תפארת יעקב אבן העזר קידושין מח

במקום אחד פרוטה יכולה לומר לדידי שוה ולפי זה ממילא בפחות משוה פרוטה בוודאי רק שדנין על רצונה דלדידה שוה א"כ לא שייך בזה שומא דהא פרוטה אינו שוה בוודאי ומ"מ מהני מכח דלדידה שוה א"כ איזה שומא שייך בזה וזהו שכתבו התוס' רק מהך דזוודא דאורדי דשם כיון דהוי מעיין בה אי אית בה שוה פרוטה שיהא קידושי וודאי א"כ בוודאי צריך שומא דהתם לאו מכח רצונה אתינן עלה דבהא הוי ספק ושפיר דומה דלא כר"י אבל מר"י גופא אין קושיא כלל כיון דשוטיתא דאסא אינו שוה פרוטה בוודאי רק מכח דלדידה שוה לא שייך שומא כלל וזה ברור. איברא יש לדקדק על דברי הר"ן הנ"ל דמאי פריך אהך עובדא דזוודא דאורדי וכן על עובדא דר"ת מהך דשמואל דילמא ע"כ לא קאמר שמואל רק בקידשה בדבר שאינו שוה פרוטה בוודאי והיא קיבלה א"כ שפיר יש לחוש שמא שוה במדי ומקודשת מכח דקיבלה כמו קבלת כהן בפדיון אבל בהנך עובדא דהי' ספק דשמא שוה פרוטה כאן א"כ יש לומר דקיבלה דהי' חושבת דשוה פרוטה אבל מנין דנתרצית לקבל פחות משוה פרוטה דלדידה שוה. ואפשר לומר דמשמע להו כיון דקאמר שמואל אפי' עומד כור תמרים בדינר משמע דלא מבעי' אם יש ספק אי שוה כאן שוה פרוטה דוודאי מקודשת רק אפי' כאן כור תמרים בדינר חיישינן למדי ש"מ דסובר דבכל גוונא כיון דקיבלה חיישינן דנתרצית להתקדש כמות שהיא ולדידה שוה ושפיר מקשה:

אמנם נראה לפע"ד ליישב כל הנ"ל לדעת ר"י בפשיטות והוא דאף דס"ל לר"י דבעי שומא בשוה כסף היינו דוקא בשיראי דהנאת השיראי תליא בשווים דכל שהם יקרים טפי יש לה הנאה טפי בלבישתם לכך אין הנאה זו קצובה עד שישומו קודם שווי' של שיראי אבל בהך גוונא דשמואל דקידשה בתמרה וכן מדין ערב ועבד כנעני דהנאה זו קצובה היא ולא יתוסף לה הנאה במה שישומו שהוא שוה יותר דהנאה שקיבלה במחנה שנתן לפלוני לא תוסיף ולא תגרע על ידי השומא הילכך אף דבעינן קיץ היינו ההנאה או אם קידשה בחמרים הרבה או בתבואה שאין ידוע כמה יש בהם בזה הוי לא קיץ אבל כל שההנאה קצובה וידוע אף שאין שווי' בממון ידוע לא איכפת לן דהא לא קידש בשווי' כלל רק בגוף הדבר והרי הדבר ידוע הוא. וכן מה שהביא ר"י מהך דתבואה וכלים ג"כ לא הי' הכוונה רק להוכיח דבעי שוה כסף דקיץ לאפוקי שאינו נקנה בתבואה שאין להם קצבה שאינו ידוע כמה יש בה. אבל במקדש בדבר שידוע הנאת אותו דבר רק שאין ידוע שווי' בממון לא איכפת לן רק בשיראי שהנאת השיראי תלוי בשווים הלכך אין הנאה גופא קצובה והוי כמו תבואה שאין אנו יודעין כמה קבין יש בה דלא מהני. ולפי זה הך דשוטיתא דאסא ג"כ הדבר ידוע לפנינו ויש לו קצבה מה יכול לעשות בו לא איכפת לן מה שאין שווי' ידוע לנו דהא בגוף הדבר קידש לא בשווי' וזה שכתבו התוס' דהך דזוודא דאורדי לכאורה דומה דלא כר"י דמשמע להו לפי מה שפירש"י דהיינו אגודה של מוכין שאין הנאת אותו דבר ידוע לנו כמה יוכל לחפור במוכין הללו וגם בזה לא ברירא להו לתוס' ולכך כתבו דדומה לכאורה אבל מהך דר"י גופא וכן מהך דרבא מדין ערב וכן כלהו הנ"ל לא קשיא להו כלל כנ"ל ברור בזה. ונ"מ בכל מה שכתבתי לדידן דאפי' למ"ד דדוקא שיראי פליג רבה דאשה מחמדתן אבל בשאר דבר צריך שומא היינו דוקא באופן הנ"ל שאין החפצים או התבואה בעצמה ידוע שאינו ידוע כמה אמות יש בו וכמה קבין אבל כל שהחפץ גלוי ונראה לפנינו וידוע הנאתו מה שאין שווי' בממון ידוע לא איכפת לן לכ"ע רק אם קידש בפי' בשווי' כגון שאמר דשוה חמשין או שאין ידוע הנאתו כהך דשיראו רק מל ידי שווי' בממון:

