שמא דבר זה שוה פרוטה. עח"מ דלהרמב"ם בשוה וודאי הוי קידושין וודאי ולהרא"ש אין להקדש אלא מקומו ושעתו. ולפעד"נ דהרמב"ם מודה להרא"ש כמו שהוכיח ה"ה מתוך לשונו רק דלא ס"ל הטעם כהרא"ש שמא יבוא אחד ממדי לכאן רק כך החשש שמא יסע אחד לשם והיא תתן לו למכרו שם ויביא לה פרוטה עבור דבר זה א"כ יאמרו שאין אשה מתקדשת בשוה פרוטה אף דמדינא כיון דכאן לא שוה ליכא למיחש חששו רבנן לזה. ולפי זה היינו דוקא אם אפשר שיהא בכאן פרוטה אבל אם כאן אי אפשר לקבל תמורתו פרוטה שהרי נפסד עד שיבוא לשם לכך לא חיישינן כנ"ל:

והנה הח"מ נסתפק ביש לה דרך להוליך לשם אי הוי וודאי קידושין. ולפע"ד נראה פשוט דמ"מ כיון שדבר זה שנתן לה מצוי הוא בכאן לקנותו בפחות משוה פרוטה א"כ הרי לא נהנית ממנו בשוה פרוטה ואטו אם יתן לה פחות מפרוטה נאמר הואיל ויכולה לקנוח דבר להוליכו לאותו דרך שיש לה ולמכרו בפרוטה תהא מקודשת ואף זהו כמוהו כיון דבכאן הוא נקנה בפחות מפרוטה אינה מקודשת שהרי לא נהנית ממנו בפרוטה דבפחות מפרוטה יכולה להשיג דבר זה פה:

ומה שהקשה הב"ש ממעשר תמוה לי דפשיטא דלא קשה מידי דשאני הכא שדבר זה שנתן לה יכולה להשיגו פה בפחות מפרוטה ובעצמותו אינו שוה פרוטה אבל מעשר הרי הדבר שנתן לה שוה הרבה שגם באותו מקום מולין כיוצא בהם נקנין ביוקר הרבה רק מעשר אי אפשר לאכלו רק בירושלים אבל פשיטא דשוה הוא הרבה ואטו אם יקדשנה בדבר סחורה הנצל כין לה מרחוק מכאן לא תהא מקודשת דמ"מ יש בה שיווי ממון כאן להוליכו לשם משא"כ בהך דהכא דמשיגין אותו דבר בכאן בפחות מפרוטה מה בכך דשם שוה פרוטה אבל מעשר אין משיגין אותו כאן בפחות מפרוטה כלל ודוק היטב:

(ט) שאינו מתקיים. זהו דעת הרמב"ם והקשו עליו דמאי פריך ממשנה לימא בדבר שאינו מתקיים ולפעד"נ דבש"ס מוכח כהרמב"ם דמשני על הך קושיא ממשנה הא בקידושי וודאי הא בקידושי ספק וקשה חדא הא במתניתין קתני בפרוטה ושוה פרוטה א"כ כמו דפרוטה בפחות מזה אינן קידושין כלל כמו כן בשוה פרוטה תדע דכמב מהרי"ק בתשובה דלכך זכר בקושיא בפרוטה לדון מינה לשוה פרוטה ע"ש. וא"כ תיקשי מאי משני וכמו כן ר"י יליף מה כסף דקיץ ה"ה שוה כסף דקיץ א"כ האיך נפרש דברים שנאמרו במשנה כאחד שהם תאומים במובן בהא לשיעור וודאי ובהא אף לספק. ועוד לא יכולתי לכוון כלל הלשון הא בקידושי וודאי דכי באוקימתא מוקי לה הוי לי' לשנויי דמודה תנא דמתניתין דמקודשת בספק. גם קשיא לי הא דפריך בתר הכי מרשב"א ומשני ג"כ לחלק בין קידושי וודאי וקשה כיון דקאמר להדיא אי אית בה שוה פרוטה אין ואי לא לא וודאי משמע דאי לא אינה מקודשת כלל. גם למה בהך דר"ח בחר הכי לא משני הכי דמיירי בוודאי ומה שכתבו התוס' דמיירי שקידשה אחיו דהוי גרושת אחיו הוא דחוק דעיקר חסר בש"ס בקושיא דהי' המקדש אחיו של ראשון. גם הש"ס מקשה מעיקרא דאכתי לא זכר כלל שקידשה אחר וכן בפירש"י לא נזכר אחיו כלל. גם קשה כיון דלב"ש צריכה גט לא הוי מקולי ב"ש כנ"ל:

לכן נראה לי דכך הכוונה דוודאי חששא דשמואל אינו רק במקום שיש להסתפק דשוה פרוטה באותן המקומות שיכול להוליכו לשם אבל בקידש בדבר שאינו שוה פרוטה בוודאי באותן המקומות ולמקום רחיק שאין ידוע אינו מתקיים להוליכו לשם אינה מקודשת כלל והיינו דמשני דמתניתין מיירי בקידושי וודאי או שתהא וודאי מקודשת או וודאי אינה מקודשת דידעינן בוודאי דאינו שוה פרוטה או דינר לב"ש ולמקום רחוק אינו ראוי להוליכו. ושמואל מיירי בקידש בדבר שיש להסתפק בו דבמקום אחר שוה פרוטה ובכה"ג איחשל דהוי מקולי ב"ש אבל אי הי' ספק דשוה יותר אין כאן קולא לב"ש וכן הא דמשני אהך דרשב"א כך הכוונה דהוא הוי מעיין בה אי אית בה שוה פרוטה בוודאי מקודשת וודאי ואי אין בה שוה פרוטה כלל בשום מקום אינה מקודשת ומיירי ג"כ דאינו ראוי להוליך למקום רחוק רק במקומות הראוי להוליך אינה שוה פרוטה, ולכך מהך דשמואל דקדיש באבנא דכוחלא שפיר מקשה דהוא אבני שיש כמו שפירש"י וראוי להוליך בכל העולם א"כ ע"כ הוי ספק והוצרך לומר דלית לי' דשמואל. כן נראה לי. ובהכי ניחא הא דלא מקשה מהך דהתקדשי לי בתמרה זו דקתני בהדיא ואם לאו אינה מקודשת ולפי הנ"ל ניחא דמיירי בקידושי וודאי אבל לפירש"י ליכא לשנויי החם הכי:

סעיף ד. הא דאמרינן שהיא מקודשת מספק שמא דכר זה שוה פרוטה במקום אחר צריכה גט להתירה לעלמא ואם רוצה לקיימה צריכה קדושין אחרים ואם קדשה אחר קדושין גמורים יגרש ראשון ונושא שני אכל לא יגרש שני וישא ראשון:

הג"ה. (י) ודוקא שלא בא עליה השני קודם גירושין אבל בא עלי' הרי נאסרה לראשון (מרדכי פ"ק דקידושין) וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל (וע"ל סי' מ"ו סעיף ה') וי"א שאם ילדה משני ולא גירש ראשון (יא) הולד כשר:

(י) ודוקא שלא בא עלי'. כ"כ מהרי"ק בתשובה הביאו הב"י ומ"מ אף דוודאי מדברי הטור נראה כן אבל מלשון הרא"ש משמע דלית לי' הא מאחר שכמבר דרבנן עשאו כספק לענין שצריכה קידושין אחרים וגם מראשון אם רוצה להנשא לאחר ובוודאי דלא הי' כוונתו לומר דהוי ספק קידושין ממש דאטו לא ידעינן נ"ח דקידושי ספק וע"כ דכוונתו דרק לענין זה בלבד עשאוהו כספק אבל לענין לאוסרה כמו א"א שזינתה תחת בעלה לא ומכ"ש שאין לחוש בזה למחזיר גרושתו דלא דמי לקול דהוי קול שנתקדשה קידושין גמורין אבל כאן אין הקול רק שנתקדשה בפחות משוה פרוטה דאינו רק קידושין דרבנן וספק ואין כאן מחזיר גרושתו וצ"ט:

(יא) הולד כשר. זהו מה שכתב הרמ"ה וטעמו דאינו רק דרבנן כמ"ש הרא"ש בשם ר"י ולפי זה אפי' שוה וודאי פרוטה במקום אחר כך הדין דאין להקדש רק מקומו ושעתו לכן לא הבנתי מה שכתב הב"ש דדוקא כה"ג דאינו רק חשש אבל אם יצא קול ששוה פרוטה אז הבנים ספק ממזרים. וליתא דאפי' נתברר ע"י עדים אין הולד ממזר דאין לך רק מקומו ושעתו. ומה שכתב הטור דבקול חיישינן היינו ששוה פרוטה כאן בעת קידושין ולא בשוה במדי. ובח"מ הקשה על הרמ"ה מהש"ס ובאמת לפי מה שכתב בה"ג להוכיח מהך סוגיא דלית הלכתא כשמואל א"כ במה נפשך אי הפי' בש"ס כפשוטו מוכח דאין הלכה כשמואל וע"כ דהכוונה דלא הוי פרשו משום דשמואל דאינו ממזר משום דשמואל א"כ דבריו מוכרחין וכעין זה כתב ב"ש:

הח"מ הביא דברי הטור בשם הרמ"ה אי קדיש במידי דלא ידעינן וכו' עד והיא גמרא ערוכה שם ולא ידעתי למה נשמט כאן ולא ירדתי לסוף דעתו דבש"ס לא נזכר כלל בהך גוונא רק להיפוך אליבא דר"ח דלית לי' דשמואל ועכשיו לא הי' שוה לא הי' מושש דאז הי' שוה וכתב בב"ה הטעם דאוקמה בחזקת פנוי' אבל להיפוך כיון דאיכא חזקת פנוי' כנגדו אפשר דמודה ר"ח דחיישינן דאז לא הי' שוה ולהיפוך לא זכר המחבר כיון