ובהכי גיתא מה שיש לתמוה בתוס' שהקשו מהך דשמין הנייר ותירצו דללישנא קמא יש לומר דמיירי דאמר כל דהו והדבר תמוה דהא רש"י פי' טעמא דכל דהו דבציר מן פרוטה לא שוה א"כ משמע דוקא בכהאי גוונא דידוע דפרוטה שוה בוודאי כהך דשיראי רק דיכול להיות דשוה הרבה יותר בזה לא בעי שומא להך לישנא אבל אי אין ידוע דשוה פרוטה רק ע"י שומא פשיטא דגרע טפי מחמשין דשוה פרוטה בוודאי וכאן אפי' פרוטה אינו ידוע וכ"ש לפי מה שכתבתי לעיל לפרש כוונת התוס' ע"כ דס"ל דכל שיש ספק אי שוה שיעור שנתנה תורה גרע טפי מחמשין דאל"כ דהא נמי ככל דהו חשיב פשיטא דאין כאן ראי' ללישנא קמא מעגל דהתם ככל דהו ומ"מ מהני וע"כ כיון דאינו ידוע בשוה חמש לא חשיב ככל דהו כיון דלא מהני כל דהו רק חמש ואף כאן כיון דפרוטה בעי בוודאי ואינו ידוע דשוה פרוטה לא חשיב ככל דהו כלל וא"כ התם דקתני שמין הנייר אם יש בו שוה פרוטה א"כ אכתי תיקשי לר"י אפי' ללישנא קמא ולפי הנ"ל ניחא דס"ל לתוס' דעיקר מה שנחלקו בלישנא קמא ובתרא הוא על דרך זה דלישנא קמא סובר דוקא אם קידש בחפץ בפי' בשווי' בממון אז בעי שומא בממון אף שגוף החפץ גלוי וקצוב לפנינו כיון שקידש בשווי' בעינן שיהא שווי' קצוב ולהך לישנא הביא ראי' מעגל זה דהתם ג"כ הפדיון תלוי בשווי' שהרי אפי' חשיב ממון לא מהני רק שיהא שוה ה' סלעים אלמא בשווי' הדבר תלוי לכך בעינן שיהא שווי' קצוב אבל בקידש בכל דהו דהיינו בגוף החפץ לא בשווי' כלל כל שהחפץ גלוי וקצוב מה שהוא לא בעי שומא. ולישנא בתרא סובר דאפי' בכהאי גוונא בעי קצוב בשווי' דוקא (ולא ס"ל מה שכתבתי לעיל דשיראי דוקא דאין החפץ קצוב הנאתו רק לפי שווי'] וזה שכתבו דכל דנימא דבכל דהו לא פליגי ממילא לא קשיא מהך דשמין הנייר כיון דלא קידש בשווי' רק בגוף הנייר והרי הוא קצוב לפנינו אף שאין שווי' קצוב לא איכפת לן רק צריך שומא אח"כ לידע אם חשיב לקדש בו דאינו יכול לקדש בשוה כסף רק שיהא חשיב כמו כסף אבל בהא סגי כל שנתברר לנו שהוא חשיב כיון שלא קידש בשווי' רק בגוף הדבר אבל להך לישנא דבכל דהו ג"כ פליגי ולא מהני מה שהחפץ קצוב רק בעינן שווי' קצוב שפיר קשיא להו מהך דשמין הנייר. ולפי זה לפי מה שכתבתי לעיל דאפי' ללישנא בתרא שאני שיראי שאין החפץ קצוב כלל דהנאת השיראי תלוי בשווים א"כ יש לומר דגם ללישנא בתרא לק"מ מהתם ואדרבא מכאן ראי' דתירוץ התוס' ללישנא בתרא דחוק מאוד כמבואר ולפי הנ"ל ניחא ודו"ק היטב בכל הנ"ל:

(ג) מקודשת. היינו למפרע, ועב"ש בשם מהרי"ט שדחה ראיית הר"ן מרמב"ם ואין דבריו נראין דהאיך כתב וא"צ שומא ואח"כ תהי' מקודשת ולדברי מהרי"ט הי' לו לומר ואח"כ תתקדש דהא עדיין לא נתקדשה ופשיטא שאם יקדשנה אתר השומא שתהא מקודשת ומה ביקש בזה וכי לא סגי לי' לומר וא"צ שומא קודם הקידושין וברור דכוונתו לומר כיון דענין זה אינו תלוי ברצון המקדש והמתקדשת דשניהם מרוצין בקידושין רק אנן אתינן עלה מכח דבעינן קיץ או סמיכת דעת הילכך כל ששמו אח"כ הב"ר והחזירו לה החפץ על פיו של הבעל וקיבלה אותו הרי על דעת קידושין הראשונים נתרצו עכשיו ולא גרע ממדבר על עסקי קידושין ונתן בשתיקה ואף דהתם בעינן עסוקין הכא שנתן לה קודם לקידושין ועכשיו החזיר לה אותן הקידושין אחר שומא מקודשת ומפירש"י לא מוכת להיפוך כלל דוודאי אינה מקודשת קודם שומא כלל דאי קיבלה מאתר מקודשת לשני וכן יכולין שניהם לחזור ואין לך אינה מקודשת גדול מזה אבל אם לאחר שומא החזירו לה על פיו וקיבלה מקודשת מכאן ולהבא על פי קידושין הראשונים וכמו כן צריך לחלק להרשב"א דמודה דאין צריך ליקח ממנה ובסי' כ"ז פסק דצריך ליקח ממנה וע"כ דהכא עדיף דקיבלה מרצונה מעיקרא בוודאי משא"כ בסי' כ"ז דלא הי' קידושין מקודם מצד שלא נתרצו בקידושין כלל בהא בעינן שיקדשוה שנית ויטלנה הימנה. ונראה לי להביא ראי' להרמב"ם דהא בש"ס אחרו ההוא דאקדיש בשיראי רבה אמר לא צריכי שומא ר"י אמר צריכי שומא וקשה הא כבר קדיש בלא שומא והאיך שייך